לבנת: "אנשי התיאטרון יוצרים קרע בחברה"

יממה לאחר פרסום מכתב המחאה ששיגרו אנשי תיאטרון ובו קראו לתיאטראות שלא להציג בהיכל התרבות החדש באריאל, מגיבה היום (שבת) לראשונה שרת התרבות לימור לבנת לדברים.

לבנת הודיעה כי היא קוראת למנהלי התיאטראות הנתמכים בישראל "להתגייס אופן מיידי לטיפול במשבר שנוצר, בו החליטו שחקנים ויוצרים לחלק את החברה בישראל". השרה הוסיפה כי "דבר חמור זה יוצר קרע בחברה ומפלה בין קהלים על פי השקפתם הפוליטית של היוצרים והאמנים. התרבות הינה גשר חברתי ויש להשאיר את הוויכוח הפוליטי מחוץ לחיי התרבות והאמנות".

לבנת. "לכל אזרח בישראל קיימת הזכות לצרוך תרבות" (צילום: אלי אגרנט)

כמו כן קוראת שרת התרבות למנכ"לי התיאטראות להמשיך ולקיים כמתוכנן את לוח המופעים באריאל ובכל חלקי הארץ, "שכן לכל אזרח בישראל קיימת הזכות לצרוך תרבות בכל מקום בו יבחר".

מעט לאחר פרסום תגובתה של לבנת, הנהלות התיאטראות הציבוריים בישראל (התיאטרון הלאומי הבימה, הקאמרי, בית ליסין ובאר שבע) יצאו בתגובה משותפת ובה הודיעו כי יופיעו "בכל מקום שבו יש אזרחים ישראלים שוחרי תיאטרון ישראלי, כולל היכל התרבות החדש באריאל. אנו נכבד את ההשקפות הפוליטיות של השחקנים והיוצרים לגבי אריאל, אולם נביא לאריאל את מיטב ההצגות של התיאטרון הישראלי".

לצד התגובה המשותפת שהוציאו הנהלות התיאטראות, מבקש גם מנהל תיאטרון החאן הירושלמי, מיכאל גורביץ, להביע את הסתייגויותיו ממכתב השחקנים והיוצרים ומדגיש גורביץ כי תגובתו האישית נובעת מהיעדר מנכ"ל מכהן בתיאטרון החאן והיא אינה מייצגת את עמדת ההנהלה או השחקנים.

"אני מתנגד להחרמת אריאל ולא מפני שאני סבור שאסור לאמנים להביע עמדות פוליטיות, אלא מפני שאני מקווה שהיכולת שלנו להשמיע את קולנוע ולהשפיע גדלה כשאנחנו עוסקים באמנותנו", אומר גורביץ. "קל יותר לבטא עמדות עקרוניות וקשה יותר להביט לבני אדם בעיניים. אני חושב על נערים ונערות שנולדו באריאל ושואל את עצמי האם לא עדיף שיראו את ההצגות שאנו עושים כדי שבבוא העת, כשתתקבל הכרעה דמוקרטית במדינה, נוכל לדרוש מהם לציית לה. האם נוכל לעשות זאת כשאנו מחרימים אותם? האם בניסיון שלנו להוציא את אריאל מגבולות החברה הישראלית, איננו מוציאים גם את עצמנו מגבולותיה?

"אינני מוכן להצטרף להודעה הכללית של התיאטרונים מפני שברור מאליו שאסור להופיע בכל מקום ובכל תנאי. אבל כשם שאני מתנגד להחרמת ישראל על ידי אמנים ואוניברסיטאות מחו"ל, ומפני שאני מרגיש שהמחרימים מחמיצים הזדמנות לבטא את דעתם בפני הציבור הישראלי, איני רוצה לעשות טעות דומה".

דרור גרבר, מנכ"ל התיאטרון העירוני חיפה, שלא הצטרף למכתב הכללי של הנהלות התיאטרון הרפרטוארי, אומר: "זו סוגיה שקל להבעיר איתה את השטח, אבל אנחנו לא רוצים להעמיק את הקרע ולכן לא חשבתי שנכון לפעול מתוך פזיזות בתגובה. אמנם אני מנכ"ל התיאטרון, אבל הנהלת תיאטרון חיפה תצטרך להתכנס, לשבת ולדון בכובד ראש במשמעויות. הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לפוצץ את הסיפור. זה שאנחנו צריכים להציג בכל מקום במדינת ישראל ובפני כל אזרחי המדינה. אבל אם יש התגדות של שחקנים נצטרך לדון לגופו של עניין ובלי לקפוץ למדיניות גורפת. אנחנו לא יכולים לכפות או להכריח שחקנים לשחק. ועם זאת, צריך לנהוג מידת אחריות. אין ברצוננו לצאת בהצהרות נמהרות שנתחרט עליהן אחר כך. כרגע יש עליהום משמאל ומימין וצריך לעשות הכל כדי להרגיע את הרוחות".

