שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    אם קונים גיטרת קלפטון, למה לא בודגוב וברוזה?
    שמוליק בודגוב, גיטריסט מחונן, ובעל חנויות לממכר כלי נגינה הוא היחיד בארץ שמייצר ומשווק גיטרות חשמליות על שמו, כמו נגני הגיטרה הגדולים בעולם. אלה גיטרות ייחודיות, שצריך להזמין במיוחד והן עולות אלפי שקלים פחות מגיטרות בוטיק אחרות. לאחרונה גם החל לייצר ליין גיטרות קלאסיות על שם דייויד ברוזה. שמוליק בודגוב: גיטריסט ומותג

    כשאומרים היום "יצרן ישראלי" מתכוונים למישהו שמייצר משהו בסין. אז שמוליק בודגוב הוא יצרן ישראלי. הוא הישראלי היחיד שמייצר גיטרות בסין ובטייוואן שכל תכנונן הוא פרי מוחו. והן גם נקראות על שמו.

     

    בכך הוא צירף את ישראל, באיחור ניכר, לתופעה עולמית: גיטריסט מפורסם לא יכול להתפרסם בלי שגיטרה הקרויה על שמו תתפוס את מקומה של הגיטרה עמה עלה לגדולה. לפחות לחילופין.

     

    כך, אריק קלפטון מנגן על Eric Clapton Artist Signature Stratocaster, וסלאש על Gibson Custom Shop Slash Les Paul Signature, וקירק האמט מנגן על כמה KH-3 Signature - והסיגניצ'ר כאן היא שלו.

     

    גיטרות כאלה יש גם לקרלוס סנטנה, אנגוס יאנג ולכל גיטריסט עילאי שכוחו המסחרי עדיין במותניו, לפי יצרניות גיטרה גדולות. הן מחתימות אותם על תילי חוזים ומייצרות עבורם גיטרה לפי בחירתם, עיצובם, תכנונם והעדפתם.

     

    ואם הם חדשנים פורצי דרך, כמו לס פול או באז פייטן, שייצרו פתרונות לעצמם, אז ההמצאות שלהם הופכות לאבן דרך וליותר ממותג - לשם והוויה של כלי.

      

    אז נכון שכל נגן פשוט יכול ליצור בעצמו סאונד ייחודי באמצעות פדלים, מגברי מנורות שונים, פיק אפים ואפקטים מאפקטים משונים. וזה גם יעלה לו בין אלפי לעשרות אלפי שקלים, לא כולל תחזוקה.

     

    אבל בעולם של מותגים, מי שרוצה שקסם הסנטנה ידגדג באצבעותיו - יקנה את ה-PRS בעבודת יד שקרויה על שמו וישלם עליה בהתאם. כך או כך, זו לא תהיה בדיוק אותה גיטרה שהאגדה פורטת עליה, רק העתק משובח.

     

    גם בישראל יש נגן מחונן אחד כזה, שמוליק בודגוב, שאיש לא הקדיש לו גיטרה, אז הוא החליט לייצר אותה בעצמו. זה קרה אחרי שבגיל 50 הסב את מקצועו מ"גיטריסט מפוּרגן", כדבריו, לבעל רשת חנויות קטנה ש"לא יודע לשווק את עצמו", לטענתו.


    הנגן שהפך לבונה גיטרות. שמוליק בודגוב (צילום: שי חן)

     

    יש יותר מקומץ צופי טלוויזיה שיזהו את הפנים שלו מ"זהו זה", כאחד מחברי להקת ברוש, אבל לא רבים יזהו אותו מהסרט "הלהקה" שבפסקול שלו ניגן.

     

    במשך שנים הוא ניגן עם האמנים שהוכתרו כאן לבכירים ביותר, מהצ'רצ'ילים ועד ליהודים. וכעת יש לו מותג גיטרה על שמו, דגמים שבנויים מא' ועד ת' לפי תוכניות שהוא עצמו רקם.

