אקלים של שינוי? ועידת קופנהגן נפתחה
אלפי נציגים מכל מדינות העולם ידונו במשך כעשרה ימים בדרכים למאבק בשינוי האקלים, ובהמשך יצטרפו אליהם כמאה מנהיגים כדי "לסגור את הדיל": הסכם בינלאומי חדש שיחייב את העולם להפחית פליטה של גזי חממה כדי להאט את התחממות כדור הארץ. אלא שכמו שרף הציפיות גבוה, כך עמוקות המחלוקות
העולם עוצר נשימה: באולם הכנסים "בלה סנטר" בקופנהגן בירת דנמרק, שמחוצה לו ניצבות טורבינות רוח המייצרות חשמל ללא זיהום אוויר, נפתחה היום (ב') וועידת האו"ם השנתית ה-15 במספר בנושא המאבק בשינוי האקלים.
משלחות מכל העולם יקחו חלק בדיונים מרתוניים ומתישים במשך כעשרה ימים, ולקראת השלבים הסופיים יצטרפו אליהם כמאה מנהיגים כדי "לסגור את הדיל". בראש המשלחת הישראלית עומד השר להגנת הסביבה גלעד ארדן - אלא אם יחליט לבסוף ראש הממשלה בנימין נתניהו לטוס לדנמרק למרות ההסתייגויות מיוקר השהייה בעיר, ונוכחותו של נשיא איראן באירוע.
הוועידה מתקיימת תחת מעטה אבטחה כבד - לא רק בשל בואם של המנהיגים הרבים אלא גם על רקע הניסיון שנצבר באירועים דומים מהעבר, והחשש שאנרכיסטים ינסו לשבש את התנהלות הדיונים. בקופנהגן כבר החלו להתכנס פעילים רבים, בעיקר מאירופה, והם מצהירים בגלוי על כוונתם להפריע לקיום הוועידה.
היעד: סדר עולמי חדש
במוקד הדיונים בקופנהגן יהיה ניסיון לגבש הסכם בינלאומי חדש ומקיף, שיתמודד עם תופעת התחממות כדור הארץ על ידי משטר מחייב של הפחתת פליטות גזי חממה. גזים אלה, ובעיקר פחמן דו-חמצני, מאיצים לדעת רוב המדענים את התהליך.
מחקריהם מלמדים שאם התהליך לא ייבלם, והטמפרטורה העולמית תמשיך במגמת עלייה מעבר לסף של 2 מעלות עד 2050, עלולים להתרחש שינויים דרמטיים באקלים כדור הארץ: המסת קרחונים, עלייה במפלס פני הים, שטפונות ואירועי בצורת, פגיעה בצמחיה ובבעלי החיים, התגברות של תפוצת מחלות ונהירה עצומה של פליטים.
התחממות תגרור בצורת ופגיעה בעתודות המזון. נחל יבש בברזיל (רויטרס)
ההסכם החדש דרוש משום שתוקף ההסכם הנוכחי - "פרוטוקול קיוטו" משנת 1997 - יפקע בסוף 2012, ומשום שהסכם קיוטו צנו
ע בדרישותיו ואינו חל על כל מדינות העולם (אלא על 37 המתועשות והעשירות בלבד). אך ההסכם החדש דרוש בעיקר משום שהוא לא חל על שתיים מהמדינות שפולטות הכי הרבה גזי חממה לאטמוספירה: ארצות הברית וסין. וושינגטון מעולם לא אישררה את ההסכם בשל התנגדות פוליטית פנימית בימי ממשלי קלינטון ובוש הבן; על סין לא הוטלה חובה להפחית פליטות במסגרת הסכם קיוטו משום שהיא מוגדרת מדינה מתפתחת.
שחקני המפתח: ארה"ב וסין
אם יש סיבה שרבים צופים שמקופנהגן תצא בשורה חדשה, היא תלויה במידה רבה במי שיושב בחדר הסגלגל בוושינגטון. נשיא ארה"ב ברק אובמה לא רק שמכיר ומודע לסכנות הקשורות בהתחממות כדור הארץ, אלא גם הצהיר לא פעם על רצונו לרתום את ארה"ב למאבק ולהתחייב להפחית פליטות. הבעיה היא שחרף ההצהרות השאפתניות, הסנאט מעכב את אישור חוק הפחתת הפליטות האמריקני ואובמה נאלץ להצהיר על יעד הפחתה צנוע למדי, רק כדי שלא להגיע לקופנהגן בידיים ריקות.