בתגובה לדבריה של לבנת אמרו כמה מחותמי המכתב ל-ynet כי "השאלה הזו תיאלץ להיפתר ככל הנראה בבג"צ. זו שאלה חוקית-משפטית גרידא, האם תיאטרון יכול לחייב שחקנים ויוצרים להופיע בשטח שאינו ריבוני ישראלי. בניגוד לעמדת

השרה, תפקידה של תרבות הוא לעסוק גם בנושאים פוליטיים, ובקריאתה למנהלי התיאטראות לצאת נגד השחקנים והיוצרים שלהם, היא בעצמה יוצרת משבר".

דוקטור חיים פרלוק, יו"ר המועצה הישראלית לתרבות ולאמנות, ואורי לוי, ראש המדור לתיאטרון במועצה, אומרים לאחר התייעצות עם חברי המדור בעקבות מכתב היוצרים: "אנו קוראים לתיאטראות להמשיך בתוכניותיהם ולהופיע בכל מקום בו נדרשת תרבות ישראלית בכלל ותיאטרונית בפרט. אנו סבורים שכל ניסיון לדה-לגיטימציה של תושבי אריאל, שהוקמה כזכור על פי החלטת ממשלה ב-1975 ותושביה מרכיבים את כל צבעי הקשת הפוליטית, היא פגיעה בפלורליזם ובזכותו של כל אזרח לרכוש תרבות".

כפי שפורסם אתמול לראשונה ב-ynet, עשרות אנשי תיאטרון בולטים, ביניהם דרור קרן, רמי הויברגר, רנה ירושלמי, אופירה הניג, איתי טיראן ודורון תבורי, שיגרו מכתב מחאה ובו קראו לביטול ההצגות המתוכננות לעלות בהיכל התרבות באריאל, שנמצאת מחוץ לתחומי הקו הירוק. "אנו מבקשים להביע שאט נפש מהכוונה של הנהלות התיאטרון להופיע באולם החדש באריאל. השחקנים שבינינו מצהירים בזאת שיסרבו להופיע באריאל, כמו גם בכל התנחלות אחרת. אנו קוראים להנהלות לקיים את פעילותן הענפה בתחומי שטחה הריבוני של מדינת ישראל שבגבולות הקו הירוק", נאמר במכתב.

גם בתיאטרון מוחים

בינתיים החלו להישמע ביתר שאת קולות נוספים המתנגדים למכתב. שחקן התיאטרון עודד תאומי אמר היום ל-ynet: "המכתב הזה הוא טעות וזה צעד שבעיני יכול לגרום רק נזק. לגבי אריאל יש הסכמה מול הפלסטינים שאין מדובר בהיאחזות. אחרי הכל זה מקום שאולי זז קצת מהגבול אבל אפילו ערפאת הסכים על הלגיטימיות של העיר. אם הם יחתמו על מכתבים כאלה ודאי וודאי שלא יהיה שלום.

"אנחנו חייבים להגיע לאיזשהו קונצנזוס ולא לפתוח את הנושא שוב ושוב מחדש, מה שמוביל אותנו לנקודת האפס. צריך לדעת מאיפה להתחיל את המשא ומתן שנמצא בתהליך. המכתב הזה מחליש את הצד הישראלי וחשוב לומר את זה".

תאומי, מבכירי השחקנים בישראל, מדגיש: "יש בפירוש מקומות שלא אהיה מוכן להופיע בהם, אבל את אריאל אי אפשר להפסיק ומכיוון שכך, מה הטעם לפתוח את זה מחדש? זה מצחיק בעיני שדווקא מול ישראלים אין קונצנזוס על דברים שהגיעו עליהם להסכמה מול הפלסטינים".

המחזאית מרים קיני מתנגדת אף היא לנוסח המכתב עליו חתומים עשרות יוצרים ושחקנים. בתגובה ל-ynet היא מסבירה את התנגדותה: "אינני טובה במחנות. תמיד הייתי מאנשי הכן במחנה הלא ומאנשי הלא במחנה הכן. זהו בעיני תפקידה

של האמנות - להיות אופוזיציה של אדם אחד. לא מעניין אותי לשכנע את המשוכנעים ולדבר רק עם הקהל שבאופן אוטומטי חושב כמוני. אני רוצה לדבר גם אל אנשים שמצויים איתי בקונפליקט.

"מחזה טוב הוא מעין מטאפורה וכל מספרי הסיפורים מאז שחר ההיסטוריה האנושית, עסקו בלספר סיפורים שהם משל למצב האנושי. זה מה שאני עושה, מתוך רצון לשכנע אולי אחד ממיליון ואז אדע שהזזתי טיפה באוקינוס. לא ללכת לשם זה לוותר על דיאלוג ואינני מבינה מדוע. האנשים שחיים באריאל הולכים לעבור טראומה נוראית וכולנו יודעים את זה. הפור נפל והארץ הזו תחולק והם כאזרחי ישראל ייאלצו לחזור הביתה. אני כועסת עליהם שהלכו לשם ועל הממשלות שתמכו בהם, אבל לא לקיים איתם דיאלוג זה בלתי אפשרי. זו חובתנו".