ככה זה, כשישנים באלכסון, קמים עקומים
הרגשות כבר לא נשארים מתחת לשמיכה. אז שוב קמתי עם קמטים של חצי דיכאון על הפרצוף, פעם אמרו לי שאלו סימנים של הכרית, אבל אני יודע מה הם באמת
נכון, יש לי כבר ניסיון עם מספיק ילדות, נערות, גברות צעירות ונשים שצברתי לאורך השנים. כבר מספיק פעמים קרה לי שאמרו לי לא. לפעמים בשיחה נעימה שגובלת בתסריטאות סרט הוליוודי מצליח שכל מטרתו היא התחמקות מאדם אחד שרצה יותר מדי, והיו כאלה שפשוט הגישו סינופסיס שמכיל בתוכו מילה אחת: לא.
בדרך כלל במקרים כאלה אני מצליח לשכנע את עצמי להתנתק, לעבור למשתמש אורח, הגדרות אחרות. אני פשוט בוחר לא להיעלב, לא לקחת ללב ויותר מהכל - לא להרגיש. יכול להיות שאני פשוט מציג את עצמי בתור אדם רגיש מדי שלא חווה שום דבר בחייו. אפילו בטוקבקים נכתב לא פעם שנראה שילד בן 18כתב את הטור שאני כותב. אולי אכלתי היום במבה ושוקלד לארוחת בוקר, אבל זה עדיין לא הופך אותי לילד. בכל זאת, כבר הספקתי לסיים תואר ראשון, להתאהב, להתאכזב, לכעוס ולאבד חלק מהשיער שכבר מזמן גולח כדי לטשטש ראיות.
הבעיה היא שכדי להתנתק, אני צריך לא לחשוב ולא לתת משמעות לכל דבר שעובר מולי, בתוכי או מתחתיי, אני צריך להעסיק את עצמי בדברים אחרים. ממש במקרה חברה טובה שלי הציעה לי לבוא לעבוד שבוע כל יום 15-16 שעות בשביל שכר רעב שאפילו לא משלמים בבורגר-ראנץ'. אבל אני, כמו ילד עם חצ'קונים, קפצתי על ההצעה ומיד התחלתי להתרכז בדברים אחרים שלא קשורים אליי. אין כמו עבודה קשה כדי לגרום לעצמך להרגיש טוב. הכסף בכלל לא משנה, העיקר שאתה יודע שאתה עובד קשה ולומד על עצמך שאתה יודע להשקיע כשצריך.
אבל בסופו של דבר, כשישנים באלכסון, קמים עקומים. כשזה קורה, מילים ומה שמסביבן מקבלים פתאום שוב משמעות. הרגשות כבר לא נשארים מתחת לשמיכה. אז שוב קמתי עם קמטים של חצי דיכאון על הפרצוף, פעם אמרו לי שאלו סימנים של הכרית, אבל אני יודע מה הם באמת. חיפשתי מה ללבוש לעבודה ויצאתי מהבית. בדרך, תוך כדי שיחה אישית שלי עם עצמי, הגעתי למסקנה: אני לא יכול שלא להיות אני.
אני צריך להרגיש. אם אני לא אעלב, אני גם לא אשמח, שום דבר לא יצחיק ולא ילחיץ אותי ואפילו לא יכניס אותי לדיכאון. כשאני מסתכל על כל מיני אנשים מסביבי, שמבחוץ לפחות נראים כאילו שום דבר לא מזיז להם, אני מקנא בהם לכמה רגעים. נראה שיש להם פרופורציות נכונות לחיים. אבל לכל אחד יש משהו אחר שמעניין אותו. יש כאלה שחשוב להם שהסלולרי שלהם יהיה כזה שכשילטפו אותו הוא יבצע את מה שרוצים שהוא יעשה - ויש כאלה שחשוב להם שהליטוף שלהם יעביר צמרמורת.