לישון באלכסון, לא לסגור דלת בשירותים. לבד
לא לגלח את הרגליים שבוע. לראות שלושה פרקים רצוף של עקרות בית נואשות. מוזיקה בקול רם בבוקר, זה לא שמישהו יתעורר מהרעש. העיתון של הספורט הולך ישר לפח. ככה זה
לישון באלכסון, להשאיר תא אחד ריק בחיוג המקוצר, לגמור את כל המים החמים במקלחת. חבילה קטנה של גבינה צהובה וקוטג' בקופסאות קטנות. עשר חולצות בכל ערימה בארון, כי הוא רק בשבילי, שלוש מגירות נפרדות לגרביים, תחתונים וחזיות. ועוד אחת לגרביונים. סכין גילוח אחד. ורוד. שתי מברשות שיניים - אחת של אמא שלי. מטען אחד לסלולרי. חלב סויה, כי אני לא שותה חלב רגיל. רק מעדני שוקו, כי אני לא אוהבת וניל. מזלג אחד, סכין אחד וצלחת אחת לשטוף אחרי ארוחת ערב. את המים אני שותה ממילא ישר מהבקבוק. מוזיקה בקול רם בבוקר, זה לא שמישהו יתעורר מהרעש. העיתון של הספורט הולך ישר לפח, סתם נייר מיותר.
אם אני רוצה לדבר עם מישהו, אני צריכה להתקשר
תמיד לפתוח את הדלת עם המפתח, היא אף פעם לא פתוחה כשאני מגיעה הביתה. תמיד לנעול כשאני יוצאת, אין מי שנשאר אחרי. תמיד להדליק את האור במסדרון. הוא לעולם לא דולק בסוף יום עבודה ארוך. אם אני רוצה לדבר עם מישהו, אני צריכה להתקשר. לא להגיד לילה טוב. גם לא בוקר טוב. לנהוג גם כשאני עייפה, לעשות את כל התשבצים בעיתון של שבת. לאכול כל יום שישי אצל ההורים שלי. להחליט להישאר לישון אם בא לי.
לא לסגור את הדלת בשירותים. לא לדפוק על הדלת במקלחת. גם באמצע הלילה להתיישב על האסלה בלי להעיף מבט. אני יודעת שהמושב למטה, ככה השארתי אותו. לסדר גבות בסלון. לקרוא עד מאוחר, האור במיטה לא מפריע לאף אחד. לישון עם שתי הכריות. להדליק את הבוילר רק לעשר דקות. להיכנס הביתה מאוחר ולהניח את המפתחות בלי להיזהר מהרעש. לדעת תמיד כמה שמפו נשאר בבקבוק. לא להיות מופתעת כשאני מוצאת את קרם הידיים שלי מונח ליד המחשב אחרי עשר דקות של חיפושים. לשתות את השלוק האחרון של המיץ תפוזים. לא להוריד תוויות מבגדים יקרים מדי. אף פעם לא להיות מופתעת מהחשבון של הויזה. להפריד את השניצלים ליחידות לפני שאני מקפיאה אותם.
להסביר למי שרוצה להתגרש שלא מחכים לה בחוץ
לא לגלח את הרגליים שבוע. לראות שלושה פרקים רצוף של עקרות בית נואשות. להגיד "כן" לכל בליינדייט שמציעים לסדר לי. לחכות לטלפון. להתקשר בעצמי. ללמוד לסגור לבד כל ריצ'רץ' בכל שמלה. וגם צמידים. לא ללכת עם טבעות שעלולות להזכיר טבעת נישואים. להיות הטלפון הראשון של כל מי שבעלה יצא למילואים. להסביר למי שרוצה להתגרש שאף אחד לא מחכה לה שם בחוץ. להתרגל לזה שאף אחד לא מחכה לי.
לקחת תיק גם כשאני יוצאת רק עם מפתחות ופלאפון מהבית, אין מישהו עם כיס גדול בג'ינס שהולך איתי. לשלם למוסכניק כדי שיחליף לי את המנורה שנשרפה באוטו. להרוג לבד ג'וקים, לבדוק פעמיים שהדלת נעולה. לא לגור בקומת קרקע. לעשות לבד טסט לאוטו. להיזכר לבד מתי בכלל הגיע הזמן לטסט. לא להיתקע מול הטלוויזיה בערב של כדורגל ולעשות את עצמי מעוניינת. לא להתבאס שדווקא בסופ"ש הזה קיבלתי.
להיות החמישית באוטו של זוגות בדרך לעוד חתונה של מישהו מהעבודה. שוב להיות זו שמציגים אותה כ"רווקה" בחתונה. לקבל מרפק בצלעות מחברה באמצע הריקודים, כשעובר לידינו בחור שייתכן שאין לו טבעת על האצבע. לספר לנשואות חוויות סוערות מסופ"ש סוער, כדי שיהיו להן ריגושים ליום ראשון בבוקר. מבחינתן "סוער" זה "יצאתי לבר".
להשאיר בקבוק יין סגור בארון לאירוע מיוחד. כבר שנתיים. להתלבט עם עצמי לפני ישיבה חשובה בעבודה אם החולצה הזאת מתאימה. אם המכנסיים האלה משמינים אותי. אם אני יפה היום.
ללמוד ליהנות מהלבד הזה, אבל לא לשכוח להיות מסוגלת להרפות ממנו ברגע הנכון. לא להתבצר בבדידות הממכרת והשנואה הזאת. לא לבנות חומות ומגדלים והגנות. לזכור כמה עצוב היה לי לקחת את השלוק האחרון מבקבוק המיץ גם יום אחד, בעוד מי יודע כמה זמן, כשאפתח את המקרר בבוקר ואגלה שנגמר מיץ התפוזים ושהוא השאיר את הבקבוק ריק במקרר.
