שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הלכות כדורגל
    "על ג' קלישאות פרשן נסמך: הכדור עגול, לדערבי חוקים משלו, וכדורגל משחקים צ' דקות. בימי מונדיאל אף מוסיף: ובסוף גרמניה מנצחת". בעקבות גל פניות למערכת ynet לאחר "הלכות מונדיאל", גיל סלוביק מבאר את הלכות הכדורגל

    א. אלה תולדות הכדורגל בהיבראו, ותדשא הארץ דשא עשב למינהו, פס כהה ופס בהיר, וממטרה תעלה מן הארץ ותשקהו, ויציבו מזוזות שער ויפרשו עליהן רשת מעשה רוקם, ויבנו יציע סביב, ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי. וירד אלוקים ביום השביעי לראות את השער ואת המגרש, וירא כי טוב מאוד, ויברך את יום השביעי ויקדשהו וישחקו הכדורגל משבת לשבת.

     

     

    ב. אחד עשר כוכביא שנתקבצו למגרש אחד ונזדמן להם כדור של מצווה, ימנו עליהם נשיא (מנג'ער בלע"ז) שיקבע בגורלות אשר לו מי הוא אשר ייחלץ חושים לפני המחנה, מי יקשר ומי יבלום, והנותר לפליטה יעמוד פתח השער כחום היום.

     

    ג. נחלקו גדולי המאמנים בסדר המערכה, אלה אומרים ארבע על ארבע על שתיים ואלה אומרים שלוש על ארבע על שלוש, ומחלוקת זו אין סופה להתקיים, שממילא ייכתב בספר דברי הימים של מחרת השבת, תחת כותרת ענק ומשחק מילים בתוכה, כי שגה המאמן בהצבתו אשר עשה.

     

    ד. יסוד היסודות ועמוד החכמות להישמר מנגיעה בידו, ורק השוער ברחבתו מותר בנגיעה, וגם זאת בכפפות של עור בלבד, ומי ששומר נגיעה תבוא עליו ברכה. לבורא עולם מותר ליגע בכדור בידו, כאותו נס שאירע לר' מארדונע שזכה ויד האלוקים הבקיעה לו. מנהג יפה הנהיג הרא"ש לנגח הכדור, במיוחד כאשר זוכה בהגבהה ומתקיים לו "וירם קרן לעמו", אולם טוב להקפיד ולנגח הכדור בלבד, שלא כאותו שור נגח מקהילות צרפת (זידען בלע"ז) שדן לעצמו דין המגדף, ונגח בחזהו של זה שגידף אמו.

     

    ה. איזהו גיבור? הכובש שערו, ומי שמבקיע השער למטה זוכה ונבקעים לו שערי רקיע למעלה. וכיוון שבעיטות צריכות כוונה, יכוון היטב אל בין מזוזות השער, שאם לא כן סופו שמבעט הכדור אל היציע ממעל. על אף שכל הבעיטות כשרות, טוב להדר ולכבוש בבעיטת וולה או במספרת, וצדיקים שעושים כן זוכים להיראות ריבי-רבבות פעמים בשפופרת האינטערנעט (יוטיו"ב בלע"ז).

     

    ו. מנהג יפה שירוץ המבקיע לעבר הקהל כמי שאחזו הדיבוק, ירים חולצתו על פניו ויפריח נשיקות כלפי שמיא, עד שיעוטו עליו חבריו, יפילוהו ארצה ויפליאו בו נשיקותיהם, כדכתיב: "יש ערימה של חבר'ה על הדשא". במקצת מקומות אף נוהגים חברי המבקיע לרקוד עימו ריקודי שחוק והיתול בבחינת "ויצאת במחול משחקים". וכל אותו זמן תעמוד הקבוצה שהובקע שערה כמי שכפאה שד, ויאשימו בלמיה אלה את אלה, ויזעק עליהם השוער זעקה גדולה ומרה.

     

    ז. מי שנזדמן לו שער ריק ומפספסו, למה הוא דומה? לעבד שבא למזוג לרבו ושפך לו קיתון על פניו, ועל כן ינדה עצמו ולא ישוב אל המחנה עד שיכרע על ברכיו, יכסה פניו בשתי ידיו, יעביר את אצבעות ידיו בתוך שערות ראשו מפדחת עד עורף, יפנה מבט מיוסר אל בוראו, ורק אז יתגבר כארי, ירקק ג' רקיקות וישוב אל חבריו כדי לזכותם במצוות ניחום אבלים.

     

    ח. מי שנעברה עליו עבירה זוכה לבעט בעיטה חופשית, ונוהגין שחקני הקבוצה שכנגד להעמיד כנגדו חומה בצורה. כיצד בונים החומה? עומדים השחקנים כתף אל כתף ופניהם אל הבועט, ומעמידין אחד שפניו לשער כדי שיכוונו השוער, וטוב שיחזיקו מבושיהם באימה עד יעבור כדור הזעם. אמר ר' יורם הארבלי: הרואה את חומת נבחרת ישראל בנפילתה, יאמר: ככה לא בונים חומה.

