שתף קטע נבחר

פסה"ד של קאשור הוא זילות המושג "אונס"

פסקי דין דומים לאלה, בנוסף לכך שיקטינו נשים ויתייחסו אליהן כאל יצורים חסרי ישע, יחזירו אותנו לימים בהם סקס היה משהו שאשה נותנת וגבר מקבל. דעה

בזמן האחרון טורים מאת שני כותבים שאני מאוד אוהב, שגרמו לי, כל אחד בדרכו, תחושת אי נוחות. הראשון היה טורה של דנה ספקטור במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות. ספקטור התייחסה לעניין סבאר קאשור, הערבי הנשוי שהתחזה ליהודי רווק כדי לשכב עם יהודיה והורשע באינוס (שזה, בעברית-משפטית: "לא בדיוק אבל בערך"). היא כתבה, בדרכה הייחודית, שגברים המשקרים כדי להכניס נשים למיטה צריכים להיכנס לכלא. ברצינות.

 

למען הסר ספק, לדעתי כל גבר שצריך להמציא סיפור כדי לגרום לבחורה להסכים לשכב איתו הוא אפס. ב"להמציא" אני לא מתכוון לשיפוץ הקל שכל אחד מאיתנו עושה לרזומה כשהוא יוצא לדייט או מגיע לראיון עבודה (מצא את ההבדלים), אני מדבר על סיפור בסדר גודל של דייויד קופרפילד: העלמה במחי יד של אשה ושני ילדים, או יצירה יש מאין של עבודה נחשקת עם משכורת ענק ודירה מפוארת. יש דרכים לנקום על שקרים כאלה – טלפון לאשתו של השקרן, למשל. אבל יש משהו קצת ילדותי ולא מתמודד ברצון לשלוח לכלא את כל מי שפגע בך רגשית.

  

נכון להיום יש חוק שאוסר על השגת סקס במרמה, אבל הוא כמעט ולא מיושם – ואולי טוב שכך. שימוש בחוק הזה, בנוסף לכך שיקטין נשים ויתייחס אליהן כאל יצורים חסרי ישע, ויחזיר אותנו לימים בהם סקס היה משהו שאשה נותנת וגבר מקבל, יעשה משהו גרוע בהרבה: זילות של המושג "אונס".

 

כבר היום אנו חיים במדינה בה המשטרה לא תמיד נותנת לאזרח תחושת הגנה, ונשים חוששות להתלונן על תקיפה. תארו לכם מצב בו אשה אזרה מספיק אומץ להתלונן על אונס אמיתי, והחוקר המשטרתי ישאל אותה בזלזול: "מה זאת אומרת אונס? מה, הוא אמר לך שאת אשת החלומות שלו ומיד אחרי הסקס הוא נעלם?"  

 

כמו מפגינים נגד הגדר או נגד פינוי מאחזים (שוב, מצא את ההבדלים), שכל כך בקלות צועקים "נאצים" לעבר החיילים המבצעים את תפקידם, כך גם במונח "אונס" נעשה שימוש קל מדי. כל גבר או אשה החשים שעשו משהו שלא לגמרי רצו מיד זועקים ש"נאנסו" לעשות זאת; ביטויים כמו "אונס מילולי", "אונס נפשי" או "הוא אנס אותי במבט" הפכו לשגורים מדי, והם מעמידים בשורה אחת את מי שנפגעה ממילים עם מי שנפגעה ממעשים. אני לרגע לא טוען שתקיפה מילולית היא לא דבר חמור בפני עצמו, ואין לי ספק שהמטרה היא להדגיש בפני השומע את חומרת המעשה, אבל לדעתי, פגיעה גופנית תמיד תהיה חמורה יותר, ובפועל התוצאה היא בדרך כלל הפוכה – הפחתה בחשיבות הנתפשת של כפייה פיזית, אלימה. של אונס. 

 

האם באמת מדובר בגזענות, כפי שנשמע בחלק מכלי התקשורת?

