התאהבה בו בגלל חשבון הבנק, מה רע בכך?

הבעיה של אנשים כאלה, בעיקר של עשירים, מחריפה ככל שהם מבוגרים יותר מבנות הזוג שלהם. אלי פפושדו, לדוגמה. פער הגילים בינו לבין אהובותיו (לפעמים עניין עשרות שנים), קומתו הבלתי מרשימה, ויש שמוסיפים שגם גופו הלא מטופח בשנים עברו, יכולים היו לגרום לו לחשוב שהצעירות התלויות על זרועו רוצות אותו רק בגלל הכסף. במקרה של פפושדו אין מה לדאוג. הוא לא חושב ככה. אבל מה קורה במקרים אחרים?

תרגום חדש לעברית של "לאורה - המקור (כיף למות)", רומן לא גמור של ולדימיר נבוקוב (מאנגלית: רונן סוניס, הוצאת ידיעות אחרונות), הוא הזדמנות טובה להגיד משהו על האגדה הזאת.

משבי רוח טרופיים שפורעים את שערה

הספר הוא למעשה הערות לרומן שכתב נבוקוב, מחבר "לוליטה", על גבי כרטיסיות, במטרה לעשות מהן ביום מן הימים רומן של ממש. הוא מת לפני שהספיק לעשות זאת, ובנו החליט לפרסם את הכרטיסיות, למרות בקשה מפורשת של נבוקוב לשרוף אותן לאחר מותו.

קשה בגלל זה להסביר בדיוק מה קורה בסיפור הזה. יש מסגרת סיפורית, יש גיבורים ויש סוג של עלילה, אבל כל אלה ברמה של הערות, ולכן זה לא הכי מאורגן. יחד עם זאת, נבוקוב הוא נבוקוב. תענוג לקרוא. נבוקוב יכול לכתוב רשימת מצרכים למכולת והיא תתקבל כמו סיפור טוב.

ככלל, לצורך הפשטות, הסיפור הוא על פלורה (שהיא גם לאורה), אשה צעירה ויפה, שנמשכת אל ד"ר פיליפ ויילד. "לד"ר פיליפ ויילד - נוירולוג מבריק, מרצה ידוע וג'נטלמן אמיד - היה הכל מלבד מראה חיצוני מושך. אף על פי כן התגברו כולם במהרה על ההלם שבצפייה ביצור השמן עד אימה, בעודו מדשדש אל דוכן המרצים על רגליו הקטנטנות, ושבהאזנה לקריאת התרנגול שבקעה מגרונו בטרם יקסים אותם בשנינותו, לאורה התעלמה מהשנינות, אבל התהילה וההון הילכו עליה קסם".

הקשר ביניהם מתחיל כאשר ויילד קונה חמש מניפות בחנות בה עובדת פלורה. הוא מספר בחנות סיפור שקרי, כאילו המניפות מיועדות לשתי דודות ושלוש אחייניות, ופלורה מופתעת ומשועשעת מפרץ הבזבזנות והביישנות שלו, לצד הפרסום והעושר.

לאחר שלוש שנות נישואים, ויילד מתגלה לפלורה כקמצן גדול. הוא חוסך במשק הבית ובתחזוקה ובפיתוח של שלושת בתיו. פלורה הבינה את נסיעותיהם "במונחים של מודעות פרסומת ושל חוף ארוך, צחור כטלק, עם משבי רוח טרופיים הפורעים את צמרות הדקלים ואת שיערה. הוא הבין אותן במונחים של מאכלים אסורים, זמן אבוד והוצאות שערורייתיים".

למרות זאת, הם לא מתגרשים בינתיים.

