אתם באמת רוצים קשר, או שזה רק שקר?
רציתי קשר שיוביל ליחסים. קשר כזה לא כמו של שרוך נעליים שקושרים כמה פעמים ביום, קשר רציני. המילה קשר מורכבת מהאותיות של המילה שקר. יש קשר?
קשר? איזה קשר? קשר השתיקה? זה שלא מתקשר איתך אחרי הדייט הראשון למרות שלא נכנסת איתו למיטה (כי יש כאלה שיגידו "אה, היית קלה מדי להשגה"). זה ששותק במשך שעה שלמה, וכשאת שואלת אותו אם הכל בסדר אומר שהוא חייב לעשות משהו בדירה שלו, ממש כאן מעבר לפינה, אם בא לך לקפוץ לרגע כי יש אימייל שהוא צריך לשלוח ממש עכשיו אחרת הוא מפסיד את כל הונו והוא לא יהיה מסוגל לשלם את החשבון של מה שהרגע אכלתם?
רציתי קשר שיוביל ליחסים. קשר כזה לא כמו של שרוך נעליים שקושרים כמה פעמים ביום, קשר רציני. המילה קשר מורכבת מהאותיות של המילה שקר. יש קשר? האם ייתכן שכל עניין הקשר הוא מקרי, או אולי שקרי בהחלט?
ככל שעובר הזמן אני שמה לב שיש שתי קבוצות עיקריות בחברה, ולא חשוב איפה בעולם. אנשים הם אנשים. בקבוצה הגברית יש את אלה שנמצאים בתוך קשר, כמו רוברט, למשל, שהעובדה שהוא התחיל לצאת עם מישהי לא הפריעה לו להגיע למפגש של רווקים ורווקות בניו יורק, להציע לי לצאת איתו לדייט, לבלות במחיצתי יותר משתיים עשרה שעות מופלאות ולמחרת לכתוב לי אימייל שהוא מאוד נהנה בחברתי אך כרגע לא מעוניין בקשר רציני. לעומת רוברט, יש את אלה שכרגע נמצאים בקשר והם בדרך לצאת ממנו (תרגום = פרוד) גם אם זוגתו לא ממש מודעת לכך.
מתי לאחרונה שמעת גבר שאומר שהוא מחפש קשר? גברים מחפשים קשרים שיעזרו להם למנף את החברה שלהם, את האגו. גבר לא רץ להיכנס אל מערכת יחסים. הוא בדרך כלל נקלע אליה.
אי אפשר לתפוס קשר. קשר צריך לייצר
כמה פעמים שמעת על אותו בחור נחמד, מבית טוב, ש"נפל" עם הקלפטע, אה? איך אותן בחורות "תופסות" את הבחורים הטובים? זהו, שאף אחת לא תופסת. אי אפשר לתפוס קשר. קשר צריך לייצר. לוקחים חבל או צמר או חוט דנטאלי וקושרים. הלוואי שזה היה כל כך פשוט.
בחברת הנשים יש את הקבוצה של אלה שהן בקשר, תפוסות. עם חבר, ארוס, עם תאריך לחתונה, אלה שנמצאות כבר בקשר וחלילה לדבר על לצאת ממנו. ויש את הנשים שמחפשות קשר. הן יוצאות לדייטים על בסיס יומי, משתתפות בסדנאות רבות משתתפים, צועדות במדבר בשבת, קוטפות כלניות בשישי עם מיטיבי לכת בלי מיטיבי לכת, יוצאות לרקוד, לשתות, למועדונים, לברים, נרשמות לקורסי בישול, ברידג' וקבלה. נוסעות עד ירושלים לדחוף פתק בקיר, ויומיים אחר כך, מצפינות לצפת להשתטח על קברי צדיקים. קוראות פרקי תהילים 40 יום, לא שזה רע. בכלל, אמונה, זה דבר חיובי. כל הפעולות האלה נעשות רק בשביל להכיר מישהו לקשר רציני, לקשר שיוביל אותן למקום אחר, מאושר יותר, מושלם, הן חושבות (וגם אני), שאם הן ימצאו את האחד שאיתו יהיו בקשר, החיים ייראו אחרת.
