הם לא מחפשים זוגיות אלא נקלעים אליה?
מדייט לדייט נראה שהבחור שאמר לי את זה - צדק. ייתכן שה-בעיה בעולם הדייטינג היא אשליית השפע. וכי למה שמישהו יחפש, אם נדמה להם שתמיד יהיו רבבות בחורות שמחכות?
בחורים לא מחפשים. זוגיות, הם לא מחפשים זוגיות. לא רק שהם לא מחפשים, לפעמים נראה שהם אפילו מקווים לא למצוא. החיפוש, כפעולה אקטיבית המובדלת מהפעולה הפסיבית "מקווה למצוא", היא פעולה שבחורים משתדלים לא לעשות. אם כבר הם מחפשים משהו זה סקס,
וגם זה לא תמיד.
לנצל הזדמנות זה השלב הפחות אקטיבי. זה אומר שהבחור לא התאמץ ליצור הזדמנות, אלא רק לנצל הזדמנות שהזדמנה לו. אם בחורה מתחילה עם בחור, נותנת לו את ההזדמנות לדייט בלי שהתאמץ לחזר אחריה, גם אז הרבה פעמים הוא יסרב, כאילו הציעו לו שרימפס ביום כיפור.
הם מתעצלים, הם מפחדים, הם משתעממים, או שהם פשוט לא רוצים. לא רוצים וזהו. הם אומרים שהם רוצים. אז הם אומרים. הם אומרים שהם צריכים. אז הם אומרים. אם הם היו לא רק אומרים אלא גם ממש מחפשים, אז הם היו מנצלים הזדמנויות או יוצרים הזדמנויות להכרות, ולא הזדמנויות רק לסקס.
בפועל, הפעולה האקטיבית של החיפוש שמורה לנשים. למה? אולי כי השעון מתקתק? אולי כי המין היפה לא מתבייש לומר בקול גדול שהוא רוצה זוגיות? אולי כי המין היפה באמת משתוקק לקשר? אולי כי למין היפה לא אכפת לצאת למסע חיפושים מפרך, תוך דשדוש בבוץ בנעלי העקב האופנתיות ובשמלה לא נוחה שנועדה מקסימום לתצוגת אופנה.
אמר לי פעם עלם חמודות: "בחורים לא מחפשים זוגיות, הם נקלעים אליה". מדייט לדייט נראה שהוא צדק. ייתכן שה-בעיה בעולם הדייטינג היא אשליית השפע. זה קשור קשר ישיר לחוסר החיפוש, וכי למה שמישהו יחפש? מי רוצה לפגוע באשליית המבחר ?
לבחורים יש את כל עולם הבחורות פרוש לפניו: לא זאת, תבוא אחרת, לא אחרת, תבוא נוספת - וחוזר חלילה. הרי ברור להם, כי יש אגדה אורבנית כזאת, שבכל זמן שהם ירצו יהיו אלפי בחורות, שלא לומר רבבות, שישמחו לפגוש אותם, לקיים איתם יחסי זוגיות ויחסי מין ולבנות איתם בית בישראל. אז למה לחפש אם תמיד יהיו אופציות? לעומתם, בחורות יודעות שאין מבחר, ומבינות שזה לא מצב שישתנה.
עוד מבט:
ככה זה כשהחיפוש הופך לעיסוק המרכזי
מוריה שלום
דיברתם שעות בטלפון. אם את ממש מתאמצת את מצליחה לזכור שדיברתם קצת על העבודה שלך וקצת על שלו. ניסיתם גם לבדוק תחומי עניין משותפים. אבל בינך לבין עצמך את הרי יודעת את הסוד: כבר אין לנו שום תחומי עניין
ובכלל, למה שיחפשו? מי צריך אשה בכלל? האם הם צריכים מישהי שתנדנד להם בסוף יום עבודה, שלא לומר במהלכו? האם הם צריכים מישהי שתעשה להם שיחת יחסינו-לאן על בסיס קבוע, או תעודד אותם לדבר על הרגשות שלהם? האם הם צריכים מישהי שתעשה להם פרצוף כשהם מעדיפים לראות משחק כדורגל ולא להישאר איתה בבית לדבר על החיים?
נראה שהתשובה על שאלות כאלה ודומות להן היא שלילית. בחיי, עוד רגע גם אני כמעט משתכנעת שבחורים ממש עושים לעצמם טובה שהם לא מחפשים. בשביל מה זה טוב? מסע חיפושים סתם משאיר יבלות על הרגליים וחוסר נשימה. ואם כבר חוסר נשימה, אז רק מסקס פרוע, ובשביל זה לא צריך לחפש קשר, אפשר סתם לחפש בחורה שלא חושבת שצריך לחכות עד יום חתונתה כדי לחשוף טפח, שלא לומר טפחיים.