מזדווגים כמו צבים, מבלי לראות זה את פניו של זה

נבוקוב מקצין את האגדה הקלאסית הזאת. הגבר שמן עד אימה, מגעיל במיוחד את עצמו, והאשה מסתובבת באירופה, לבדה או עם מאהבים. "מידי פעם היתה מופיעה לכמה רגעים בין רכבות, בין מאהבים", ובממוצע של יותר מפעם בחודש, מאז שמלאו לויילד 60, הם מזדווגים כקרפדות או צבים, מבלי לראות זה את פניו של זה. לפעמים היא גם היתה אומרת: "אני מקווה שהעברת את הכסף לאן שביקשתי ממך".

נבוקוב לא חוסך מהקוראים תיאורים דוחים של הגוף של ויילד, ותיאורים לא מחמיאים להתנהגותה של פלורה. היא היתה בת 14 כשאיבדה את בתוליה לבן גילה. היא הניחה לו "לעשות ככל העולה על רוחו לבד מלנשקה על פיה, והמילים היחידות שהחליפו ביניהם התייחסו לפגישה הבאה". וערב אחד, כשהיה מותש "והציע לה ללכת לסרט במקום להתעלס", היא הסתלקה ממנו והוא לא ראה אותה שוב. כמו שהיא מחקה גברים בנעוריה, ברגע אחד, כך היא ממשיכה למחוק מאהבים גם בבגרותה.

למה פלורה לא ממהרת למחוק את בעלה? יש לה מספיק מאהבים, ולא בלתי סביר להניח שאחד מהם יכול להיות מספיק עשיר כדי לספק את צרכיה, ועדיין היא מקפידה לקיים יחסי מין, לא רבים אמנם, עם בעלה השמן עד אימה. האם זה לא רק הכסף והתהילה?

קשה לדעת לאן היה מגיע נבוקוב אילו היה משלים את הרומן הזה. יש רמזים לא מספיקים. פלורה משתנה ככל שחולפות השנים. היא יותר מיושבת בדעתה ופחות נוסעת ברחבי אירופה ועם פחות מאהבים, אם בכלל. מה זה אומר לגבי היחס שלה אל ויילד? לא יודע. אני כן יודע, באופן כללי, לאו דווקא בהתייחסות לנבוקוב, שהתאהבות בכסף היא לא בהכרח התאהבות בכסף.

אפשר תמיד להגיד ששנים של נישואים יכולים ליצור בכל זאת רגשות גם אל אדם שהכסף, או הפרסום, הם יתרונותיו העיקריים. אבל, גם אם זה נכון, זאת התחמקות מהעניין עצמו. בפועל, כסף ופרסום הם לא רק כסף ופרסום. הם מלמדים על תכונות נוספות.

אדי מרפי, יורש העצר של ממלכה קטנה באפריקה, התגלה בסרט כגבר שבהחלט אפשר להתאהב בו בלי קשר למוצאו. למרות זאת, המוצַא תרם לא מעט להיותו כזה: הוא קיבל חינוך טוב, הטוב ביותר, שכולל נימוסים והליכות, השכלה רחבה וכיוצא באלה. חינוך טוב הוא לא ערובה של מאה אחוז. יש גם גנטיקה ויש גם השפעות נוספות, אבל חינוך טוב מגדיל את הסיכויים. לדעת מראש שהגבר מולי הוא נסיך, זה לדעת שבאדם הושקעו הרבה תשומת לב ובמיטב המחנכים.

הנקודה הזאת בולטת יותר לגבי עשירים ומפורסמים בכוחות עצמם. מצבם הכלכלי והחברתי הוא תוצאה של, בין היתר, תכונות אטרקטיביות שלהם, כמו שאפתנות, עמידות נפשית, יכולת לקבל החלטות נבונות, כישרון יוצא דופן, תבונה להבחין בין עיקר לבין טפל, וגם – לא מעט מזל. אנשים אוהבים אנשים עם מזל.

אני לא מוצא לכן פסול בלהתאהב בגלל הכסף. אחד כמו פפושדו יכול להיות גאה אם דוגמנית צעירה תלחש על אוזנו שהכסף שלו עושה לה את זה.