בשנה הבאה בארעא דישראל?

אני רב"ט א', מאשים את ראש ממשלת ישראל בהפקרה.

אדוני ראש הממשלה, הפקרת את אחותי. הפקרת את אמא שלי שיושבת בבית ובוכה על בתה יקירתה שכבר שש שנים עברו מאז ראתה אותה לאחרונה.

הפקרת עוד עשרות חיילים שמצבם כמצבי. שאחיהם או אחותם ממתינים במציאות בלתי אפשרית בין שבע לעשר שנים בגונדר שבאתיופיה. הם בתחושה שבעיניך, "אחי" זה רק בגולני ורק לעולים מארצות מסוימות. לנו כעולים מאתיופיה אין אחים, ואם יש - שיישארו שם.

יום יום אתה מפקיר אותנו ואת התקווה שלנו לרגע בלי כאב, ליום בלי צער. אנחנו כל כך רוצים להיות באמת חלק מהמדינה שאתה עומד בראשה. אבל השערים הסגורים, ההתעלמות שכל כך מעליבה והעובדה שאנחנו צועקים בלי שאיש שומע - באמת מייאשת.

לפני שש שנים עליתי עם משפחתי מאתיופיה. ממרכז הקליטה בטבריה עברנו לפתח-תקווה, שם אנו מתגוררים היום. אנחנו משתדלים להתאקלם ולהשתלב בארץ שעליה חלמנו כל השנים. לאחר שסיימתי את הלימודים ב

כפר הנוער ימין אורד, התגייסתי לצה"ל.

אני גאה מאוד ללבוש את המדים הירוקים – להיות חלק מצה"ל ומהמדינה שלי. רציתי להיות חייל קרבי אבל לא הצלחתי. אני חייב לצאת בערבים ולעזור בפרנסה. אמא שלי מבוגרת, לא עובדת, ואנחנו צריכים לשלוח לאחותי כל חודש כסף. בלי זה היא לא תוכל להתקיים שם.

אחותי נשואה ואם לחמישה ילדים. בגונדר היא לא יכולה לעבוד כי כמונו היא עזבה את ביתה שבכפר ובאה לעיר לזמן קצר כדי לעלות לארץ, לאחר שהממשלה בראשות אריק שרון החליטה להעלות את כל שארית יהודי אתיופיה. אבל אחר כך מישהו החליט שמספיקים לו אלו שהגיעו כבר, ואם נשארו 8,000 איש בגונדר, למה לבדוק אותם בכלל? מה זה משנה אם הם יהודים לפי פסיקת הרב הראשי לישראל הרב עמאר והרב עובדיה יוסף?

כאילו אנחנו כלום

אדוני ראש הממשלה, אולי אתה או מישהו מעוזריך קורא את דבריהם של חיילים? אחותי נרשמה יחד איתנו לעליה. אמי יהודיה כשרה ולכן הבטיחו שיאשרו את עלייתה קצת אחרינו, אמרו לנו שמדובר בענין טכני. חודשיים-שלושה ויהיה בסדר, ניפגש כבר בארץ. סמכנו על דברי השגריר והאמנו שתוך כמה חודשים המשפחה תתאחד.

מאז, (ובסך הכל כבר יותר מעשר שנים) היא ממתינה בגונדר עם ילדיה, בעוני ובמחסור.

אדוני ראש הממשלה, מה היית עושה אתה אם בגלל החלטות הממשלה שלך אחותך הייתה ממתינה שש שנים כדי לחבק שוב את אמא שלה? האם היו מעזים לעשות עוול כזה למשפחה מעדה אחרת?

אם אמי זכאית לעליה וכך גם כל ילדיה, איך זה שאחותי לא כאן, שהיא לא קיימת מבחינתך ומבחינת הממשלה?

איפה השרים כולם? איפה האגודה לזכויות האזרח? איפה הכנסת? איפה נשיא המדינה? איפה אתה, ראש הממשלה?

האם אין במדינה מי שישמע את צעקתנו ויבין שיש כאן פשע מוסרי? הרי אם היינו עובדים זרים, הארץ היתה רועדת מרוב צעקות. אבל אנחנו "רק" יהודים ואתה מתנהג אלינו כאילו אנחנו אפילו לא עובדים זרים. כאילו אנחנו כלום.

אתה לא רואה אותנו, לא שומע אותנו ובטח שלא תדבר אלינו. אולי כי אנחנו שחורים. יהודים - כן. חיילים- כן. אבל שחורים. הבאנו מספיק מהם, שישתקו, שיבלעו את הדמעות, שייחנקו.

• לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן