שתף קטע נבחר

דרור קרן מסתייג ממכתב אריאל: לא מאמין בחרם

יומיים אחרי שהצטרף למכתב המחאה ששיגרו אמנים ובו הודיעו שלא יופיעו באריאל, קרן מסתייג מעמדתו המקורית וטוען: "לא סירבתי". ארבעה שחקנים הסירו תמיכתם מהמכתב

יומיים אחרי פרסום מכתב האמנים ב-ynet, הונח על שולחן הנהלת תיאטרון הקאמרי מכתב ובו מבקש השחקן דרור קרן לנסח מחדש את הצהרותיו. "מעולם לא חתמתי על מסמך שקורא להחרים מישהו ולעולם גם לא אעשה זאת", מכריז קרן במכתב.

 

כפי שפורסם שלשום (ו'), קרן היה בין המצטרפים למכתב המחאה ששיגרו אנשי תיאטרון ובו הכריזו כי הם מתנגדים להעלות הצגות בהיכל התרבות החדש באריאל. "אני מתנגד באופן חד משמעי להופיע באריאל", אמר אז קרן ל-ynet. "אני לא מוכן להגיע לשם גם כאדם פרטי, יש לישראל שטח ריבוני ונכון להיום, אריאל אינה נכללת בו. מי שרוצה, מוזמן לראות אותי על הבמה בארץ".


קרן. "לא סירבתי" (צילום: שרון דרעי)

 

אולם כעת, אחרי סוף שבוע סוער שכלל לדברי מקורבים לקרן מאות תגובות זועמות ואף איומים, הוא מביע עמדה מסויגת יותר. "אני לא מאמין בחרמות ובסירובים גורפים", הוא מצהיר במכתב. "לא סירבתי, איך יכולתי לסרב למשהו שטרם נתבקשתי אליו? ביקשתי לצרף את שמי לפניית בקשה למנהלי התיאטראות כשנודע שלראשונה הם מתעתדים להציג מעבר לקו הירוק. בד בבד ביקשתי בהודעת דואר שלא לשלוח אותי להציג מעבר לקו הירוק".

 

קרן מבקש להדגיש כי יש בעיניו הבדל גדול בין לבקש ולהביע דעה לגיטימית לבין מה שהוגדר כסירוב והחרמה. "קשה לי לקבל את הגישה הזאת של 'סתום ת'פה. תפסיק לערב פוליטיקה, תעלה על הבמה ויאללה ישחקו הנערים לפנינו'", מוסיף קרן במכתב, בהתייחס לתגובותיהם של שרת התרבות והממשלה. "תאמינו לי, אתם לא רוצים שחקנים כאלה ולא תיאטרון כזה, לא בתל אביב

ולא באריאל. יש תיאטרון כזה - קוראים לו תיאטרון בובות. אני לא פוליטיקאי אבל לפעולות שאני עושה או לא עושה, נוקט עמדה או שותק, יש משמעות פוליטית. כמו שלהקמת עיר מעבר לקו הירוק יש משמעות פוליטית".

 

שני אנשי תיאטרון שחזרו בהם מחתימתם על המכתב הם השחקנים ובני הזוג מיכה סלקטר ואולה שור, שאף התראיינה בהרחבה בנושא. ביום פרסום המכתב, אמרה שור ל-ynet: "יש לי יחס אמביוולנטי כלפי עירוב בין אמנים לבין דעות פוליטית. אני לא אוהבת לנצל את המעמד הזה, אבל לפעמים יש צורך לעשות את זה. אני שחקנית ואינני מייצגת אף אחד, אבל מנגד יש גבול. אני מתנגדת להופיע מעבר לקו הירוק וזה לא רק ענין של מרחק גיאוגרפי, אלא מרחק אידיאולוגי. לעשות הצגות בשטח כבוש זה לא אתי, לא בסדר ולא מוסרי".

 

היום מבקשים בני הזוג להסביר את עמדתם. "הנוסח שהוצג בפנינו בעל פה היה שונה בתכלית ממה שפורסם בכלי התקשורת", אומר סלקטר, "המכתב הוצג כאקט פנימי בתוך התיאטרונים. לא היינו משתמשים לעולם במילה 'סרבנות' ואיננו חפצים להחרים שום אוכלוסיה ושום מגזר. אנחנו עדיין חושבים שלעשות הצגות בשטח כבוש זה לא אתי ולא מוסרי, אך גם כחייל, שירתתי גם במקומות שמבחינה אידיאולוגית הייתי רוצה להחזיר, כי ככה זה כשאתה חלק מעם ישראל ומגוף כמו צה"ל. כרגע אנחנו עובדים בתיאטרון שנתמך מכסף ציבורי, ונלך לאן שההנהלות יגידו לנו ללכת. אנחנו עדיין מחזיקים בדעתנו אבל בין זה לבין לסרב או להחרים, המרחק גדול".

 

מנסחי המכתב אומרים היום בעניינם של משפחת סלקטר-שור: "כל האנשים החתומים על המכתב קיבלו את הנוסח שלו בעל פה או בכתב. בכלל זה, גם אולה שור ומיכה סלקטר. ייתכן שבמקרה שלהם בלבד, התוכן לא הובא במלואו ועל כך אנו לוקחים את האחריות".

 

גם השחקנים אלון דהן ועירית קפלן החליטו להסיר את שמם מן המכתב. "אני מודה שהחתימה נעשתה שלא בלב שלם, ואחרי שקראנו הבוקר את העיתונים הסכמנו עם דעות שדיברו על כך שאחרי הכל אנחנו חלק ממוסד שמקבל כספים ציבוריים", אמר דהן. "במקרה הזה אנחנו לא אנשים פרטיים ולכן מחויבים ללכת עם החלטות הגופים שבהם אנחנו עובדים".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גדי דגון
סלקטר. משך את שמו
צילום: גדי דגון
לאתר ההטבות
מומלצים