שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: רויטרס
    המפגינים שברו מחסום הפחד, מובארק לא ויתר
    היום יהיה יום חשוב בתולדות מצרים, כשיתברר עד כמה הצליחו הבטחות מובארק לשכך את זעם ההמון. אבל את הנעשה יהיה קשה להשיב: ההמונים שברו כבר את מחסום הפחד, ומוכנים לסכן את חייהם. מוקדם להספיד את מובארק, אך הסכנה לישראל גדולה: מזריקת עידוד לחמאס עד שטף של פליטים

    נשיא מצרים, חוסני מובארק, עדיין לא איבד תקווה לשמר את שלטונו. אמש (יום ו') הוא מצמץ, אך הבהיר כי אינו מתכוון להיכנע ולהתפטר בלחץ ההמונים. מאוחר בליל שישי, אחרי שמספר ההרוגים בהפגנות עבר את ה-20 ובבתי החולים אושפזו מאות פצועים, עבר מובארק למה שאפשר לכנות תכנית ב': הוא שלח לרחובות כוחות משוריינים של הצבא והוציא מנקודות החיכוך העיקריות את כוחות בטחון הפנים השנואים והחבוטים. זמן קצר אחר כך פיטר בנאום משודר בטלוויזיה את ממשלתו, והבטיח רפורמות כלכליות ושלטוניות, אך התעלם לחלוטין מדרישת ההמונים ומארגני ההפגנות שיתפטר או יסיר את מועמדותו ומועמדות בנו לנשיאות מצרים.

     

    מצרים על סף הפיכה - כתבות אחרונות ב-ynet:

     


    כוחות ביטחון הפנים השנואים הוצאו מהמערכה (צילום: AP)

     

    מתגובת המפגינים אי אפשר ללמוד עדיין על העתיד. לפנות בוקר נראה שנוכחות הצבא ואולי העייפות גרמו לחלק מהמפגינים לחזור לבתיהם. אבל הגרעין הקשה של המפגינים הגיב בזעם. כמה מאות מהם נשארו, למרות העוצר, בכיכר תחריר שבמרכז קהיר, כיכר שהפכה למוקד וסמל ההתנגדות. הם גם נשבעו להמשיך עד שמובארק יתפטר. היום יתברר אם נוכחות הצבא והבטחות מובארק מצליחות לשכך במידת מה את זעם ההמונים ואם ההפגנות מתחילות לדעוך. הסימנים לפי שעה אינם מעודדים מבחינתו של המשטר המצרי. ההמונים שברו את מחסום הפחד, ולפחות הגרעין הקשה שלהם, המונה אלפים, מוכן לכול.

     

    אלה גברים ונשים צעירים, רובם חילונים ומשכילים, שהמצב הכלכלי וגם צעדי הדיכוי של המשטר הביאו אותם לידי ייאוש עמוק וכרוני, ולכן הם מוכנים לסכן את חייהם, ובלבד שהמשטר יישבר או ייכנע בצורה מוחלטת לדרישותיהם. הצעד המשמעותי ביותר שנקט הנשיא המצרי היה הכנסת הצבא לקו הראשון של העימות עם המפגינים. הצבא המצרי נהנה מיוקרה רבה (לא במעט בגלל הישגיו במלחמת יום הכיפורים עם ישראל), ונחשב גם בעיני האופוזיציה המצרית לגורם ממלכתי א-פוליטי, שאינו מעורב בשחיתות ובדיכוי השלטוני. זו הסיבה שמפגינים רבים קיבלו בקריאות שמחה את הטנקים והנגמ"שים שנפרשו בנקודות אסטרטגיות בקהיר, וחסמו את הגישה לשגרירויות זרות, לבניין הטלוויזיה המצרית ולמוזיאון המרכזי.

     

    רבים טיפסו על הטנקים, וניסו לשכנע את החיילים והקצינים להצטרף אליהם כפי שקרה בתוניסיה. אנשי הצבא מצדם הפגינו איפוק מירבי. הם נמנעו כליל מפתיחה באש, אך בה בשעה הפגינו נחישות רבה בבלימת התקדמות המפגינים, והבהירו כי אינם מתכוונים להתיר ביזה והשתלטויות נוספות על מוקדי השלטון. הצבא הוא בעת ובעונה אחת סמל לאחדות הלאומית וגם מוקד הכוח העיקרי, הפוליטי והצבאי של המשטר. לכן עצם הכנסתו ללב העימות בין המשטר למפגינים היה הימור מסוכן מבחינתו של מובארק. אם יפתח הצבא באש על המפגינים, יאבד שלטונו את שארית הלגיטימיות הלאומית והבינלאומית שלו, וזעם ההמונים יהפוך ללהבה שתשרוף הכל.


