דווקא כשהחלטתי להתנזר הגיעו שני גברים יחד
אחרי "תקופת יובש", אני מוצאת את עצמי נקרעת בין שניים. כן, אני הולכת ומתאהבת בשניהם. אני, שכל כך מאמינה במונוגמיה
אחרי "תקופת יובש", אני מוצאת את עצמי נקרעת בין שני גברים. אחרי שכבר הספקתי לנעוץ בעצמי מבטי שנאה במראה, לכעוס על עצמי שהפסקתי לעשות כושר ולחשוב עשרות פעמים שבמצב הנוכחי אף אחד לא ירצה אותי. פתאום הם הגיעו. הם ולא הוא, שניים ולא אחד.
איפה הם היו עד עכשיו, כשהעברתי את עצמי מדורי גיהינום?
אני הולכת ומתאהבת בשניהם, אפילו שרק פגשתי אותם. איפה הם היו עד עכשיו כשהעברתי את עצמי מדורי גיהינום והלקאה עצמית? ולמה ביחד? הייתי פה, לבד, מחכה, על ספסל ציבורי, מביטה בזוגות ומרגישה עוד יותר לבד... עד לפני כמה ימים אף אחד לא עמד בתור לצאת איתי, ועכשיו אני צריכה סלקטור בכניסה לפארק.
אני חושבת שהסלקטור הפנימי שלנו הוא היכולת להחליט. ובכן, הסלקטור שלי התפטר מזמן. הוא פרש כשהגברים הפכו לזמניים וחדלו להיות אמיתיים. כמוני, החליט לנסות ומה שיהיה יהיה, יחסים שקריים שמבוססים על כלום חוץ מאוויר עירוני מחניק וצמתי דרכים ואנשים בעיר האפשרויות הבלתי מוגבלות. ניסיון מר חלקתי עם הסלקטור - בכל פעם התאכזבנו מחדש כשנעלמו הזמניים והלכו להיות זמינים אצל מישהי אחרת. החלטנו, פה וגוף אחד, לוותר על הסצינה.
עדיין מנסים לשכוח בגידות, שקרים ושקרנים
ואז פגשתי שני אנשים שונים ומקסימים. מובן שאני והסלקטור עדיין מפקפקים בהם, לא באשמתנו, אנחנו מתנצלים מראש, עדיין מנסים לשכוח בגידות, שקרים ושקרנים. מסמנים וי ליד הקטיגוריה "תל אביבי" ותוהים אם ייתכן שרק הם, הם ספציפית, יחידים ומיוחדים, יחידי סגולה, לא חטאו בחטא הביגמיה הידוע לשמצה. האם לי הזדמן לפגוש באותם אינדיבידואלים שלא זמינים ליותר מאחת?
חברים, אהובים ומחפשים: מונוגמיה זו לא קללה. להפך! ימי הזוגיות המוצהרת שלי זכורים כתקופה טובה, לא היה חסר לי סקס ובהחלט לא היתה חסרה לי אהבה. נדמה שנתנו לגיטמציה לביגמיה, שהפכה לאורגיה המונית, מחלה מפתה, ממכרת ומדבקת. אין לאן לברוח, והמונוגמיה נשארת קיימת וברורה רק בקומדיות רומנטיות. ועוד וידוי, אם קומדיות מסוג זה עושות לכן בחילה במקום להעלות לכם חיוך, סימן שאתם פשוט מקנאים.
האם הדרך למונוגמיה רצופה התנסויות ביגמיות?
אני רוצה מונוגמיה, אבל נושמת ביגמיה, והחברה משדרת לי מסרים סותרים. ואיך זה קרה? לפתע אני מוצאת את עצמי בצד השני של יחסי הבי-מונו, משנה כיוון. איך נוצר מצב שאני החצי הביגמי הבוגדני? לצאת עם שניים? זה כל כך לא אני... האם הדרך למונוגמיה רצופה בהתנסויות ביגמיות? מישהו ייפגע, והסלקטור מסמן לי שזאת אני. אני רוצה לבחור, באמת רוצה. אבל לא מצליחה.
יש לי הרגשה שריקוד על שתי המיטות לא יביא אותי למיטתה החמה והאוהבת של המונוגמיה. אבל שניכם מקסימים וקוסמים לי. זו רק ההתחלה, אולי אם אחכה אצליח לשלול אחד מכם על סעיף הביגמיה, מה שישאיר אחד מכם, אני מקווה. אחד מכם ומונוגמיה שלווה וטובה ללב המבקש.
לפנייה לכתב/ת 
