על הזיעה, ריחות הגוף וסוגי הדאודורנטים השונים
למה אנחנו מזיעים? מדוע לזיעת הגוף שלנו יש ריח רע? איך זה שיש כאלה שמזיעים יותר מאחרים? ואיפה נכנס הדאודורנט לתמונה? ננסי ירחי, מנהלת ההדרכה במותג הדרמו-קוסמטיקה וישי, מסבירה
בואו של הקיץ הישראלי מסמל את העלייה במפלס הלחות והחום, ואנו מזיעים, והרבה. הזיעה היא הדרך הטבעית שבה הגוף מתקרר כאשר מידות החום והלחות עולות. בלוטות הזיעה ברחבי הגוף מפרישות זיעה המתנדפת לאוויר ומקררת אותנו. למרות שהזיעה היא תהליך חיוני, חיובי ונחוץ לגוף, לעיתים היא מלווה בריחות לא נעימים, שרצוי למנוע.
ננסי ירחי, מנהלת ההדרכה במותג הדרמו-קוסמטיקה וישי, מסבירה: "חיידקים המצויים על עורנו מפרקים מרכיבים בזיעה הגורמים לריח לא נעים". הזיעה שהגוף מייצר מקבלת את הריח הרע רק כאשר היא מופרשת על העור ובאה במגע עם חיידקים שחיים עליו באופן טבעי. הגוף מפריש מלחים ונוזלים, שכאשר באים במגע עם האוויר ועם בקטריות המצויות על העור, הם גורמים לריח לא נעים. הדאודורנטים המבוססים על חומרים אנטיספטיים ואנטי בקטריאליים, פועלים נגד חיידקים אלה ומונעים את פירוק הזיעה והיווצרות הריח".
הזעה, לטענתה של ירחי, היא תופעה טבעית שתפקידה כפול: סילוק הפסולת המטבולית ושמירה על טמפרטורת גוף קבועה. הזיעה מופרשת על ידי יותר מ-3 מיליון בלוטות זיעה, השייכות לשני סוגים: אקריניות (המצויות בגוף כבר מן הלידה ותפקידן לווסת את טמפרטורת הגוף) ואפוקריניות (המצויות בעיקר בבית השחי ותפקידן לווסת את ריח הזיעה).
לדברי ירחי: "אחד מכל חמישה אנשים סובלים מפעילות מוגזמת של בלוטת הזיעה". הסיבות לכך הן שונות והתופעה באה לידי ביטוי בעיקר באזורי הפנים, בית החזה, בית השחי וכפות הרגליים והידיים. עוד מוסיפה ירחי, שגם במצבי לחץ וחרדה מופרשת זיעה רבה יותר מהבלוטות, כתוצאה מפעילות יתר של הורמונים הגורמים להפרשת גוף לא נעימה.
סוגיית הריח הרע שהגוף מפיק טרדה את שלוותם של בני האדם מאז ומתמיד. האדם, עוד מקדמת דנן, השתמשו בבשמים למטרות רבות ומגוונות. הבולט שבמטרות היה הצורך להתבשם בריחות נעימים, למטרות פולחניות שונות, ביניהן שימושים מאגיים ופולחנים למניעת מחלות או לריפויים. זכות הראשונים שמורה למצרים הקדמונים אשר עשו שימוש בתמציות ריח להאדרת הרחצה באמבטיה – לרגיעה, לניחוח ולהגברת התשוקה המינית.
גזעים שונים - ריחות שונים
היום ידוע כי גזעים שונים מפיקים ריחות גוף שונים. אנתרופולוגים טוענים שלאדם הקדמון אשר חי בטבע בסביבת חיות טורפות, היה ריח זיעה חריף מאוד. זאת על מנת להרחיק ממנו את בעלי החיים הטורפים. ריחות הגוף שמקורם בהפרשות מבלוטות האקזוקריניות המשתנות משנות את ריחן בהתאם למצבים שונים. ריח גופם של תינוקות למשל שונה בתכלית שינוי מזה של מבוגרים, ריח גופם של אנשים צמחונים שונה מזה של אוכלי בשר ואפילו ריח גופם של אנשים מעשנים שונה משל אלה שאינם מעשנים.ריח הגוף והזיעה של אדם מושפעים מגורמים שונים: תזונה, לקיחת תרופות, מצב נפשי, גורמים תורשתיים ועוד. בעבר השתמשו במי ורדים, בעלי לבנדר, במנטה ובתמציות פרחים כדי לטשטש את ריחות הזיעה. מאוחר יותר שימשה הסודה לשתייה לאותה המטרה ובתחילת המאה הקודמת גילו רוקחים שמריחת העור בחומרים המכילים אבץ, סידן ומגנזיום מותירה עליו שכבת חומר אשר סופגת את ריח הזיעה. גילוי זה הוליד את הדאודורנט הראשון.
לדבריה של ירחי קיימים סוגי דאודורנטים למניעת ריח הזעה: "דאודורנט" ו"דאודורנט אנטי פרספירנט". הדאודורנט הרגיל מבוסס בעיקר על ניחוח בושם המחפה על ריח הזיעה. יחד עם זאת, מציינת ירחי כי בשנים האחרונות פותחו תכשירים חדשים המכילים חומרים קושרי ריח וחומרים אנטי בקטריאליים, אשר בכוחם למנוע את פעילותם של החיידקים על פני העור, וכך למנוע את ריח הזיעה.
"דאודורנט אנטי פרספירנט" לעומת זאת, מבוסס על רעיון של מניעת זיעה על ידי מרכיב של מלחי אלומיניום כלוריד. כשהאלומיניום בא במגע עם רכיבי הזיעה הוא יוצר ג'ל שחוסם את בלוטות הזיעה, ועל ידי כך הפרשת הזיעה פוחתת.
לפנייה לכתב/ת 
