יד אחת מעודדת חיסכון, היד השניה מתגמלת בזבוז
המדינה אישרה היום (א') שורת צעדים מרשימה, העשויה להפחית את הבזבוז וזיהום הסביבה באמצעות הטבות והסברה. אלא שבאותה עת, נמנעת הממשלה מעידוד מעבר לתחבורה ציבורית של עובדי המגזר הציבורי
אלא שבעוד המדינה מנסה מצד אחד להפוך את משרדי הממשלה ל"ירוקים", היא ממשיכה לעודד זיהום אוויר ובזבוז דלק: מדיניות השכר במגזר הציבורי מעודדת עובדים לרכוש כלי רכב פרטים, ולהגיע איתם למקום העבודה. זאת, בניגוד להמלצות של בנק ישראל, רשות המסים, וגורמים מקצועיים במשרדי התחבורה והגנת הסביבה - שקבעו כי יש לבטל את ההכרה בהוצאות רכב, להקטין את מספר מקומות החנייה במשרדי הממשלה, ולהציע לעובדים תמריצים לשימוש בתחבורה ציבורית.
ממשלת ישראל: (צילום: AP)
מכירים בבעיה, מתעלמים מהפתרון
בדברי ההסבר של החלטת הממשלה שהתקבלה היום, יש התייחסות ברורה לעניין עידוד העובדים להגיע למקום העבודה עם רכב פרטי: "חלק ניכר מהשימוש בכלי רכב פרטיים נעשה על-ידי נהגים 'יוממים', העושים שימוש ברכבם הפרטי לצורך הגעה למקום העבודה ובחזרה... הם מגבירים את העומס בכבישים, גורמים לצריכת דלק משקית ולפליטת מזהמים מוגברת, וליצירת אילוץ בהעמדת היצע חניות גדול בקרבת מקומות העבודה".למעשה, דברי ההסבר אף כוללים את הדרך הראויה לצמצום השימוש בכלי רכב פרטיים: "ההתמודדות עם התופעה מבוצעת בדרך כלל באמצעות ביטול תמריצים בעייתיים, ויצירת תמריצים מנוגדים לצורך עידוד השימוש בתחבורה ציבורית". אם כן, איפה הם אותם צעדים, שיבטלו את התמריצים הבעייתיים וייצרו תמריצים מנוגדים? האם הסברה בדבר "נהיגה מושכלת" תספיק כדי לצמצם את השימוש ברכב פרטי?
את התשובה אפשר למצוא בהסתדרות החדשה ובהסתדרות עובדי המדינה, המתנגדים בתקיפות לכל מהלך שעשוי להביא לפתיחת הסכמי השכר במשק. גם בארגוני המעסיקים כבר הביעו בעבר התנגדות למהלך שכזה, וזאת לאור הייקור הצפוי בעקבותיו בעלות העבודה. למעשה, גם במשרדי הממשלה יש רבים המתנגדים למהלך, ובהם בכירים באגף התקציבים במשרד האוצר, שיודעים כי הפתרון למצב הקיים עלול עלות לקופת מדינה סכומי-עתק.
המדינה פועלת נגד עצמה
על-פי הנהוג כיום, "הוצאות רכב" ניתנות לכל עובד שמוכיח כי בבעלותו רכב פרטי ורישיון נהיגה בתוקף. לרוב, שכרם של עובדים הנוסעים בתחבורה הציבורית נמוך יותר, וזאת מאחר שהחזרי הנסיעות נמוכים משמעותית מהתשלום בגין הוצאות רכב. בדו"ח שפרסם בשנה שעברה, קבע בנק ישראל כי מדיניות זו מעודדים את העובדים לרכוש מכוניות פרטיות - גם אם אינם נדרשים לו כדי להגיע למקום עבודתם.
"הטבת השכר הנוכחית מעודדת רכישת רכב באופן שלא קשור לתועלת שהעובד יפיק ממנה," נכתב בדו"ח, "וכך למעשה מחבלת המדינה בניסיונותיה שלה להפחית את השימוש ברכב פרטי. מצד אחד, הממשלה מנסה לעודד מעבר מתחבורה פרטית לציבורית, על-ידי השקעה בתשתיות תחבורה ציבורית, מתן עדיפות במסלולי הנסיעה ומיסוי הרכבים והדלק. ומהצד האחר, היא חתומה על הסכמי עבודה המתמרצים רכישת רכב פרטי".
לא רק בנק ישראל סבור שהמדינה פועלת נגד עצמה. ועדה בין-משרדית, שניסחה את רפורמת "מיסוי ירוק" לעידוד רכישת כלי רכב ידידותיים לסביבה, קבעה כי "מדיניות השכר הנהוגה כיום, בעיקר במגזר הציבורי, מעודדת רכישת כלי רכב מנימוקים שאינם בהכרח קשורים לתועלת שיפיקו (העובדים) מהשימוש ברכב". ההמלצה של בנק ישראל והוועדה הבין-משרדית הייתה זהה: "מוצע כי הטבת הוצאות הרכב תוחלף בתשלום שכר אשר לא יותנה בבעלות על רכב, ויהיה שווה בערכו לתשלום החזקת רכב הניתן כיום".
מיסוי על מקומות חנייה
כצעד משלים, גם המליצו בעבר בכירי במשרדי התחבורה והגנת הסביבה על הטלת מס בגין השימוש בחנייה, וכן על הקטנת מספר מקומות החנייה ליד משרדי ממשלה. כך הסביר זאת לפני שנתיים בדיוק, בכנס בעניין תחבורה בת-קיימא, המדען הראשי של משרד התחבורה באותה עת, פרופסור יוסי פרשקר: "מקומות החנייה שמקבלים העובדים הם המקומות הכי יקרים, ודווקא באזורים המטרופוליניים. מדובר בפירוש בהטבה גורפת, שמעודדת שימוש ברכב פרטי. לכן צריך לבטל אותה".
דברים דומים אמרה באותו כנס ולרי ברכיה, לשעבר סמנכ"ל מדיניות ותכנון במשרד להגנת הסביבה: "הממשלה משלמת הון-עתק על חניה. ביטול ההסדרים האלה אינו מחייב את פתיחת הסכמי השכר, וביטול מקומות חניה ישמש תמריץ ליצירת אלטרנטיבות להגעה למקום העבודה". ברכיה גם התייחסה לעניין הוצאות השכר: "אם עובד מוותר על הרכב הפרטי, ורוצה להגיע באופניים או ברגל, הוא לא מקבל תוספת למשכורת במקום הוצאות הרכב. אנחנו חייבים להביא לכך שתהיה נכונות מצד ההסתדרות ומצד הממונה על השכר במשרד האוצר, להחליף את הוצאות הרכב ברכיב שכר שאינו תלוי ברכב".
לפנייה לכתב/ת 
