שתף קטע נבחר
index open

חוקרת מוח מתעמקת דווקא בענייני הלב

רחל לנגפורד, צעירה דתייה, החליטה שהיא לא יוצאת כך סתם לפגוש את הנסיך על הסוס הלבן. היא גייסה לעזרתה ממצאי מחקרים חדשים, תיחקרה סיפורי דייטים, ולבסוף הוציאה ספר שמספק הצצה לעולם הדייטינג במגזר הדתי דרך עיניים נשיות

"אני פריקית של המוח", מצהירה באוזניי רחל לנגפורד, בת 28. היא סיימה תואר ראשון באוניברסיטת בר אילן ותואר שני במדעי המוח בבית ספר לרפואה בירושלים, שם חקרה מומי לידה שנוצרו במוח. לתחום מדעי המוח היא הגיעה בעקבות אמא שעוסקת בתחום הטיפולי נוירו-פידבק. "גיליתי שיש בעצם מערכת מוחית שלמה שמלווה את ההתנהגות בדייט ואנחנו לא ממש מודעים לה", היא אומרת.

 

לנגפורד, שעברה לא מזמן להתגורר בגבעת שמואל, מספרת בהתלהבות כיצד גייסה את מחקרי המוח לטובת עולם הדייטים: "במסגרת המחקרים על המוח ריתקה אותי האפשרות להסביר התנהגות לפי תהליכים שקורים במוח ומשפיעים על הגוף. יש לנו שכל ורגש, מוח ולב, ומה טיב היחסים ביניהם? זאת שאלה שעולה שוב ושוב במפגשי היכרות. לפי מה לבחור: לפי השכל או לפי הרגש? אז חשבתי שאת התשובה לשאלה הזאת אמצא בעולם המחקר".

 

כיאה לבחורה מסודרת המגיעה מהעולם המדעי, היא החליטה שהיא לא יוצאת כך סתם לדייט בלי הכנה מוקדמת ועברה לחיות בספרייה, שם נברה במחקרים, אספה נתונים, תיחקרה את החברות שלה, ובסוף גם יצא מזה ספר – "דרוש נסיך על סוס לבן", שראה אור בהוצאת "חלונות". הספר משלב בחן סיפורים מעולם הרווקות הדתי לצד מחקרים בחקר המוח והפסיכולוגיה.

 

"עניין ואותי לראות איזה איבר מתפתח ראשון בגוף העובר, הלב או המוח. מסתבר שהתאים הראשונים שמתחילים להתמיין לאיברים הם תאי המוח, אבל האיבר הראשון שנוצר שלם הוא הלב. הבנתי שלטבע אין תשובה חד משמעית, ואולי כל אחד צריך לעשות את האיזון הנכון, מפני ששניהם חשובים באותה המידה".

 

גם במגזר הדתי יש אהבות ממבט ראשון

לנגפורד מבהירה שגם במגזר הדתי יש אהבות ממבט ראשון. "לא הכל הולך אצלנו לפי שדכניות", היא אומרת, ומסבירה את התהליכים המוחיים שמובילים לאהבה מסוג זה : "במחקרים שנעשו נמצא שלגברים יש נטייה יותר חזקה להתאהב ממבט ראשון, כיוון שאופי המסלולים המוחיים שלהם הקשורים לתפישה חזותית הרבה יותר מפותחים. נשים לעומתם מתוכנתות לפי האבולוציה לחפש רמזים אם ניתן לסמוך על אותו הגבר. היא צריכה לדעת שהוא יכול לספק לה מזון והגנה ולא סוג של פרפר". אבל היא מוסיפה שבימינו "נשים יותר עצמאיות, לכן גם הן יכולות להתאהב יותר בקלות ובפחות מחויבות".

 

לגבי מגורים ב"ביצה" של רווקים ורווקות, בין אם זה בירושלים ובין אם זה בגבעת שמואל, לנגפורד אומרת: "אנשים נוטים לחשוב שאם אתה רוצה להתחתן תלך תגור 'בביצה', כי היא מלאה ברווקים ורווקות. אבל המחקר מראה שככל שיש לך מבחר גדול יותר, אתה נוטה להימנע מבחירה. חוקרת ממכללת אריאל הזכירה מחקר שנעשה על ריבות: כשהציבו לפני האנשים שישה סוגים של ריבות לעומת 24 סוגים, נמצא שאנשים קנו יותר ריבות כשהניחו לפניהם רק שישה סוגים. אני לא אהיה 'ילדת ביצה'. זה דביק, כי אתה נמצא סביב אותו הדבר".

