"אתה לא תתאכזב", מבטיחים לי השדכנים
כבר שלוש שנים אני מכליל את עצמי בצרור הגרושים הבשלים לפרק ב' . אפילו הקרובים מהצפון אמרו לאמא שלי שיש להם מישהי להכיר לי. וואלה יופי, שמחת בית השואבה, רק עכשיו נשאר לעשות עוד איזה ריאלטי בפריים טיים ולקרוא לו "הגרוש"
עכשיו כולם חפצים לעזור לי. שידוך? מין מנהג יהודי עתיק יומין שמתחיל באיש עם זקן או פייה טובה, ובסופו משלשלים לכף ידך פתק קטנטן עם מספר טלפון, נייד בדרך כלל. "מה אכפת לך? תנסה!"
בתקופת רווקותי הראשונה, בטרם נישאתי, אחוזי ההצלחה בוגרי השיטה הנזכרת לעיל היו די נאים, בלשון המעטה. ערב אצל חברים, והנה יש שם מישהי שמוצאת חן בעיניי, ריגול תעשייתי קל אצל המארחים, איסוף מודיעין מגורם בכיר - להזכירכם מדובר בעידן טרום גוגל או פייסבוק - ולמחרת כבודו מנסה את מזלו, ועם קצת מזל נענה בחיוב. "נפגשנו אתמול, זוכרת?", "היי עמית, בטח בטח, מה שלומך?" אפשר לנשום לרווחה, היא זוכרת - אני בפנים!
"נסה באינטרנט, אומרים שמוצף שם!"
בחלוף הזמן, לרבות שינוי הסטטוס בתעודת הזהות לגרוש מן המניין, אינפלציית השידוכים גואה. הם דואגים לי, אני נושא עמי את הטייטל הנכסף לכל מקום. בעבודה, בכינוסים משפחתיים, במילואים, בפקק, בסופר, בחדר המדרגות, לוקח אותו לכל החברים וגם לחברים של החברים שלי - עוד אין פייסבוק, זוכרים? ואט אט השמועה מצמיחה לה את כנפי השכינה, ועבדכם הנאמן מתחיל לתרגל שינה באלכסון ומנסה לנסח מחדש את מדריך פיתגורס לגרוש המודרני לשעת לילה מאוחרת. עמכם הסליחה, או שלא, אבל אני לא באמת חושב שהפכתי בן לילה לפרפר חסר מעצורים, לא פרקתי כל עול ורציתי בכל מאודי למצוא את האחת. "נסה באינטרנט, אומרים שמוצף שם!"
אולי זה כן הזמן להחליף אפטר-שייב ושמפו
אחרי הגירושים, תקופת הצינון שלי נמשכה כשנה וחצי. חישוב קל עם האצבעות מלמד אותי שכבר חלפו להן ארבע וחצי שנים. חישוב נוסף, עם המחשבון, זה פשוט חיסור עכשיו תנו לי רגע, מתריע שכבר שלוש שנים אני מכליל את עצמי בצרור הבשלים, סליחה, הגרושים הבשלים לפרק ב' - זו הטרמינולוגיה לא? השק של הצרות מועמס בהנף יד על הגב, אני לא ממש סגור על השלדים, אבל הארונות שלי מסודרים פיקס, אז למה להרוס. אולי זה כן הזמן להחליף אפטר-שייב ושמפו ולהיכנס לזירה מחדש. כולם מעודדים, נחמדים כאלה, איכפתיים, "אולי תבוא לארוחת ערב?, מה כבר יש לך לעשות לבד בבית? תגיד, יהיה אכפת לך להביא איתך איזה מרלו?"
המעגלים החברתיים משתדרגים קלות, פתאום יוצא לך להכיר עוד המון אנשים מכל מיני מקומות. ופייסבוק? פייסבוק רק עכשיו מתחיל להתבשל. "שומע, יש לי מישהי להכיר לך, סוף!" בין אם זה סוף העולם, או סוף הדרך - אתה חוזר הביתה עם פתק בארנק. מדובר בבת דודה של אשתו של חבר שלי, כלומר היא נשואה, אבל יש לה חברה ממש ממש טובה שגם היא נשואה, אבל לבעלה יש אח חורג מבוגר, שהבת שלו בדיוק מסיימת ארכיטקטורה בתל-אביב, ויש לה אחות תאומה. אז חברה טובה של האחות הזאת, אחותה האמצעית - מתה להכיר אותי. לוגיקה פשוטה של פסיכמוטרי לעניים, והנה זה עתה שרטטנו את עץ הדעת שעליו תונח ברבות הימים אבן הפינה של פייסבוק.