דבר אחד אני חייבת להודות, כשהייתי בקשר, האחרון שלי, היה משהו בעניין הזה. לא חיפשתי. הייתי רגועה. אינני יודעת כיצד להסביר זאת. לא קינאתי בחברותיי שהיו ממשיכות לספר לי כל פעם על דייט כושל אחר שהיה להן. והיום - אני שם. אני שואלת את עצמי כמה דייטים, כמה גברים אצטרך לפגוש עד שאולי אמצא את זה שלא יפחד מהמילה קשר?
אם בחור אומר או כותב שהוא מעוניין בקשר, ואני מעוניינת בקשר איתו, אני אומרת לו. לא פוחדת להביע את התחושה הפנימית שלי. אבל ברגע שהגבר מבין שאת רוצה, הוא כבר רוצה להיות בדרך החוצה עוד לפני שהוא נכנס.
בניו יורק יש לא מעט נשים שבחרו להישאר רווקות ובלי ילדים
כאן בניו יורק יש לא מעט נשים שבחרו להישאר רווקות ובלי ילדים. נשים שמעדיפות את הקריירה על פני הקמת משפחה. אני לא מאמינה לסיפור הזה. אולי אותן נשים עשו את ההחלטה מחוסר ברירה. גם אם היא מנתחת מוח, שפית של מלון וולדורף אסטוריה, או סתם מפיקה גדולה, היא בטח רוצה קשר. ואם אין לה איזה שנאוצר בבית או חתולה סיאמית, סביר להניח שקשר זה משהו שחסר שם.
לעומתן, אני מודה, גם אני מחפשת, או יותר נכון - חיפשתי. עליי להודות שהתעייפתי. ומה בסך הכל כבר עשיתי? יצאתי אולי לשישה דייטים. העייפות הזו היא סוג של אכזבה עטופה ציפיות, מחשבות והרהורים שלצערי לא מתממשים.
אם בחור מבוגר ממני ב-20 שנה, גרוש כבר מעל עשור, מתחיל איתי ברחוב (אומץ), מציע לי לאכול איתו ארוחת ערב, אני מסכימה כי הוא מוצא חן בעיניי, אנחנו אוכלים, צוחקים, נהנים ושבועיים אחרי הוא מתקשר לשאול אותי אם אני רוצה להכיר איזה בחור שהגיע משיקגו, אני שואלת בתימהון – מה קרה לך? למה אתה רוצה להכיר לי מישהו אחר אם אני יוצאת איתך? "כי את צעירה, את רוצה להתחתן, ואני לא יכול עכשיו להתחייב", הוא עונה. טוב, גיל 60 זה באמת מוקדם. כל החיים לפניו. וזהו יותר אני לא רואה אותו ולא שומעת ממנו. אין לי מושג למה הוא נפגש איתי מלכתחילה. במשך הזמן הזה הוא אפילו לא ניסה לגעת בי, מה שגרם לי לחשוב שאולי הוא דווקא רוצה קשר רציני.
ככל שאני רוצה יותר, ככה זה מתרחק ממני. מבחינה הגיונית, אני מבינה שאי אפשר לרדוף אחרי קשר. אי אפשר לקשור בכוח, לא ניתן לייצר קשר אם אין שני קצוות של משהו שאפשר לקשור, גם אם זה שקית ניילון. צריך משהו לקשור. אבל גם אני רוצה.
ומה בקשר לניו יורק? ניו יורק תישאר הקשר הכי רציני שלי. אני אמשיך לבקר פה כל שנה. עם קשר או בלי קשר,לפחות אני שלמה עם עצמי, כי אני יודעת שעשיתי וניסיתי לעשות מה שיכולתי כדי לא להישאר לבד. לא להיות רווקה גם בשנת 2011. אפילו שלחתי גלויה לסנטה קלאוס. אומרים שהוא בסביבה עכשיו.
לפנייה לכתב/ת 