    זעם ההמונים עשוי להפוך ללהבה שתשרוף הכל (צילום: AP)

     

    מובאק חיכה לאישור מראשי הצבא

    מנגד, אם הצבא יגלה רפיון או שייכשל במשימתו למנוע ביזה והסתערויות על בנייני שלטון או שחיילים ומפקדים יצטרפו למפגינים - אז בוודאי נחרץ גורלו של שלטון מובארק. כך שהרבה מאוד תלוי כעת באופן שבו יתפקד הצבא ובאופן שבו יתייחסו אליו המפגינים. בגלל מרכזיותו של הצבא בסכסוך נראה שמובארק הבטיח תחילה את תמיכת ראשי הצבא, ובראשם שר ההגנה טנטאווי, בצעדיו ובטקטיקה שנקט, ועד שלא השתכנע כי ראשי הצבא עומדים לצדו - לא העז לצאת אל אקרני הטלוויזיה.

     

    גורם חשוב נוסף שעשוי לקבוע את הכיוון שאליו יתפתחו העניינים במצרים הוא אמצעי התקשורת, בעיקר רשתות הטלוויזיה המצריות והזרות והרשתות החברתיות באינטרנט. הדיווחים המצולמים ודברי הפרשנות הנלווים אליהם, למשל ברשת "אל-ג'זירה" וב-BBC, ממלאים תפקיד נכבד בשלהוב ההמונים. הרשתות החברתיות הן אמצעי הארגון העיקרי שבעזרתו מתעלים ראשי האופוזיציה את מאמציהם בהנעת ההמונים. כרגע נראה כי רשתות הטלוויזיה נוקטות קו מאופק, והשלטון הצליח לשבש את פעילותן של הרשתות החברתיות. עם זאת הבטיח מובארק, בלחץ הממשל האמריקני וממשלת בריטניה, לחדש את פעילותן התקינה של הרשתות החברתיות. אם הבטחה זו תקוים, תחזור האופוזיציה להחזיק באמצעי רב עוצמה להנעת ההמונים. 


    חידוש פעילות הרשתות החברתיות ישחק לידי האופוזיציה (צילום: AFP)

     

    הגורם השלישי המשפיע על האירועים במצרים הוא מעורבותה הפעילה של ארה"ב במשבר. מצרים היא גורם מרכזי הפועל בשיתוף פעולה עם ארה"ב להשגת יציבות במזרח התיכון. ממשל אובמה נסמך עד כה על נשיא מצרים כמעט בכל צעד שעשה באזורנו. החל מנאום אובמה לעולם המוסלמי בקהיר, עבור למאמצים לעצירת תוכנית הגרעין של איראן, וגמור בתהליך להשגת הסדר לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אובדן מצרים כבעלת ברית, במיוחד אם "האחים המוסלמים" הפונדמנטליסטים ינצלו את המהומות וישתלטו על ארץ הנילוס, ינחית מכה קשה על מאמצי הממשל האמריקני ומדיניותו באזור.

     

    ארה"ב מהלכת בין הטיפות

    אולם תמיכה חד משמעית באמצעי הדיכוי של מובארק וכוחות הביטחון שלו עלולה להעמיד את הנשיא אובמה בפני קשיים מבית. ממשל אובמה, שנמנע מהתערבות בהתקוממות העממית באיראן ובתוניסיה, ספג על כך ביקורת קשה מבית, בעיקר מקרב תומכי הנשיא במפלגה הדמוקרטית. לכן מנסה כעת וושינגטון ללכת בין הטיפות. היא מכריזה על תמיכתה בדרישות העם המצרי, דורשת ממשטרו של מובארק לבצע רפורמות, ומדגישה כי האלימות - בעיקר מצד השלטון המצרי - לא תפתור את הבעיות. זו העמדה הרשמית. אפשר להעריך, על פי התבטאיות פקידים בכירים בוושינגטון, כי מאחורי הקלעים דוחק ממשל אובמה במובארק לבצע רפורמות פוליטיות וכלכליות משמעותיות כדי לשכך את זעם ההמונים, ומשתמש בסיוע האמריקני כמקל וכגזר.

     

    מצרים מקבלת יותר משני מליארד דולר כסיוע שנתי מארה"ב, והממשל הבהיר לראשי המשטר והצבא המצרי בשיחות ישירות עם גורמי הפנטגון, כי אם ינקוט הצבא צעדי דיכוי רצחניים, עלולה ארה"ב "להעריך מחדש" מתן סיוע זה. בה בשעה רומז ממשל אובמה כי אם ינקוט הנשיא מובארק בתמיכת הצבא צעדי רפורמה ותיקון, כולל בחירות חופשיות ואמיתיות לנשיאות, ארה"ב עשויה להגדיל את הסיוע, מה שיעזור למשטר להתגבר על המצוקה הכלכלית. אותה מצוקה שהיא סיבה מרכזית שהוציאה המונים לרחובות ערי מצרים.


    ארה"ב אולי "תעריך מחדש" את הסיוע בגלל דיכוי ההפגנות (צילום: רויטרס)

     

    אחרי נאומו של מובארק אמש התקשר אליו הנשיא אובמה כמפגן של תמיכה ותמריץ להמשיך ולתת תוכן ממשי לצעדים הפייסניים שהבטיח מובארק לעמו. אך פקידים אמריקנים בכירים לא הסתירו מהתקשורת, במכוון, את אכזבתם מתוכנו המימי והלא מחייב של הנאום, ומהטון התקיף שבו התחייב מובארק לדכא את ההפגנות. מה שהבטיח מובארק לעמו זה מעט מדי ומאוחר מדי, אמרו אותם פקידים רמי דרג. סימן מאוד לא מעודד מבחינתו של הנשיא מובארק. ההמונים מבינים כי ארה"ב ניצבת לצדם, וזה עשוי לשמש רוח גבית להמשך מאמציהם להוציא אנשים לרחובות.

     

    שלוש האפשרויות של מובארק

    שני דברים פועלים לטובתם של מובארק ומשטרו. האחד הוא העובדה שלאופוזיציה אין הנהגה ברורה והחלטית המסוגלת ליצור אלטרנטיבה לשלטון. מצב דומה היה בין הגורמים העיקריים שגרמו לדעיכתה של ההתקוממות באיראן לפני שנה וחצי. השני הוא העובדה שהמשטר הצליח לנטרל לפי שעה את הפונדמנטליסטים, את "האחים המוסלמים", ולבודדם מההפגנות.

     

    "האחים המוסלמים" נמנעו בתחילה מרצון מהשתתפות בהפגנות, מחשש שהשלטון ינצל זאת כדי לדכאם בצורה קשה ויסודית. הם גם יודעים כי הצבא, שהנהגתו חילונית, לא יהסס לירות לעברם ולהרוג באנשיהם מבלי שיגונה על כך יתר על המידה בזירה הלאומית המצרית והבינלאומית. כשהחליטו ביום שישי להצטרף להפגנות, כבר היה זה מאוחר מבחינתם, מפני שהמשטר הצליח בינתיים לבצע מעצרי מנע המוניים בקרבם ולשבש את התארגנותם.


    הצבא והמשטרה הספיקו לשבש את התארגנות המפגינים (צילום: רויטרס) 

     

    כרגע מסתמנות כמה התפתחויות אפשריות. האחת - שפיטורי הממשלה והכרזה מהירה מצד מובארק על שורה של רפורמות כלכליות ושלטוניות יביאו לפתיחת דיאלוג בין המשטר לאופוזיציה, וכתוצאה מכך לדעיכת ההפגנות. ארה"ב דוחקת במובארק לפתוח בדיאלוג כזה, אך הוא אינו מראה לפי שעה סימנים שזו כוונתו. צריך לזכור שגם אם יחליט מובארק להידבר עם ראשי האופוזיציה הוא יתקשה לעשות זאת, מפני שכאמור אין לאופוזיציה הנהגה אחידה והחלטית היודעת מה היא רוצה, חוץ כמובן מהפלתו של מובארק והסרת מועמדותו לנשיאות של בנו. לכך הנשיא המצרי אינו מסכים לפי שעה.

     

    האפשרות השנייה היא התרחיש הגרוע ביותר מבחינתו של מובארק - ההפגנות יימשכו, וההמונים יאבדו את הכבוד ומחסום הפחד שעוד מונע מהם לפי שעה להסתער על הטנקים של הצבא. במצב כזה עלול הצבא להידרש לירות במפגינים ולהפיל בהם עשרות חללים ופצועים, או לחילופין, הקצינים והחיילים יתחילו להצטרף למפגינים. כך או כך, התרחשויות כאלה יביאו את קצו של המשטר במצרים, שיאבד גם את התמיכה הבינלאומית המוגבלת שהוא עדיין נהנה ממנה.