     

    "תמיד חיפשתי את גיטרת החלומות שלי"

    את הרשת לממכר כלי נגינה שלו פתח לפני כ-5 שנים, בזמן שהתוכניות נהגו. כיום יש לו שתיים כאלה, בשדרות יהודית בת"א, שנפתחה בינואר השנה, וברעננה ו-2 חנויות נוספות בתוך בתי ספר, אחת בקריות והשנייה במודיעין.

     

    החנות בשדרות יהודית, שבה גם מטמון לא קטן של גיטרות שבודגוב אסף במשך השנים (אפיפון, ריקנבאקר ואחרות), מוקפת אולפני הקלטה. "זה הוילג' החדש של ת"א", מצהיר בודגוב. הופעות של שלום חנוך וארקדי דוכין ניבטות מההקירות בשחור לבן. מכאן מזרימים את כלי הנגינה לכוכב נולד כבר 6 שנים. מגברים. גיטרות, תופים, פסנתרים.

     

    כבר חמש שנים שהוא מוכר כלי נגינה, וכלי נגינה למתחילים (כינור בכמה מאות שקלים, למשל). ומאז הפתיחה הוא מנסה לאתר חמצן בביצה החנוקה של השוק הזה בישראל, שבה לרשת אחת גדולה יש דומיננטיות רבה, ורשתות קטנות או חנויות בודדות שולטות שליטה אזורית. השם המפואר שלו וגיטרות הבוטיק שנושאות אותו - יכולים להציל את בודגוב מטביעה בים של מתחרים.

     

    "זה הכל תוצאה של דרך שארכה 35 שנה", מסביר האיש, שבהיותו בן 14 רכש את הגיטרה הראשונה שלו, שעלתה 400 לירות, שכר עמלו על התקנת תריסים מפרכת. 

     

    "ידעתי שבשלב מסוים ארצה לעשות ליין שלי שאני אוהב. אני ידוע כאחד שחופר בגיטרות. מאז ומתמיד חיפשתי את הצליל המושלם, את גיטרת החלומות שלי.

     

    "בארץ אין בכלל מודעות לבנייה של הגיטרות. בחו"ל הנגנים הוותיקים יודעים בדיוק על מה הם מנגנים. בארץ - פשוט סומכים על המותג והשם.


     

    הכל התחיל לפני 10 שנים: "רציתי להישמע יותר טוב וביקרתי במפעלים הטובים בעולם. כשיצאתי ממפעל כזה, כולם הזיעו מהשאלות ובקשות ההדגמה שלי. וכך רכשתי ידע רב מאוד על כל מה שקשור בבניית גיטרות.

     

    "כאמן ותיק ידעתי מה אני רוצה לעצמי ופניתי לטום אנדרסון בונה גיטרות בוטיק, שבנה לי גיטרה שצורתה סטראט, אבל רק הצורה שלה. כל פריט בה נבחר כרצוני".

     

    כך שאחרי שבלע את כל המידע ומישש את כל קימוריה של גיטרה חשמלית, הוא החליט לייצר אחת. כיוון שכיום כל צרכן יכול להזמין חלקי גיטרה בעצמו, הוא נעזר לשם כך בסוחר עצים יהודי ובישראלי שחי בנשוויל, ויחד עם סימור דנקן, חברת פיק אפים, ברא ליין של גיטרות בהזמנה אישית.

     

    "Custom made guitars", בודגוב מפליג בשבח האינדיבידואליות. "סוג של יצירה שלא יכולה להתקיים בליין המוני. גיטרות אחת אחת, ייחודיות, שצריך להזמין במיוחד.

     

    "בחרנו בעץ אלדר אמריקאי ומייפל קנדי, השגנו מפתחות גרובר. כל הגשרים אצלי הם מעצם אמיתית ולא מפלסטיק. אחרי שבנינו את הגוף, שקלנו את הגיטרה. שאלתי את הנשוולאי 'מה זה, עגבניות'? והוא הסביר שהגיטרה היא הזמר והמיקרופון  מיועד לזמר. אז הוא רצה להגדיר את הערך האקוסטי בצורה מושלמת. השלמות הזאת הולידה כלי שגורם לנו התרגשות. כל יום אנחנו נוגעים בה".

     

    "אני יותר זול כי אני היצרן"

    הגיטרות שלו נקראות, בין היתר, בודגוב LP ובודגוב סטראט, אבל מדובר רק בשם גנרי כמו "עוגת שוקולד". כל שאר המתכון הוא לגמרי בודגובי.

     

    המחירים נראים לכאורה כבדי משקל: Strat Custom Ash-ln היא הגיטרה היקרה מכל שעולה 4,988 שקל, כולל פיק אפים של סימור דאנקן שבדרך כלל נמכרים בנפרד. "בעתיד היותר רחוק היא תעלה 7,500-7,000 שקל" בודגוב מבשר רעות, "כי זה מחיר היכרות. אבל מותגים אחרים עולים 20-15 אלף שקל אז זה עדיין יהיה מחיר טוב".

     

    עוד יש במותג גיטרות בלוז ומטאל, וגיטרה "גותית". הגיטרה הזולה ביותר היא S-300 שעולה 980 שקל. אבל אם משווים אותה לסדרות בנויות היטב אחרות שמחירן רק מתחיל ב-5,000 שקל המחירים נראים לפתע נמוכים להפליא.

     

    הנה למשל, סדרת ה-LP (לס פול) שלו, עם פיק אפים מוּשבחים כדי למנוע פידבקים בדיסטורשן, מקבילה לסדרת ה-LP של גיבסון, אבל זולה ממנה בממוצע בכמה אלפי שקלים.

     

    "יש לנו חבילה של 1,300 שקל הגיטרה", הוא מספר, "כולל מגבר, גיטרה, תיק, רצועה, כבל. במקום אחר כל זה יעלה 2,500 שקל. בייצור שלנו אנחנו מוזילים בצורה משמעותית את העלויות".

     

    אבל באינטרנט אפשר למצוא גיטרות בהרבה פחות מזה.

     

    "אם הן עולות משמעותית פחות - הן לא שוות כלום. מישהו הגיע למעבדת התיקונים שלנו עם גיטרה שבורה לחצי. קרטון. בכל אני יותר זול, כי אני היצרן".

     

    מה בדיוק אישי בגיטרות האלה?

     

    "נגן יכול לבוא ולהזמין כל גיטרה, בכל צבע, ואני בונה אותה כמו פאזל בוחר עבורו גוף וצוואר מאפס, והגיטרה תגיע מהמפעל תוך זמן קצר".

     

    האם תקנו "גיטרת מצדה" של Broza Signature?

    מה לגבי גיטרה קלאסית? יש בחנות קלאסיות בפחות מ-200 שקל, אבל "קלאסיות בודגוב" כבר יעלו 390 שקל ומעלה. כיוון שבודגוב הוא חשמלאי, על הקו העילי של הגיטרות הקלאסיות שהוא מייצר מנצח דייויד ברוזה, שהקו אף קרוי על שמו: Broza Signature.

     

    "הוא חבר שלי כבר 30 שנה, ומסתובב אצלי בחנות קונה לבני דודים שלו גיטרות", מספר בודגוב. "יום אחד הוא בא אלי ואמר: בוא נבנה יחד ליין של גיטרות קלאסיות".

     

    התוצאה: 7 דגמים, כל דגם נקרא, לפי בחירתו של ברוזה, בשם שאין לטעות במוצאו. מצדה היא הגיטרה המובחרת מכל, וישנן נגב, גליל, ירקון, ירדן וכרמל. כמו כל הגיטרות ע"ש, הן לא זולות - מחירן נע בין 1,600 שקל ל-8,000 שקל.


    דייויד ברוזה. מצדה (צילום: מרב יודילוביץ')

     

    "היה לי פה אתגר: לענג אותו", מצהיר בודגוב. "התייעצנו עם חבר ילדות של דייויד בשם קונטררס, שהוא אחד מבוני הגיטרות הגדולים בעולם. כל גיטרה שלו עולה עשרת אלפים יורו.

     

    "דייויד ביקש דברים מסוימים, אני תרגמתי אותם לפרטים טכניים נסעתי למפעל בטייוואן ובנינו את המודלים בחתימתו על הגיטרה.

     

    "רובן מגיעות עם הגברה של פישמן. ורק הפישמן לבדו עולה חצי מהגיטרה. כבר מכרנו קצת, בלי שום פרסום ואולי הגיטרה מצדה תוצג במוזיאון מצדה. מדברים על זה. נראה".

     

    ומה הדבר הבא שתייצר?

     

    "חברה אוקראינית תשווק גיטרות שלי שיהיה כתוב עליהן שמי ו"דיזיינד אין איזראל". הליין הבא שלי בארץ יהיה של מגברי רטרו. הוצאתי 2 דוגמאות לארץ אחרי שישבתי במפעל בטייוואן, וכולם רוצים לחטוף אותן. מגבר טוב עולה בדרך כלל 2,000 או 2,500 שקל ואלה נמכרים ב-1,000 שקל. יש לנו גם ב-400 שקל למתחילים".

     

    איך מי שניגן את "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי", "שמש, שמש" ו"אתה פה חסר לי" הופך להיות יצרן ומשווק?

     

    "יש התדרדרות באיכות המוזיקה בארץ", הוא טוען. "אין את רמת היצירה וההתלהבות של פעם. פעם הכל בא מהגיטרה. היום...אני לא רוצה להגיד מאיפה זה בא. היום לנגן סולו גיטרה שאורכו עולה על 2 דקות זו עבירה על החוק.

     

    "אז תחברי את כל הפסימיות הזאת, יחד עם זה שלהיות רוקר מזדקן זה לא סימפטי. לא רציתי להמשיך ולרוץ על בימות ישראל רציתי לנגן להנאתי. כשהגעתי לגיל 50 עשיתי את הסוויץ'. היום אני מנגן בכיף, אבל יש לי המון מתחרים ומשמיצים. הדרך שלי מרגיזה המון אנשים".

     

    מה מרגיז אותם?

     

    "שאני בונה מותג על שמי. לגיטריסט של קווין יש מותג, ואפילו פנדר וגיבסון הם אנשים, בדיוק כמו לס פול שנפטר לא מזמן. גדלתי לכל ההוויה הזאת אז היה ברור שכל הגיטרות שאייצר יהיו על שמי. אבל המתחרים התחילו לדבר על אגו טריפ.

     

    "הבעיה שלי עד היום היא עם מרפקים ושיווק. מגיל 14 לא נקפתי אצבע בשיווק עצמי, ורק הייתי צריך לסנן כדי לא להעליב. היתה תקופה שעשיתי 5 הפקות בו זמנית: שלמה ארצי, ריטה, דודו פישר, ריטה, יהודית רביץ, והפילהרמונית.

     

    "אז עכשיו לדחוף את עצמי? אני לא סובל את זה, אבל רוצה לעבוד. יש לי חנות יפה שעיצבתי לפי טעמי. יש לי חזון עד לבורג האחרון".

     

    מותג יעשה אותך נגן טוב יותר?

     

    "לא. אני נגד כאלה שקונים גיטרה של אריק קלפטון ב-25 אלף שקל וחושבים שזה יעשה אותם גיטריסטים יותר טובים. זה לא, זה סתם ישאיר להם פחות כסף בבנק".

    פורסם לראשונה 04/04/2010 19:23

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    המקצוענים
    גיטרות זולות מתפרקות מהר. שמוליק בודגוב
    צילום: שי חן
    מזרימה כלים לכוכב נולד. החנות
    צילום: שי חן
    מומלצים