מה ההוכחה הניצחת שהם לא מחפשים? בתור התחלה, הם לא ממהרים להיפגש. אם בחורים היו באמת מחפשים, הם היו יוצאים למצוא. יוצאים לדייט, יוצאים לסרט, יוצאים מהווירטואליה, יוצאים מהבית, יוצאים!!!
בואו נעשה סקר מהיר אצל בנות המין הנשי: כמה מכן דיברה עם בחור בטלפון, היתה שיחה מרגשת, הוא אמר שהוא רוצה להיפגש ולא צלצל? כמה עברו את אותו תסריט במיילים?
זה שבחור נעלם אחרי דייט ראשון, עם זה אני עוד איכשהו יכולה לחיות. זה אומר שהוא ניסה ולא הלך. קורה. קורה הרבה, אבל אין על מי להלין אלא על הסיטואציה. אבל כשהרצון אפילו לא מתורגם למפגש תלת מימד, אני מתחילה לחשוד שהבעיה בחוסר זוגיות בעולם הזה (ואני לא מתכוונת רק ב"מדינת תל אביב", אלא בצורה קצת יותר גלובלית מאזור חיוג 03) היא שבחורים לא מחפשים. לא ב-א-מ-ת מחפשים.
ועוד מבט:
אין ברירה, צריך לאסוף את האכזבות ולחפש מחדש
אני אי-שם
מה לעשות? לוותר? לשבת בבית, לשכוח שאני רוצה מישהו? אין שום ברירה חוץ מלהמשיך וכל פעם זה נהיה קצת יותר קשה, כי כל פעם אתה סוחב עוד כאב, ועוד שריטה ועוד פספוס. וכל פעם זה קצת יותר כבד, זה קצת יותר מייאש
ואם הם ממהרים להיפגש, הם לא ממהרים להתביית. אחרת איך זה הגיוני שבחור אומר למישהי שהיא יפה, חכמה, מצחיקה, שנונה, סקסית - ועדיין בוחר להמשיך הלאה במקום להמשיך לצאת איתה?
אז נכון שאפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, ואנחנו יודעים שלא די ברשימת מכולת כדי ליצור עניין. אבל לא בזה הדברים אמורים הפעם, אלא דווקא כן בניסיון להבין שאם יש רשימת מכולת, אז אולי כן יש אופציה לשופינג. אה... למערכת יחסים מוצלחת.
אחד בפה, אחד בדייט
רגע של חשבון נפש: האם כל בחור שלא רוצה להמשיך לצאת איתי הוא בחור שלא מחפש?
יבואו המלעיזים ויגידו "תראו את זאתי, מישהו לא רוצה אותה, והיא צועקת חמס". וימשיכו המלעיזים ויגידו שכל האמור הוא מונולוג של כוניפה ו/או ממורמרת ו/או דעתנית ו/או כל התשובות נכונות, שאף אחד לא מתחיל איתה או נענה לחיזוריה.
ובכן, כמו תמיד, גם הפעם יצאתי חקרתי את הנושא בצורה מקיפה בקרב בנות מיני, והתוצאות לא איחרו לבוא. רובן ככולן דיווחו על אותם ממצאים: הן פוגשות בבחורים שעושים את עצמם מחפשים, אבל אחד בפה אחד בדייט. אין חפיפה בין הצהרת החיפוש לבין מימושו בפועל. כאילו בחורים שלא הפנימו ש:
- חיפוש לא נגמר במשלוח קריצה וירטואלית, אלא ביצירת אופציה לקריצה אמיתית.
- חיפוש לא נגמר ביציאה לדייט, אלא בעיבוד נתונים אחריו ובדיקה אמיתית לזוגיות.
- חיפוש לא נגמר לפני שעוד התחיל. חיפוש הוא ההתחלה.
זה קצת כמו במשחק מחבואים: מי שרוצה למצוא, משקיע בחיפוש, ומי שממש רוצה לנצח גם יגיע למטרה, וידפוק אחת, שתיים, שלוש... (כן, אני מודעת לאירוניה של בחירת המילים).
מי שמחפש רוצה למצוא. לא מקווה למצוא, לא מפחד למצוא, רוצה למצוא.
הבנת?
יגעת ומצאת - תאמין שהיה לך מזל. לא יגעת ולא מצאת? לך תחפש... את החברים שלך.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