 

לנגפרוד שולפת עבורי מחקר שמצביע על כך שבשעת אירוע חגיגי, בו יש עוררות גופנית גבוהה והלב פועם מהר יותר, המוח יכול לפרש זאת כמצב התאהבות. "חכמינו כבר ידעו זאת, לכן לפי המסופר בט'ו באב יצאו בנות ישראל אל הכרמים ופצחו בריקודים ובמחולות", היא אומרת. משום כך היא מציעה להפוך את הדייטים למשהו קצת יותר אקטיבי מאשר ישיבה דוממת בבית קפה - "תתנדנדו בנדנדה, או אפילו תרוצו בחוף הים".

 

מוטב שתכרע ברך מול הצד השמאלי של האשה

לאלה שעומדים להציע נישואים בקרוב נותנת לנגפורד שיטה שתשפר את הסיכוי לקבל תשובה חיובית: "כשאתה מציע נישואים אתה אמור להגיע לאונה הימנית של הבחורה, שם מצויים האזורים האחראיים על הרגש. ומכיוון שהגוף בנוי בהצלבה, מוטב שתכרע ברך מול הצד השמאלי שלה, וכך תבטיח שהמידע יועבר מהר יותר אל החלק הימני והיא תיתן לך תשובה 'מהלב".

 

אחד הדברים המאפיינים את המגזר הדתי הוא מה שקרוי "שמירת נגיעה", שיש כאלו שמקפידים עליו יותר וכאלה שפחות. גם לעניין זה מגייסת לנגפורד את ממצאי מחקרי המוח האחרונים: "אני אומרת לבנות - אל תתמסרו מיד, אפילו בקטע של חיבוק. מתברר ש-20 שניות אחרי שמתחיל החיבוק משתחרר במוח ההורמון אוקסיטוצין, שמשרה בנו תחושה של אמון ושלווה, ולכן יוצר שיפוט מוטעה, כיוון שאת באופוריה מוחית. 'שמירת נגיעה' נועדה כדי לפנות מקום לשיקולים החשובים לנו - ואחר יהיה זמן לכייף".  

 

גם לנושא הרווקות המאוחרת שהתחילה להופיע גם במגזר הדתי נדרשת לנגפורד. "השאלה החשובה היא לא מה החברה חושבת, אלא האם האדם מרגיש שזאת בעייה בשבילו. יש אנשים שעד גיל 30 היו עסוקים בקריירה, ואז הם מתחילים לחפש בן זוג, וזה לא כי משהו לא בסדר אצלם, סדרי העדיפויות שלהם היו שונים", היא אומרת.

 

לנגפורד נולדה בתל אביב, להורים חוזרים בתשובה, אביה, ג'רמי לנגפורד, הוא אמן זכוכית בינלאומי, שהציב במנהרות הכותל 150 טון זכוכית מעוצבת המספרת את סיפור קורות העם היהודי. יש להם עוד חמישה אחים, וסבא שלה הוא ברי לנגפורד, מחלוצי הבמאים של הטלוויזיה הישראלית.

 

את הספר החליטה לכתוב כיוון "שנושא הדייטים בעולם הדתי, ודווקא דרך עיניה של האשה, פחות דובר בו. זה היה כמובן לפני הסדרה 'סרוגים', כיוון שאת הספר התחלתי לכתוב לפני שש שנים".

 

לנגפורד יוצאת לדייטים מגיל 19, "אבל אז זה היה בשביל הכיף, היום אני רצינית ואני מחפשת חתן". עם כל המחקרים, לנגפורד חושבת שאין נוסחה לדייט המושלם. "תמיד יש משהו שהוא מעבר למחקר, ואני מאמינה שיש גם גורם מיסטי, או נשמתי. סוג של קשר מטאפיזי, שלמדע אין יכולת להגיע אליו".

 

  • מבוסס על ראיון שפורסם בראשונה ב"גל גפן אונו".

 


 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הלב או המוח, מי מכריע את הכף? רחל לנגפורד
צילום: איתן אלחדז
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים