בגדו בכם? אולי דווקא עשו לכם טובה גדולה
כשנכנסים לעובי הקורה בין זוג שחווה בגידה, לרוב מגלים ש"כבר שנה בערך לא עשינו סקס", וש"פעם אחרונה שיצאנו יחד למסעדה היתה בערך לפני עשור". אז ברוך שפטרנו, לא?
למעשה, גם במקרים בהם אחד מבני הזוג טוען ש"ממש לא ציפיתי לזה", או "הכל היה מאה אחוז בינינו", אז עוד כמה שאלות והתמונה שנחשפת היא שונה לחלוטין. כשנכנסים לעובי הקורה בין בני זוג שחוו בגידה של אחד מהם, מגלים הרבה פעמים שבעצם "כבר שנה בערך לא עשינו סקס", וש"פעם אחרונה שיצאנו יחד למסעדה היתה בערך לפני עשור", ושלמעשה יש נתק רגשי עמוק בין השניים. אמנם הצד הנבגד יודע תמיד לטעון שזו לא סיבה לבגוד, ושחוץ מזה שהמון זמן לא היה סקס הכל דווקא היה בסדר גמור, לא צעקות, בקושי מריבות. למעשה, ייתכן שיתברר, כמעט לא יצא לדבר או להיפגש במהלך השבוע, בקצב החיים הקדחני. איך אומרים בין החבר'ה? "לא עשיתי כלום, והיא הלכה ובגדה בי". נכון, לא עשית כלום... כדי למנוע את זה.
אז כן, אולי בשבילך הסקס הוא לא כזה "קריטי", אבל נראה שבשבילו דווקא כן. את אולי חשבת שזו תקופה שהיחסים ביניכם לא משהו, קצת קריר, אבל הכל יהיה בסדר "אחר כך". אך מתברר שעברו כבר שנתיים, וה"אחר כך" הזה הגיע, אבל בזרועותיה של האחרת. כשסוחבים בעיות בקשר, הן לא נפתרות מאליהן. אם לא עומדים עם האצבע על הדופק, העניינים רק מחמירים, עד שלבסוף זה עלול להתפוצץ לנו בפרצוף.
וכשזה מתפוצץ, אנחנו נכנסים לאטרף: מאשימים, כועסים, מנסים לגייס את כל החמולה לצידנו ונגד ה"בוגד". אבל רגע, בואו נעצור לרגע. זה שאני החלטתי שזה "בסדר" שאין סקס שנתיים, זה אומר שזה אמור להיות בסדר גם בשבילו? זה שאני יודע להתמודד עם נתק רגשי "זמני" של חמש שנים, אומר שהיא צריכה לקבל את זה?
האם באמת ת-מ-י-ד יש אשם?
אז כן, אנחנו מאוד אוהבים לחפש אשמים, ועוד יותר למצוא אותם. וב"בגידה" זה הכי קל - "מי הלכה עם השרברב?" "מי הלך עם המזכירה?". אבל האם באמת ת-מ-י-ד יש אשם? האם ייתכן שעם השנים שני אנשים הפכו כל כך שונים, שהמרחק הרגשי ביניהם היה רק עניין של זמן? ובכלל, האם אני כל כך אגואיסטית, סוציומטית ואנטיפתית שאני מוכנה שבן זוגי, או כל יצור חי אחר על פני האדמה, יחיה בלי אהבה? האם זה אנושי לכבול אלי אדם, בלי לתת לו אהבה וגם בלי לתת לו את האפשרות לחפש אחת כזו?
אתה אולי מוכן להמשיך לחיות בתוך הבועה חסרת האהבה הזו. בועה שאין בה תמיכה, אין בה חיבה, אין בה שיתוף. אבל היא אולי לא! לך אולי אין את האומץ להגיד לו שאת רוצה לקום וללכת, ומתוך פחד נשארת בלי מישהו שייתן לך נשיקת בוקר טוב. אבל הוא לא!
עכשיו יש לך הזדמנות לפתוח דף חדש
אין ספק שהדרך האידיאלית לצאת מהכבלים של זוגיות לא מתגמלת היא שתי שניות לפני הבגידה בגירושים, או בפרידה מכובדת עד כמה שניתן. ובטח שעדיף בטיפול זוגי שתי דקות אחרי שמרגישים את האזיקים. אבל אם זה לא קרה, לפחות תגיד תודה שהיא בגדה בך עכשיו, ולא בעוד עשר שנים. עכשיו יש לך הזדמנות לפתוח דף חדש, לנסות משהו אחר. ובשביל שניכם, בהחלט כדאי להבין מה עבר עליו או עליה, אחרת תפרנסו היטב את עורכי הדין שמחכים לכם, נוטפי ריר במסדרונות, כדי לקחת לכם כמה שיותר כסף תמורת גרימת אומללות לבן הזוג, הרבה פעמים האמא או האבא של ילדיכם.
ואולי, אם יש בכם עדיין אהבה, אז אולי "הבגידה" היתה רק נורת אזהרה, מהבהבת באדום לוהט "בבקשה, אני רוצה אותך חזרה. כל כך רוצה שהייתי חייבת לעשות את הדבר שיזעזע אותך - כן, הלכתי עם מישהו אחר".
הבלוג של מיכל
- מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על בגידה
טוקבק כדורבנות:
היכו אתכם? אולי עשו לכם מסאז' נפלא / אוהב את עצמו, בקעת-נרקיס
רימו אתכם? אולי דווקא חסכו לכם מיגרנה איומה.
גנבו מכם? אולי דווקא בשבילכם השקעה נבונה.
השפילו אתכם? אולי דווקא העניקו לכם סדנת הארה.
ירקו עליכם? אולי דווקא פינקו אתכם בטיפול מסיכה.
השתינו עליכם? אולי דווקא צ'יפרו במקלחת זהובה.
ליכלכו עליכם? אולי דווקא עשו לכם אמבטיית-בוץ חמימה.
עינו אתכם? אולי דווקא קיבלתם פדיקור-מניקור ברמה.
אנסו אתכם? אולי דווקא עשו למענכם את כל העבודה.
רצחו אתכם? אולי דווקא עשו לכם ביטוח עם תשואה מהירה.
שיכנעו אתכם? אולי דווקא מגיע לכם, תהיו כפרה. עלי.