הפתקים הפתקים, זה לא שמישהו טרח לשאול - ישר לחיצת יד עם פתק. "שמע לי, אתה לא תתאכזב!" רגע, אבל יש גם באינטרנט? מה לא? אני מנסה להגן בכניעה טוטאלית על פיסת הפרטיות האחרונה שלי ללא הצלחה יתרה. "אינטרנט עדיף על אלה שבאמת אוהבים אותך?!" הם גוערים בי.
אני מבטיח להתקשר, והם מזהירים - "שלא תעשה לי בושות".
פתאום כל העולם גשר צר מאוד, פתאום כולם מכירים את כולם, פתאום איזה יופי נולד גרוש חדש בישראל, ופתאום, וואלה? לא וואלה בכלל - פייסבוק עולה לאוויר! שני דברים קרו מאז המצאת השיעמום: האחד זה הזכות שלי להטיל וטו בגין התירוץ החביב עליי - "ראיתי אותה בפייסבוק, שמע, אני אסיר תודה וכאלה, אבל היא לא הטעם שלי" הדבר השני שקרה הוא פשוט פנטסטי: פתקים אאוט, פייסבוק אִין. "שומע אחי, תבדוק את השם הזה והזה בפייסבוק, כדאי לך!". אני מודה לחברי, אבל אם חברי יסור בטובו לתשובתי המפורטת מהסעיף הראשון הנזכר לעיל, אנא יניח לי לנפשי ולחיפושיי, בברכת כל טוב, יש לי חיים, תודה.
יש נטייה של המשדך קצת לייפות את התמונה
תכל'ס? אני ממש לא נגד שיכירו לי, נהפוך הוא. מנסיוני, זה לא תמיד עובד. יש נטייה, ממקום באמת טוב אמנם, של המתווך, סליחה, המשדך, אם לקרוא לילד בשמו. קצת לייפות את התמונה, לתבל בכמה שקרים לבנים וחמודים שמזכירים קצת את גורי הלברדור מהפרסומת של נייר הטואלט, לא שזה קשור. מצד אחד לא באמת נעים לסרב לכל פתק כזה, ומצד שני אתה כבר יודע שהסיכויים קלושים. "וואו, תודה על ההצעה, בדיוק אתמול התחלתי לצאת עם מישהי, תשמור את הפתק, לך תדע". זה תמיד עובד, אפילו יותר מכל ריבית שתקבלו על פיקדון שקלי צמוד לא כולל מטבע חוץ ודרכון בריטי.
וכך פתקים מפה ומשם, אתר הכרויות כזה, פייסבוק אחר, סיפור חיי בשנים האחרונות. מה ההורים אומרים? כן, אז אולי הוספתי להם עוד איזה קמט קטן על המצח. אמא שלי שאלה אותי אתמול אם אהיה מוכן להכיר מישהי שקרובה שלה אמרה לה שיש לה איזה בת של מישהו וחוזר חלילה. סירבתי בנימוס, כבר הייתי בסרט הזה. אמא גם שואלת אם בכלל יוצא לי להכיר בנות נחמדות. אני עונה לה שבוודאי, עכשיו רק תנו לי להמשיך להיות מכונה משומנת היטב. הכל בסדר, באמת בסדר, במקרה הגרוע, תבוא איזו עלמת חן ותפרק איזה בורג או שניים, או שמא אולי תוסיף בורג? ואז המכונה תוּשבּת. זה הכל עניין של השקפה. אפילו העליתי את קצב הדייטים לאחד בשבועיים, אתם רואים? אני מצליח לדאוג לעצמי ממש טוב ומסדר את המיטה מחדש בכל בוקר אי זוגי.
ואם יישאלו אתכם השנה "עם מי אתם בסדר?", פשוט תגידו שאתה עם אלה שהכי אוהבים אתכם. זה גם בסדר לסדר. ואולי באמת זה זמן טוב לאסוף את כל הפתקים ולעלות איתם לכותל?
חג שמח!
לפנייה לכתב/ת 