אז איך בכל זאת אדם ששיקר בנוגע לזהותו כדי לגרום למישהי לשכב איתו הורשע באינוס? האם באמת מדובר בגזענות, כפי שנשמע בחלק מכלי התקשורת? האם בית המשפט, גוף שבדרך כלל לא נחשד בימניות, נתן פסק דין גזעני? לשאלה הזו אני מציע תשובה קצת שונה: לדעתי לא מדובר בגזענות מהסוג ה"בן-דודי", אלא מהסוג ה"אחי", מהסוג שישנם כאלה הטוענים שקיים בכולנו. וכשאני אומר 'ישנם כאלה' אני מתכוון לרענן שקד. 

 

בטור המצוין שלו מה- 17.7 כתב שקד בדרכו השנונה שכולנו גזענים, ספרדים ואשכנזים גם יחד. לשם הגילוי הנאות אני חייב לספר שמעולם לא נתקלתי בגזענות כזו באופן ישיר. אני מזרחי שנשוי לאשכנזיה, וכ- 80% מהחברים שלנו הם זוגות מעורבים או בנים ובנות מעורבים בעצמם (או גם וגם). אבל גם אני שמעתי את הסיפורים: מישהו שאמר ש"ספרדיות טובות למיטה אבל לא לחתונה", מישהי שאמרה שיש לה חברים וחברות מזרחים אבל היא יוצאת רק עם אשכנזים, או אבא מזרחי שאמר לבן שלו שיתחתן עם מזרחית כי "למה לך לחיות עם מישהי קרה?" – כאילו השנה היא 1975 והמקום הוא התפאורה של "צ'רלי וחצי".

 

לא חסרים גברים נשואים ויהודיים שמתחזים לרווקים

אז אולי בווריאציה של הגזענות הזו מדובר. במעין מגננה "יהודית" על בנותינו הענוגות והחסודות מפני אותם "ערבים" – מוסלמים או יהודים – שרוצים להיכנס להן לתוך התחתונים ולנו לתוך המשפחה. הרי לא חסרים גברים נשואים ויהודיים שמתחזים לרווקים כדי להשכיב נשים, ואף אחד מהם לא נכנס לכלא. במדינה בה מנכ"ל יכול לומר שאין לו בעיה לשכור מזרחים לתפקידים בכירים, אבל עם הבת שלו רק אשכנזי יתחתן, שופטי בית המשפט המחוזי יכולים לחשוב שערבי ראוי לרחמים כל עוד מדובר בגניבת רכב או בגביית פרוטקשן מחקלאים (זה הרי בגלל הכיבוש), אבל אם הוא גרם ליהודיה לשכב איתו במרמה – צריך להמציא עבורו סעיף מיוחד בחוק.  


 

נשמע מופרך? לא בתקופה בה אדם שתקף בחורה באכזריות השמורה לסרטי סנאף מקבל עסקת טיעון בה מושמט הסעיף המרכזי של ניסיון לביצוע אונס, וכולם עוסקים בכך שעתידו של "קצין מצטיין, מלח הארץ" נהרסו. אותו אנס נתעב גם הרשה לעצמו לעמוד בפני בית המשפט, להביט בשופטים בעיניו הבהירות ולבקש רחמים במסווה של התנצלות רפה בפני הבחורה בה פגע. גם הטרמינולוגיה בה השתמש, "אני מתמלא ברגשות צער וכעס על עצמי, על שהבאתי את עצמי למצב הזה", משדרת לשופטים מסר ברור: "אני לא מאלה. מקומי הוא לא לצד ה"טיפוסים" האלה שממלאים את בתי הכלא. אני...משלכם, אתם יודעים".

 

עכשיו נותר לחכות לגזר הדין ולראות אם גם השופטים חושבים שהוא "אחד משלהם". אם כן, נראה שאנחנו לא רק גזענים, אלא גם טיפשים.

 

 


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לא סתם שיפוץ קל לרזומה
צילום: Index Open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים