בזוגיות בהחלט מותר לריב, אבל בלי להעליב

אמון הוא המרכיב החשוב ביותר בבניית מערכת יחסים אינטימית בין בעל ואשה. בלעדיו אנחנו נמצאים בדרך למערכת יחסים נצלנית, או כבר שקועים עמוק בתוכה. חשוב לשמור עליו ואפשר לפתח אותו על ידי קווים מנחים לא מסובכים.

את מהות בניית האמון אפשר לסכם בקיצור: היא נעשית על ידי כך שאנו דואגים ליצור מרחב רגשי בטוח לבן או בת הזוג. אם אתם לא עושים משהו כדי ליצור מרחב כזה, המרחב שייבנה יהיה לא בטוח. בהקשר הזה ידיד ועמית למקצוע מגדיר מערכת יחסים נצלנית בתור "מערכת שבה אחד מבני הזוג חושש לבטא את תחושותיו ודעותיו".

די ברור שמערכת יחסים נצלנית היא כזו שאין בה אמון, ותרשו לי להעיר כבר בפתיחה: אם אתם מרגישים שעל פי ההגדרה הזאת אתם מצויים במערכת יחסים כזו, פנו מיד לעזרה.

אז איך יוצרים מרחב בטוח? קודם כל חשוב לעבוד על שיפור מיומנויות התקשורת שלכם וביניכם. הדבר הקשה ביותר לרכישה הוא היכולת להיות מאזין טוב. זה אומר לא להיכנס לדבריו של בן או בת הזוג, מה שמצריך הרבה משמעת וכבוד. תלמדו לשאול אם הוא או היא סיימו לדבר במקום להתפרץ לשיחה, ודאו תמיד שהבנתם את מה שהם אמרו.

כלי פשוט ומוכר לשם כך הוא שימוש ב"טכניקת השיקוף" – לחזור על מה שהזולת אמר. למרות שזה נשמע לכם מאולץ, זה עובד מצוין. להתרגל לומר דברים כמו "תן/תני לי להבין שהבנתי אותך נכון, את/ה רוצה שאני..." יכולים למנוע הרבה מריבות ותסכולים שנובעים מקצר בתקשורת.

לנסות לבטא גם את הטון הרגשי 

כדאי לנסות להכיל במה שאתם אומרים לא רק את התוכן, אלא גם את הטון הרגשי. לדוגמה, "אני מבין שבאמת נפגעת ממני, ושאת/ה רוצה שאני אהיה יותר זהיר/ה בפעם הבאה שאני...".

עוד רכיב חיוני בתקשורת טובה הוא שימוש ב"אני" במקום ב"את/ה". כשאתם מעידים קודם כל על עצמכם במצב של חילוקי דעות אתם לא גורמים לניכור וריחוק כמו הטון שמשתמע כשאתם משליכים הכל על הצד השני.

אמירות מסוג "את/ה כך וכך..." נתפשות כמעט תמיד כתקיפה. כשאנחנו מייחסים לעצמנו את דעותינו ורגשותינו אנחנו משדרים שאנחנו לוקחים אחריות על הנושא, ולא מאשימים את בן/בת הזוג.

תהיו מבינים, אבל אל תשכחו לבטא גם את הצרכים שלכם בצורה אסרטיבית. הרבה פעמים אנחנו לא אומרים מה אנחנו צריכים משתי סיבות: אנחנו מפחדים מדחייה, או מתביישים בכך שבכלל יש לנו צרכים כאלה.

חבל לפחד להגיד מה אנחנו צריכים, שכן אחת הדרכים החזקות לבנות אמון היא להגיע למצב בו בני הזוג יכולים להגיד, לשמוע ולספק את הצרכים ההדדיים. לשם כך צריך לשמור על גישה חיובית ולנסות לשמח זה את זו. באופן טבעי אנחנו בוטחים במי שמתייחס אלינו יפה ומחבב אותנו. זה די קשה לא לבטוח במי שתמיד עושה הכל כדי לשמח אותנו.

כלי חשוב לשימוש כאן, הוא כלל ה"חמישה מול אחד": לפני שאומרים משהו שלילי חייבים לומר לפחות חמישה דברים חיוביים. רק אז, מותר להעביר ביקורת. זה כלל טוב לחיים בכלל, וגם בחינוך הילדים.

תריבו, אבל כמו שצריך

אל תשאירו סוגיות פתוחות ובלתי פתורות. הבעיה של הרבה זוגות שמגיעים לייעוץ וטיפול נעוצה בדבר אחד: היעדר מיומנות לפתרון בעיות. כעסים יכולים להצטבר ולתפוח גם כשאוהבים מאוד, לכן חשוב ללמוד לריב בצורה הוגנת.

הגיע הזמן לנפץ את האשליה שזוגות טובים אף פעם לא רבים. מריבות הן חלק מכל נישואים טובים! אבל, מי שרב בצורה לא הוגנת הורס את האמון ההדדי, בעוד מי שיודע איך לריב בונה את האמון ומפרה אותו.

ואם כבר רבים, אז שיהיה בחוכמה: אל תגלשו לשימוש בשמות גנאי ואל תעליבו. זה לא יתרום כלום לדיון, וגם לא שימוש בביטויים מוחלטים כמו "את/ה אף פעם לא ותמיד כן..." תהיו ממוקדים, אל תסטו מהנושא הנוכחי ותחליטו לפתוח מטענים ישנים, המריבה הנוכחית היא לא דלת לכל חילוקי הדעות הקודמים שלכם להתפרץ שוב.

חשוב גם לדעת מתי ועם מי לריב. שמרו את הוויכוח בין שניכם ואל תערבו את המשפחה שלכם או של בן/בת הזוג כדי לאסוף צבא ולתקוף. ואם יצאתם משליטה - אפשר לסכם על לקיחת פסק זמן כדי להירגע ולפתור את הדברים בנחת. גם לריב מאוחר בלילה זה רעיון רע, אם שניכם עייפים תהיה לכם פחות שליטה על רגשותיכם.

אמון הוא דבר שלוקח זמן רב לבנות, וזמן קצר להרוס. היזהרו בדרך בה אתם נוהגים זה בזה. רבים טועים וחושבים שבנישואים טובים אפשר לנוח על זרי הדפנה וכבר לא צריך להיזהר במה שאנחנו אומרים או עושים. זה ממש לא נכון. דווקא בנישואים טובים חייבים לשים לב היטב להתנהגות שלנו, זה המפתח לבניית אמון וקשר חזק ויציב.

• הרב דב הלר הוא תרפיסט מוסמך לייעוץ זוגי ומשפחתי, בעל תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. הוא מנהל את מרכז הייעוץ של אש-התורה בלוס-אנג'לס.  המאמר באדיבות אש התורה - אתר עם חוכמת חיים.