ספרים שהמתבגר "יסחב" מכם

המתבגר שלכם לא מחבב ספרים? בשבילו ספר זה החפץ המלבני האנכרוניסטי והמתיש הזה, עמוס הדפים, השורות והמילים, שאלוהים יודע בשביל מה טרח איזה תימהוני-חסר-חיים-אחד-המתקרא-סופר לשבת ולכתוב בשקדנות מילה אחרי מילה, ויש אנשים תימהוניים לא פחות, שממש משלמים כסף (טוב, לא ממש כסף, משהו כמו 20 ש"ח לעותק) כדי לקרוא.

ג'ו ספידבוט

כתב טומי וירינחה, עיצוב עטיפה עדה ורדי, מהולנדית: ענבר זילברשטיין, הוצאת מחברות לספרות, לגיל 14 ומעלה.

למה?

ספר ענק שעושה אותך מאושר. מה יש בו? הומור, קצב מהיר, עומק וסיפור מדהים ומרגש עד כדי כך שהצחוק והבכי תקועים לך יחד בגרון וקשה לך לעצור כדי לנשום. ככה זה מתחיל: "האביב חמים. בכיתה מתפללים לשלומי, כי כבר יותר ממאתיים יום אני מרחף לי בעולמות אחרים. יש לי פצעי לחץ בכל הגוף וקתטר קונדום על הזין. הוא נמצא בשלב ההכרה החלקית, הרופא מסביר להורים שלי..."

הצצה לנפשם של בני נעורים שיזכירו למתבגר שלכם את עצמו. פרנסי בן הארבע-עשרה – "זרוע מתפקדת אחת, מחוברת לארבעים קילו בשר משותק" - מתעורר לאחר 200 ימים שבהם שכב בקוֹמָה בעקבות תאונה. הוא אינו מסוגל לדבר, אך מוחו צלול והוא כותב יומן. גיבורי היומן הם ג'ו ספידבוט, נער שביום שעבר לכפר אביו נהרג לאחר שהמשאית שבה נהג נכנסה בבית ופּי ג'יי, מושא הפנטזיות של כל הבנים. ככל שהיומן מתקדם, מתקדם גם פרנסי ואט אט חוזר לחיים.

למה טומי וירונחה?

בגלל הכישרון האדיר לספר סיפור נטול רחמים, מצחיק, חכם וממכר.

שלום לך, עצבות

כתבה פרנסואז סגאן, עיצוב עטיפה: דור כהן, מצרפתית: דורי מנור. הוצאת אחוזת בית, לגיל 16 ומעלה.

למה? 

בגלל החוצפה, המרדנות והבוז כלפי מה שמקובל ומה שנכון-פוליטית – מה שבטוח יעורר במתבגר שלכם הזדהות עצומה.

תרגום חדש, רענן ועכשווי לרב-המכר החושני, הלוהט והשערורייתי של הצרפתייה הקטנה והחצופה ההיא, כולל אחרית דבר של נורית גרץ ושלומציון קינן, שבה הן מנסות לפענח את סוד קסמו של הספר ואת ההצלחה המסחררת שבה הוא זכה בזמנו.

למה פרנסואז סגאן?

אוליבר טוויסט

כתב צ'ארלס דיקנס, תרגמו: שהם סמיט ואמנון כץ, עיצוב עטיפה: בתיה קולטון, הוצאת אוקינוס ומודן, לגיל 15 ומעלה.

למה?

בגלל האירוניה של דיקנס, שאין מענג ממנה עבור בן תשחורת מרדן; בגלל השילוב בין משפטים כמו, "עונה נפלאה היתה זו – עונה ברוכה מחלות ומגפות", לבין עלילה שוברת לב. דיקנס ברא דמויות קיצוניות כמו אוליבר התם, דודג'ר התחבולן ורוז מיילי המלאכית, שלעיתים הופכות לקריקטורות-סטראוטיפיות-מהלכות, אבל לדעתי דווקא הקיצוניות הזו היא שתדבר כל כך ללבם של בני 15-16 – גיל שבו התודעה מחלקת את העולם לשחור ולבן ועדיין אינה מסוגלת לבצע אינטגרציה בין הקצוות המנוגדים.

מה הסיפור?

תרגום חדש וקולח של שהם סמיט ואמנון כץ שהופך את הקריאה בספר לסוחפת, בלי מכשולי שפה מיותרים. אוליבר טוויסט נולד בבית מחסה עלוב בעיירה כפרית באנגליה ונמכר לעבודה כשוליה של קברן. אכזריותו של מעבידו גורמת לו לברוח ללונדון ולהצטרף לכנופיית ילדים כייסים. האם ייחלץ אוליבר מחיי הפשע? האם נותרו בעולם אנשים טובים שיצילו את נפשו הרכה?

למה דיקנס?

בגלל העלילה הגדושה, בגלל ההתרחשויות המלודרמטיות המופרכות בחלקן, בגלל הסצינות הרגשניות ויותר מהכול בגלל האירוניה.

• חנה גולדברג היא סופרת, משוררת ופזמונאית. מספרי הילדים של חנה גולדברג: "דמעות ורודות", "קישתא", "חברים בכל מיני צבעים", והספר החדש: שוקימוקי . מקיימת מפגשים עם ילדים והורים בבתי ספר וגני ילדים. לכל הטורים של חנה גולדברג .