התחממות כדור הארץ - כתבות מיוחדות:
- עם גלי החום, יבוא גם גל הפליטים
- העולם יסבול, אבל אפריקה תמות מחום
- באיים באוקינוס השקט, החיים הם בגובה מטר
נושא מרכזי נוסף שיעלה לדיון יהיה כמות הכסף שיגייסו המדינות העשירות - שצברו את הונן ומעמדן כשפלטו גזי חממה במשך עשרות שנים - לטובת המדינות העניות, שאין להן את החוסן הכלכלי להפחית פליטות או את הכסף להקים תשתיות תחבורה ציבורת או לנצל מקורות אנרגיה "ירוקים" ונקיים יותר.
המחלוקות: מי יתפשר, ומי ישלם?
שני הנושאים הללו - שיעורי הפחתת הפליטות והמימון הדרוש לכך - עומדים בלב המחלוקת העמוקה ביותר שעומדת בדרכו של ההסכם. המדינות העשירות מודות שהאחריות למצב האטמוספירה נופלת על כתפיהן, ושהן זיהמו ופלטות גזי חממה במשך שנים רבות, אך לדבריהן כיום ישנן מדינות מתפתחות שפולטות כמויות לא מבוטלות של גזי חממה, כמו סין, הודו וברזיל, ושלא ייתכן שעליהן לא יוטלו מגבלות כלשהן.
סין, הודו, ברזיל ומדינות נוספות, טוענות כי אין להן את הכסף לשנות את תשתית התעשיה המיושנת שלהן, ושאם ייאלצו להגביל את פליטות גזי החממה הצמיחה הכלכלית שלהן תיפגע אנושות. הן טוענות כי רמת החיים של תושביהן נמוכה לעין שיעור מזו של המדינות העשירות, ולפיכך הן צריכות להיות הראשונות שמפחיתות את פליטת גזי החממה, ובאופן משמעותי.
מה הסיכוי להסכם?
עד לאחרונה נדמה היה שהמבוי הסתום נותר בעינו, וחורץ גם את גורלה של הוועידה הנוכחית, אולם התגייסות של הרגע האחרון מספקת שביב של אופטימיות. ההצהרה האמריקנית על הפחתת פליטות - גם אם היא צנועה - הייתה תקדים היסטורי; סין מצידה לא נותרה חייבת, והודיעה שגם היא תפעל בנושא - שינוי כיוון משמעותי אחרי שנים של סרבנות עיקשת. היא אמנם לא תפחית את הפליטות באופן ישיר, אלא רק תאט את קצב הגידול בפליטות, כדי לרסן מעט את העול הכלכלי שטמון במהלך. גם הודו, שחקנית משמעותית בזירה, הודיעה לקראת הוועידה כי תאט את קצב גידול הפליטות שלה.
חיזוק נוסף לתחושה האופטימית מקורו בעובדה שלראשונה בכינוסי האקלים של האו"ם, ישתתפו בדיונים ראשי מדינות ומנהיגים - ולא רק שרי סביבה, אנרגיה ואוצר.
מצד שני, המחלוקות עדיין בעינן ולכן הפרשנים מעריכים שבוועידת קופנהגן לא ייחתם הסכם משפטי מחייב שיוטל על המדינות אלא הסכם מסגרת פוליטי, שיהיה סוג של הצהרת כוונות. הפרטים המדוייקים - של כמה גזי חממה תידרש כל מדינה להפחית ומה יהיו אמצעי האכיפה - יגובשו בהמשך המשא ומתן במהלך 2010.
ראש מנהלת שינוי האקלים של האו"ם, איבו דה-בר, בכל זאת אופטימי: "קופנהגן היא כבר נקודת מפנה בתגובה הבינלאומית לשינוי האקלים", אמר לסוכנות רויטרס.
| ||||||
|
הוא רוצה שהמדינות המפותחות והעשירות יתחייבו בקופנהגן להפחתת פליטות בשיעורים משמעותיים של לפחות 40 אחוז, תוך הצבת יעדים כמותיים קשיחים לטווח הקצר (עד 2020), לטווח הבינוני והרחוק - הרבה מעבר למה שהבטיחו לעשות. הוא גם רוצה שהמדינות הללו יתחייבו להעביר 10 מיליארד דולר לקרן שתסייע למדינות המתפתחות העניות לפעול באופן דומה, ולהתחיל לרסן את רמת הפליטות שלהן. "זה חייב להיות כסף חדש, ולא מימון שכבר הובטח בעבר", אמר.