     

    ט. בלם שעברו החלוץ ברחבה, יבעט בירכו, כדכתיב: "וירא כי לא יכול לו וייגע בירכו ותקע", וסופו שנענש בבעיטת פענדעל יא' אמות מהשער. אין איסור הונאה בשוערים, ומותר לבועט לשים עצמו כמי שבועט לצד אחד, ולבעט לצד האחר, בבחינת אם תיימין ואשמאילה. משחק שנסתיים בתיקו, ולא בא אליהו הנביא לפסוק בו, בועטין בזו אחר זו ה' בעיטות, ומונין: אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, עד שיעלה עמוד השחר.

     

    י. העובר עבירה במזיד מוציאין לו כרטיס אדום, כדכתיב: אם יהיו חטאיכם כשני. העובר עבירה בשוגג מוציאין לו כרטיס צהוב, שאין עונשין אלא אם כן מזהירין. המקבל כרטיס צהוב ואומר אחטא ואשוב אין מספקין בידו לעשות עוד עבירה ושולפין לו כרטיס אדום. אלו שלושה דברים מוציאים את האדם מן המגרש: המתקל שחקן שאין כדור ברגלו, המפיל עצמו ארצה כמי שנעברה עליו עבירה, והמבעט חלוץ בחלציו בנעלי הפקקים המסומרות.

     

    יא. כמין ספרעיי קסם יש להם לרופאים, שסגולת נחש הנחושת בו, שכל המתמרח בו פוסקין כאביו מייד, וגם מי שנתגלגל עד שנעשה איברים איברים, ונשתברו שתי רגליו, מייד נעשות עצמותיו כעצמות נער קטון ורץ למקומו שמח וטוב לב. תנו רבנן: וכי ספרעיי משבר וספרעיי מאחה? אלא לומר לך שכל זמן שהיו עושין עצמן כפצועים, הסדירו חבריהם את נשימתם.

     

    יב. מצווה לזכות את הרבים ולשדר את המשחק לכולי עלמא, וממנין לצורך כך כרוז ומושיבין עמו שחקן עבר המומחה לדיני כדורגל ולקלישאות. אל לו לכרוז לשבח את נבחרת ישראל, שלא יתקיים בו מאמר "נחסו נחסו עמי". אין מערערין על מינוי הכרוז, ואפילו אם בדה מליבו גול שלא היה ולא נברא, אין מסלקין אותו, כדכתיב: "נסים קוויתי לנגדי תמיד". כרוז שצפה בהבקעה יקרא בקול גדול: "גוווווול" ויחזור וישנה חמש ושש פעמים עד שישתבר קולו. על ג' קלישאות הפרשן נסמך: הכדור הוא עגול, לדערבי חוקים משלו, וכדורגל משחקים צ' דקות. בימי מונדיאל אף מוסיף: "ובסוף גרמניה מנצחת".

     

    יג. הממונה על המשחק הוא הקרוי שופט, ופרחי המשפט הם הקרויים קוונים. אין ממנין שופט אלא מי שזקן ורגיל בקללות נמרצות, ומן הראוי להדר ולמנות שופט שאמו פרוצה. במשחקים של בית"ר וסכנין טוב למנות בצד השופטים גם שוטרים, בבחינת "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך למען יאריכון
    ימיך".

     

    יד. החלוץ שהקדים בלמי קבוצת היריב הוא הקרוי נבדל, ומייד מניף הקוון את דגל מחנהו ונוטל ממנו הכדור. וכל כך למה? על שום שטלטל עצמו אל מחוץ לתחום שבת של קבוצתו ועובר על איסור בישול שערים בשבת. ותמה אני על גדולי ישראל על שום מה לא פותרין בעיית תחום נבדל ועושין עירובי מגרשים ערב שבת.

     

    טו. הנהגה טובה לכל חסיד להידבק בקבוצתו, ועל כן טוב שילבש מדי קבוצתו, יצטנף בצעיפה, וישיר שיריה, והמהדרין אף מצבעין פניהם בצבעי הקבוצה. אוהדים החרדים לקבוצתם נהגו אף לזמבר את שחקני היריב בזעמבורה, כדכתיב: "ואשמע אחרי קול רעש גדול". קומץ אוהדי בית"ר אף מהדרין בהשלכת חזיז ורעם, ועמוד רימון העשן הולך לפניהם. ושמעתי שבמדינת אפריקע אף משלח הקב"ה בגויים את הצרעה (וובוזלה בלע"ז).

     

    בפרק הבא: הלכות נופש

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס
    מי ששומר נגיעה - תבוא עליו ברכה
    צילום: רויטרס
    מומלצים