שתף קטע נבחר
צילום: מאיה פרי

שלושה ספרים לילדים גאונים במיוחד

"הכובע הגבוה של אלברט", "צמריקו" ו"מי גאון של אמא?" חנה גולדברג לא מצליחה להבין למה הורים כל כך רוצים ילדים מצטיינים ומגישה לכם שלושה ספרי ילדים המנסים לבדוק מי גאון של אמא

האם הילד שלכם "מוכשר בטירוף" או שהוא פשוט הילד-המתוק-הממוצע-לגמרי-שלכם, שלפעמים, כשאתם מביטים בעיניו, אפרוח פלומתי מתכרבל-מתחכך לכם בתוך הלב ובשביל רגעים כאלה שווה כל העניין המסובך הזה של גידול ילדים?

 

ואם הילד שלכם אכן יתגלה כגאון מסוג זה או אחר או כילד מאוד-מאוד-מיוחד, האם זה יבטיח לו חיים מאוד-מאוד מיוחדים, מוצלחים או מאושרים יותר מאלה של חבריו ה"רגילים"? אולי בכלל להיות כזה "מוצלח" דווקא יגרום לו (ולכם) בעיקר קשיים, בדידות ואומללות?

 

למה כולנו דוהרים קדימה בהשתוקקות אדירה לתעודות הצטיינות למיניהן, מפנטזים את ילדינו (ובאותה הזדמנות, את עצמנו) מעוטרים במיני פרסים ועיטורים? מתי הפכה המילה "מצוינות" ממילת גנאי הנאמרת בלגלוג (ראה ערך: שנות השישים, ילדי הפרחים, סקס, סמים, חופש, מרד, רוק-אנד-רול) ומתארת הורים לחוצים ומלחיצים המאמללים את עצמם ואת ילדיהם למילה המסמנת יעד שכל הורה מסור וכל ילד אמורים לשאוף אליו בדרך להגשמתם העצמית המיוחלת?

 

כדי לא לשטח את האמת (המורכבת) ולכלוא אותה בתוך סיסמאות-יפות-נפש, מצד אחד וכדי לא להתיש אתכם למוות בתשובות נוסח "מצד אחד, אבל מצד שני", לא אתיימר לתת כאן תשובות חד משמעיות ומתיפייפות לשאלות, שלטעמי, התשובות עליהן, אינן חד משמעיות. במקום זה – אמליץ על שלושה ספרים המנסים לבדוק מי גאון של אמא, מתי כדאי לנו לעודד את ילדינו לשמר את המיוחדות שלהם ולהבליט אותה ומתי כדאי ללכת נגד הזרם, כנגד כל הסיכויים.


מתוך "צמריקו", איור: לי הרפר

 

צמריקו

כתבה לזלי הלקוסקי, איירה לי הרפר, מאנגלית: תומר קרמן, הוצאת כנרת (לבני שנתיים ומעלה).

 

למה?

בגלל המשפט הקטן "נכון שזה נפלא?", שגיבורנו חוזר עליו, בכל פעם שהוא לא מצליח להיות כמו כולם – משפט נהדר ופשוט שנותן ביטוי לעונג האדיר שיש בעצם היותו של אדם (או טלה) יצור אינדיבידואלי, חד-פעמי ומיוחד במינו.

 

וגם – בגלל הנפש החופשית, הפראית והיצירתית של צמריקו, שאף פעם לא הולכת עם העדר. ולא פחות מכך – בגלל האיורים המעולים של לי הרפר, שמעניקים לצמריקו פנים, גוף והכי חשוב – נשמה. נכון שזה נפלא?

 

מה הסיפור?

צמריקו אף פעם לא הולך בתלם: במקום לעמוד עם הטלאים, הוא משתולל עם הכלבים. במקום שיגזזו לו את הצמר, הוא אורג לעצמו תסרוקת. במקום לצבוע את חוטי הטוויה, הוא צובע את עצמו. נכון שזה נפלא?

 

למה לזלי הלקוסקי ולי הרפר?

כי הם לא הלכו בתלם והוכיחו שלפעמים לא רע להיות שונה ואפילו מומלץ.

 

הכובע הגבוה של אלברט

כתבה ואיירה נעמה בנזימן, הוצאת עם עובד (לבני שלוש ומעלה).

 

למה? 

בגלל שהמשל התמציתי היפה הזה מזכיר לנו, שלפעמים, כשאנו חובשים לראשנו כובע בומבסטי, שהופך אותנו למיוחדים ומרשימים בעיני הסביבה, זה לא בהכרח מסב לנו אושר וששמחה אמיתית מצויה בדברים הקטנים ובחופש שלנו לעשות אותם.

 

מה הסיפור?

אמא אמרה שאלברט הוא משהו מיוחד. היה לו כובע גבוה. אמא בנתה מיטה מיוחדת שתתאים לכובע. אמא קנתה מכונית מיוחדת שתתאים לכובע. אמא מצאה בית מיוחד שיתאים לכובע. ואז הכובע עף...

 

למה נעמה בנזימן? 

כי היא חובשת שנים כובע של מאיירת וכאן לראשונה – גם כובע של סופרת – ובכישרון לא מבוטל.

 

מי גאון של אמא?

כתב ואייר סימון ג'ימס, מאנגלית: אירית ארב, הוצאת איגואנה וכנרת (לבני שלוש ומעלה).

 

למה?

בגלל ההומור והיפוך התפקידים בין תינוק להוריו, ובגלל המראה המוצבת מול פניהם של הורים שאפתנים מדי, שבמקום להעניק לתינוק החמוד שלהם את מה שהוא באמת זקוק לו (חיבוקים, ליטופים וכיווצ'וצי'ים), הם מנסים ללמד אותו צרפתית עתיקה ואף מציקים לכל הסביבה בהתפארויות על גאוניותו של המסכן הקטן.

 

מה הסיפור? 

התינוק גאון. הוא התינוק הכי חכם בעולם, חלומו של כל הורה. הוא קורא עיתון, מתקן את המכונית, נקרא לעזור במשימת חלל וזוכה להערכה, הערצה ותהילה. אבל יום אחד מגלים כולם מה התינוק הקטן של אמא רוצה באמת.

 

למה סימון ג'יימס? 

כי הוא סופר ומאייר בריטי שיודע ליצור סיטואציה קומית גרוטסקית, שגורמת לנו לראות את עצמנו במראה ולצחוק.

 

חנה גולדברג היא סופרת, משוררת ופזמונאית. מספרי הילדים של חנה גולדברג: "דמעות ורודות", "קישתא", "חברים בכל מיני צבעים", "קוף משקפוף" ובקרוב "שוקימוקי". מקיימת מפגשים עם ילדים והורים בבתי ספר וגני ילדים. לכל הטורים של חנה גולדברג . 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הכובע הגבוה של אלברט
איור: נעמה בנזימן
צמריקו
איור: לי הרפר
מי גאון של אמא?
איור: סימון ג'ימס
מומלצים