ענק לא גבוה מספיק

"מסעות גוליבר" ("Gulliver's Travels"), עיבוד מודרני לחלק הראשון בספרו הקלאסי של ג'ונתן סוויפט, הוא סרט מטופש בדרך לא מזיקה. יותר מעיבוד של הספר, זהו עיבוד נוסף של פרסונה הקבועה של השחקן המגלם את גוליבר - ג'ק בלאק: בטלן, רוקר חובבן, שלא ניחן בחוכמה יתרה, אך יש לו פה המפיק שפע התחכמויות רברבניות.  

הסאטירה החברתית הארסית ומרובת השכבות של המקור הספרותי הפכה בסרט לשטף בדיחות וציטוטים המצויים בדיאלוג מתמיד עם תרבות פופולארית עכשווית. חלק ניכר מבדיחות אלו יעבור מעל ראשם של הצופים הצעירים, אך הצופים המבוגרים והלא בוגרים, אלו שטרם מאסו ב"מופע של ג'ק בלאק", צפויים ליהנות מהסרט.

יאמר, ובצדק, כי הצפייה מעיבוד קולנועי שישמר את ערכיו הסאטיריים של המקור הספרותי,

היא ביטוי לאופטימיות מופרזת. כבר היו ל"מסעות גוליבר" עיבודים רבים לקולנוע ולטלוויזיה, עיבודים של שחקנים חיים, ועיבודי אנימציה, אך רובם בחרו להתמקד רק באירועים המתרחשים בליליפוט, ולפשט את העוקצנות של המקור הספרותי.

ההחלטה ליצור עיבוד מעודכן של הספר, ואפילו להפוך אותו מסאטירה חברתית לסרט הממוקד כולו בדמותו של מבוגר-אינפנטיל, שכל עולמו מורכב מדימויי התרבות הפופולארית – אינה הופכת את הסרט לפסול. אך הסרט אינו מעז, וספק אם יוצריו מסוגלים, לקחת רעיון זה למחוזות המעניינים אליהם הוא יכול להגיע. 

גדול לילדים קטנים

גוליבר (בלאק) תקוע כבר עשר שנים בדרגת עובד בחדר הדואר של מגאזין ניו-יורקי. גם בתחום הרומנטי הוא תקוע. שנים רבות הוא מאוהב בדארסי (אמנה פיט), עורכת מדור הנסיעות של המגזין, אך אינו מעז להזמין אותה.

כשעובד חדש וצעיר בחדר הדואר מצליח להפוך תוך יום לבוס של גוליבר, התסכול מוביל לצעד של העזה מבורכת שתשנה את גורלו. הוא מזייף תיק עבודות, ומשיג מדארסי משימת כתיבת באזור משולש ברמודה. הסירה הקטנה שבה הוא משייט לבדו נבלעת בסערה אימתנית וגוליבר מתעורר כענק כפות בארץ ליליפוט.

בלאק כגוליבר. ליליפוט במשולש ברמודה

סוויפט הפך את ליליפוט לבבואה סאטירית של זמנו - עולם שחוקיו ודרכי התנהלותו מקצינים ובכך לועגים להווה שבו נכתב הספר. בעיבוד הנוכחי גוליבר מגיע מהעולם המודרני לחברה המתנהלת כממלכה מאגדות, פער המאפשר לצופים, החולקים פרספקטיבה זו, להסתכל עליה מלמעלה. גוליבר גם מגיע כ"ג'ק בלאק", כלומר, כפרחח אמריקאי שצריך ללמד בני תרבות מלוכנית איך להיכנס לגרוב - מוטיב שגם ממנו הקומדיה האמריקאית לא יודעת שובע.

הגנרל המרושע אדוארד (כריס או'דאוד) כולא את גוליבר במערה לצידו של אסיר ליליפוטי בשם הורשיו (ג'ייסון סיגל). גם הורשיו הוא קורבן של אדוארד, אבל ממניעים רומנטיים – הוא מאוהב במרי (אמלי בלנט) הנסיכה של ליליפוט המאורסת לגנרל.

בעקבות התקפת אויבי הממלכה ארמונו של המלך בנג'מין (בילי קונולי) עולה בלהבות. גוליבר מציל את הארמון בכיבוי צופים, פעולה המשיגה סוג מסוים, ולא אנין במיוחד, של אפקט קומי הנובע מהשילוב בין פער הגדלים וטכנולוגיית התלת מימד.

סרט גמדי

גוליבר הופך לגיבור הממלכה, ומעצב אותה מחדש בדמות המטענים התרבותיים אותם הביא עימו. כישורי הבניה יוצאי הדופן של האנשים הזעירים יוצרים לא רק שיכפול של סביבת מגוריו הקודמת, אלא הופכים את רחובותיה הראשיים של הממלכה לברודווי ליליפוטית המשופעת בעיבודים תיאטרליים לסרטים כמו "מלחמת הכוכבים" ו"אווטאר". ג'ק בלאק חוזר להפקות ה- "Sweding" אליהם התוודע ב"קדימה, תריץ אחורה" של מישל גונדרי.  

בלאק בונה מחדש את ממלכת ליליפוט

רק חלק זניח מהעלילה נושא קשר לספרו של סוויפט. עקרון המפתח הוא סיטואציות המאפשרות להדגיש את סוג ההומור הפיזי של בלאק, ולהכניס לתוך הסרט, עד כמה שזה לא יהיה סביר, מספיק מרכיבים נדושים מהקולנוע העכשווי.

שיאה של קונספציה זו הוא בגילוי כי הטכנולוגיה הליליפוטית יכולה להסיט את הסרט למחוזות ה-Steampunk (שימוש אנכרוניסטי בטכנולוגיה), דבר המאפשר ליצור קרבות ענק בין גוליבר לרובוט המופעל בידי גנרל אדוארד.

הסתמכותו החנפנית של הסרט על מוטיבים המוכרים היטב לקהל, אמנם מצחיקה לפרקים אבל מותירה את הסרט כקומדיה מוגבלת. לרגעים ספורים בסרט - בעיקר בקטע הקצר והמוצלח ביותר בו מגיע גוליבר לארץ הענקים - עולה התחושה של מה שהסרט יכול היה להיות אם הוא היה זונח את ניסיונו להיות גם סרט ילדים.

בידיו של תסריטאי כמו צ'ארלי קאופמן, או בימאי כמו טרי גיליאם, "גוליבר" המעודכן יכול היה להיות מצחיק ומטריד, חכם ומורכב - ממש כמו שהיה ספרו של סוויפט לקוראים במאה ה-18. יוצריו של סרט זה הסתפקו בג'ק בלאק עושה שיגועים עם אנשים קטנים.