שתף קטע נבחר

לא אוהבת סיינפלד? אין ברירה, צריך להיפרד

כמעט שבועיים התחמקתי מקריטריון הפסילה הקריטי, אלא שהסדרה הזו מעורבבת לי כבר מזמן עם ה-DNA וצרובה עמוק בגזע המוח. המבחן הפך בלתי נמנע וחורץ גורלות

כדי למנוע אי נעימויות אני סוגר את המבחן הזה ישר על ההתחלה. שאלה קצרה, תשובה וגזר דין.

 

רק עם עדן נמנעתי. איתה זה התפתח אחרת לגמרי, כי הבחורה הקסימה אותי. בכל החזיתות היא פשוט עשתה לי את זה, עם החיוך שלה וגומות החן והמבט המתוחכם. אז הדחקתי, שלא לומר פחדתי, שכן אכזבה במקרה הזה היא כמו גרזן מונף.

 

כמעט שבועיים התחמקתי מקריטריון הפסילה הקריטי, אלא שהסדרה הזו מעורבבת לי כבר מזמן עם ה-DNA וצרובה עמוק בגזע המוח. המבחן הפך בלתי נמנע. קריטריון הסיינפלד.

 

* * *

כשהתוודעתי לקיומה, עדן היתה מתרגלת באוניברסיטה. הייתי עוקב אחרי קרסוליה במסדרונות הקמפוס, חודר לשיעוריה, מנסה להציק בשאלות ולזכות בתשומת לב. כשהצעתי לה לצאת בפעם הראשונה היא חייכה והזכירה לי את המתעמלת הרומנייה החיננית איתה יצא ג'רי באחד הפרקים, פרק שראיתי לפחות 20 פעם.

 

יצאתי עם עדן כמעט שבוע וחצי, ורק כשסיימנו את הזיון השני שלנו, למעשה כבר בעיצומו, נזכרתי פתאום שטרם ביצעתי בה את המבחן. באסה, אמרתי לעצמי, אבל מצד שני מה הסיכוי שאינטלקטואלית כמוה לא שולטת בסיינפלד... אין מצב.

 

באחד הערבים החלטתי שאי אפשר יותר. יצאנו למסעדה תל אביבית והבנתי שאני חייב להשיג ודאות. החלטתי שאם לא נוכל בשארית ימינו לחלוק מחוויות התופעה הטלוויזיונית האלמותית, הרי שעדיף לחתוך - ומיד. אם לא נוכל להעלות יחד מין האוב סצנות של ג'ורג' וג'רי וניומן ולהלבישן על מאורעות מחיינו שלנו – לצחוק או לגחך גיחוך אידיוטי – אז מה הטעם.

 

המלצר שלנו באותו הערב היה עצבני וזועף. הוא פנה אלינו ברוגז דרמתי, הפגין התנשאות ונהג בנו כבחיילים חדשים בכיתתו. "תגידי", קרצתי לעברה מבסוט מההזדמנות שנחתה עלי "המלצר העצבני שלנו, עדן, איזה פרק הוא מזכיר לך, אה?" מבחן קליל, תודו...

 

עדן נתנה בי זוג עיני אפרוח חינניות, עיבדה נתונים במוחה החריף והשיבה: "נו בטח... זה הפרק שבו...."

 

* * *

עוד בטרם אחשוף את תשובתה של עדן ואת גורל יחסינו, אפרט בפני הקוראות את מדרג ההערכה הקריטי שלנו, בוגרי כור ההיתוך של הסיינפלד משנות ה-90. מדובר בקריטריון פסילה משוקלל ומובנה היטב, המכתיב את עתידו של כל קשר וקשר.

 

  • המוסמכת. עברה בהצלחה ותישאר בסביבה. המוסמכת מכירה, אוהדת, ובקיאה בדמויות הראשיות ובפרקי המחץ. המוסמכת תכיר את ג'ורג' כביולוג ימי המושיע לוויתן וכדוגמן ידיים, את קריימר כעבריין נמלט תוך מרדף מכוניות, את ג'רי בחולצה התפוחה, את ניומן כצייד כלבים ואת איליין כרקדנית בלהות. לא זרה לה למוסמכת שמה האנגלי של החזייה לגברים, היא תדע לספר אודות אפקט הכיווץ המפורסם, וכמובן, היא מדקלמת למשעי את הענישה המרתיעה של ה"סופּ-נאצי" הידוע לשמצה.

 

  • המתנדנדת. ייתכן שתזוכה בדייט נוסף של חסד. המתנדנדת מכירה סיינפלד אבל לא התעמקה. שמעה אבל לא הקשיבה. ראתה אבל לא זוכרת. יש כאן פוטנציאל, אבל אין ודאות. המתנדנדת תישאר עמנו עד שנחליט סופית בדבר יכולתה והמוטיבציה שלה להשלים את שלל החומר.

 

  • המנודה. "יוסטון ווי האב א פרובלם". הקשר חייב בניתוק חד קר וחסר פשרות. המנודה לא רק שבקושי מכירה, היא אף מזלזלת, פוגעת, ולעיתים גם מתעבת את יצירת המופת של כל הזמנים. חמור מכך, היא תעדיף לא פעם את הסדרה המתחרה, הקלילה לכאורה, זו הרדודה שמעבר לכביש ושאת שמה לא אטרח אפילו לאזכר כאן.


 

אז כשעדן פתחה את הפה להשיב, אני ממש התפללתי. כל כך קיוויתי שאשמע ממנה על ג'רי, על איליין, אפילו על אמא של ג'ורג' או על הבוס חסר הפנים שלו. אבל המציאות היתה שונה בעליל:

.

"אה, בטח", אמרה, "זה היה בפרק שבו ג'ואי רב עם צ'נדלר ו... רגע בעצם בפרק שמוניקה גילתה שהיתה שמנה ואז רייצ'ל..." והיא המשיכה והמשיכה, אבל משהו בי נשבר לרסיסים. מנודה. עדן המקסימה, מנודה לגלות של נצח. 'סססססאמק.

 

בהמשך הערב הקודר ולפנים משורת הדין ניסתי להמתיק את הגלולה. החלטתי לזרוק לה עצם של רחמים ואולי אף חנינה חסרת תקדים.

 

"תגידי, עדן, ומה דעתך על 'רמזור'?" שאלתי אותה, ביררתי, חקרתי, אבל לשווא. די בקלות חשפתי שגם הסדרה השנונה של אדיר מילר היא לא בדיוק "כוס התה" של עדן והחלטתי שהדייט שלנו הגיע לסיומו, יחד עם מערכת היחסים הקצרה שקדמה לו. בישרתי לה, היא התבוננה בי בכאב אך בהבנה, ונפרדנו לצמיתות. ממש כמו ג'רי. איליין, ג'ורג' וקריימר אחרי הפרק האחרון.

 

האימייל של חוץ פן

 


 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
'צטער מאוד
צילום: jupiter
איך אפשר בלי ג'רי?
עטיפת הספר
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים