מוצאים דרכים יצירתיות לעקוף את המונוגמיה
אולי אנחנו מתקרבים לעידן בו יתקיימו הסדרים זוגיים אחרים, גמישים, חדשניים, פתוחים ועקב כך גם יעילים יותר, שיאפשרו לאנשים לחיות יחד באותה זוגיות במשך הרבה שנים? מחשבות בעקבות התוכנית "בטבעת זו" בנושא הבגידה
בפרק של הסידרה "בטבעת זו" ששודר אמש שואלת את עצמה גלית גוטמן, ובאותה הזדמנות גם את הצופים, האם תוכל לסלוח על בגידה, ומכריזה שלא מאמינה שתעמוד בכך מבחינה נפשית. שזה גדול עליה. החברוּת, האמון ושמירת הגבולות בקשר הזוגי הם ערכים עליוניים בעיניה, וקשה לה מאוד לקבל את מה שהפסיכולוג מולה מנסה להראות לה ולהדגים בעזרת סיפורם של שלושה זוגות שהצליחו (?) להתגבר על בגידה:
רועי וטל חברים מאז ומעולם כמעט, הוא הראשון שלה והיא שלו. הם נפרדו הרבה פעמים בעבר, תמיד ביוזמתו. באחת הפעמים הוא שכב עם אשה אחרת, היא גילתה, ובהמשך אותו הערב שכבה עם חברו הטוב. לאחר תקופת ארוכה בה שניהם נפגעו מאוד מהבגידה ההדדית, חזרו לחיות יחד – ועומדים להתחתן.
ריקי ואופיר מנהלים יחד חנות לצעצועי מין. הם נשואים כעשור והורים לשני ילדים קטנים. לפני שנתיים היא גילתה שבגד בה. לאחר שבר גדול – בחרה לא לפרק את הקשר. מאז היא מוכנה לתת לו חופש למשך חודש בכל שנה, ומבחינתה לא אכפת לה שישכב עם נשים אחרות במהלך החופש הזה. שניהם מעידים שאחרי כאב עצום שעבר עליהם, הקשר שלהם היום טוב יותר.
לילך ושמוליק היו הורים לשני ילדים ונשואים זמן רב, כשהיא התאהבה באשה. לאט לאט התברר שזה יותר מאשר גחמה תקופתית, היא עזבה את הבית ועברה לחיות עם האשה האחרת. שש שנים מאוחר יותר, כשהוא כבר היה בקשר קרוב וחזק עם אשה חדשה, ביקשה לחזור אליו, ומאז הם יחד, כולל תינוק חדש.
"בטבעת זו" מדלגת (כמה נוח) על החלק הקשה והכואב של תהליך הפיוס והחזרה לקשר: ההלם, הכעס, ההתפרקות, החרדה, ההאשמה, האשמה, הרצון לפצות והקושי לשים את הדברים מאחור ולבנות מחדש אמון וקירבה. אף אחד מהזוגות לא סיפר על טיפול זוגי משמעותי שעבר בדרך לשיקום. טיפול זוגי כזה עשוי לקחת למעלה משנה ואף יותר. בלעדי טיפול כזה – הרבה פעמים הבנייה המחודשת של הקשר כמעט בלתי אפשרית.
התוכנית בודקת מה קורה לזוגות שחווים בגידה בקשר. היא מתארת שלושה תרחישים אופייניים: בגידה כפיצוי על חוסר ניסיון מיני קודם, בגידה כתוצאה מהתפתחות חדשה (או החצנה) של נטייה מינית, ובגידה כתוצאה ממרדף אחרי ריגוש. עוד דרכים לתאר את הבגידות שהוצגו בתוכנית: בגידה כתוצאה מריחוק רגשי וקושי לפתח אינטימיות, בגידה כתוצאה מ"מוות רגשי" של המערכת הזוגית, בגידה כתוצאה מהתמכרות של אחד מהצדדים למין, ובגידה כ"קרש קפיצה" אל מערכת היחסים הבאה והחוצה מהקשר.
אבל יותר מאשר לדבר על בגידות, הפרק שראינו מאיר ומגרה בעצם את השאלה הישנה והכמעט נצחית: האם יש סיכוי למונוגמיה?
השאלה מחריפה מדור לדור, ככל שעולה תוחלת החיים, ואיתה מספר השנים הפוטנציאליות שבהן אנחנו אמורים להשאר עם אותו בן זוג. כריסטופר ריאן וססילדה ג'טה, פסיכולוג ופסיכיאטרית שהם גם זוג נשוי, פרסמו באחרונה ספר בשם "Sex at Dawn" שהפך מיד לרב-מכר. בספרם הם יוצאים נגד רעיון המונוגמיה וטוענים ש"נישואים קונבנציונליים, עד שהמוות (או השעמום, או בגידה) יפרידו בינינו, הם כישלון".
הפרדוקס של התשוקה
הרבה לפניהם כתבה יועצת הזוגיות אסתר פרל, בספרה "אינטליגנציה ארוטית", שהיא לא ממליצה על בגידות, אבל לא פעם הן מחיות מחדש את הקשר הזוגי ונותנות לו זריקת עידוד ותמריץ הכרחי, על מנת שימשיך לשרוד. היא תיארה את הפרדוקס של התשוקה: יחסים קרובים, אינטימיים ועמוקים – לעיתים מרחיקים את התשוקה מהקשר יותר מאשר מקרבים אותה.
איך מצליחים לאורך זמן לשמר את הזוגיות, לטפח את הקשר הזוגי, להשאירו "טרי", אף פעם לא מובן מאליו, ותמיד קרוב, עמוק ואיכותי? פסיכולוגים ומטפלים זוגיים רבים סבורים שקשה מאוד, ואולי אפילו אי אפשר לעשות זאת לאורך זמן, אצל רוב של הזוגות.
אצל גלית גוטמן הדגימו שלושת הזוגות את קשת ה"פתרונות" המנטליים שאליהם מגיעים הרבה פעמים בעקבות בגידה, בניסיון להתמודד עם מה שקרה, וחשוב מכך, מה שאולי עוד יכול שוב לקרות: זוג אחד סגור ומסוגר, קנאי ורכושני אחד כלפי השני, מתקשה לתת אמון, ולפיכך מסתכן בכך שאחד מהצדדים (או שניהם) ירגיש בעתיד חנוק ומוגבל. זוג שני, שהכניס לרפרטואר שלו "בגידה באישור" – סוג של הסכם, שמקובל על שני הצדדים (אם כי לא הובהר בתכנית אם הוא הדדי, או שרק לגבר שם מותר לקיים יחסים מיניים מחוץ לנישואים) , וזוג שלישי שמביט בעיניים פקוחות על האמת – שאי אפשר לדעת מה יקרה ביניהם בעתיד.
הסכנות, משני הצדדים, עדיין לא חלפו. אבל על מנת להתמודד איתן ולשמור על הזוגיות בדרך צריך לשמור על ערוץ תקשורת פתוח, חברוּת והתחשבות. ואם היה נדמה לכם לרגע שנמצא הפתרון "המושלם" – בא הילד המתבגר של בני הזוג האלה והפך את הקערה על פיה, כשהעיר שמבחינתו כנראה היה עדיף שלא היו חוזרים לגור יחד.
אולי אנחנו מתקרבים לעידן בו יתקיימו הסדרים זוגיים אחרים, גמישים, חדשניים, פתוחים ועקב כך גם יעילים יותר, שיאפשרו לאנשים לחיות יחד באותה זוגיות במשך הרבה שנים, תוך כדי סידורים, חוזים והתארגנויות מזן חדש? סידורים כאלה עדיין לא כל כך נפוצים במחוזותינו, ואם תשאלו את עצמכם ואת חבריכם תגלו, שעדיין רוב רובנו לא זנחנו את הרעיון (החלום? הפנטזיה?) של זוגיות מונוגמית מוצלחת.