     

    תרחיש שלישי הוא שההפגנות יימשכו היום ובימים הקרובים, אך ההמונים יימנעו מהתנגשות חזיתית עם הצבא. במקרה כזה הכל יהיה תלוי באופן שבו הנשיא מובארק ויועציו יידעו לנצל את מצב התיקו הזה שנוצר, ויצליחו באמצעות הכרזה על רפורמות לשכך באיטיות את זעם ההמונים. אם לא יצליחו - ייפול המשטר בסופו של דבר.


    אם הצבא יצטרף למפגינים - יגיע קץ השלטון במצרים (צילום: AP)

     

    חמאס עלול לקבל תיאבון

    ומה תהיינה ההשלכות של המשבר במצרים על האזור ועלינו? העולם הערבי שתוסס כבר ממילא בעקבות "הפיכת היסמין והטוויטר" בתוניסיה מביט כעת למצרים. המשטרים בתימן, אלג'יריה, תוניסיה, ירדן ואפילו סוריה וסעודיה, רועדים כעת מפחד פן תצליח הפיכה גם במצרים. הפיכה במצרים עלולה להביא להפיכות נוספות. החשש העיקרי של שליטי מדינות אלה, ולא פחות מכך - של מנהיגי המערב - הוא שהפיכות אלה ינוצלו על ידי הגורמים האיסלאמיים הפונדמנטליסטיים כדי להשתלט על אותן מדינות.

     

    הקבוצות האיסלאמיסטיות מאורגנות היטב וממושמעות, בניגוד לגורמים החילוניים שעומדים כעת בראש ההפגנות. זעמם של החילונים הוא אותנטי, ולכן גם אפקטיבי, ומאיים על יציבות המשטרים. אך מי שידע לנצל זאת לטובתו בסופו של דבר הם המוסלמים הקיצונים. כך במצרים וכך במדינות ערביות אחרות.


    חשש שהאיסלאם הקיצוני יינצל את "הפיכת היסמין והטוויטר" (צילום: AFP)

     

    זה גם החשש העיקרי בישראל. השלום עם מצרים הוא נכס אסטרטגי, שמעניק לישראל חופש תימרון ביטחוני, מדיני וכלכלי שלא יסולא בפז. יהיה לנו קשה לעין ערוך להתמודד עם האתגרים הביטחוניים שמציבות לנו החזית הצפונית ועזה, אם לא יהיה שיתוף פעולה או לפחות אי-התערבות מצדו של צבא מצרים. התחזקות של "האחים המוסלמים" במצרים עלולה להאיץ את התעצמות חמאס ואת תאבונו להיכנס לעימות חדש עם ישראל בתנאים משופרים לעומת העבר.

     

    גם המשא ומתן עם הפלסטינים ומדינות ערביות אחרות על הסדר הסכסוך הישראלי-ערבי יקבל תפנית שלילית ביותר אם גורמים עוינים לישראל - חילונים ואיסלאמיסטים - ישתלטו על מצרים.

     שלא לדבר על קשיים באספקת גז ובלימת ההסתננות מסיני. כבר עכשיו נראה שהבדואים בסיני מתכוננים לנצל את קשייו של השלטון להגברת זרם הפליטים הנוהרים לשטחנו.

     

    אבל לפי שעה ישראל אינה יכולה לעשות הרבה מלבד מעקב הדוק אחרי מה שקורה במצרים. רצוי גם שקברניטינו יימנעו בשעה זו מהכרזות והצהרות שיפנו אלינו את תשומת הלב של הרחוב והגורמים הפוליטיים במצרים. צריך לזכור כי בקרב גורמי האופוזיציה החילונית במצרים, אלה שעומדים כעת מאחורי ההפגנות, יש התנגדות אידאולוגית לשלום עם ישראל. לפי שעה הם עסוקים בעצמם, והיחסים בין ישראל למצרים אינם נושא במהומות הנוכחיות. אבל כשהאבק ישקע, בעיקר אם ייאלצו מובארק ומפלגת השלטון שלו לפנות את מקומם, לא ישובו הדברים להיות כפי שהיו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    חוסני מובארק
    צילום: AP
    ההמונים שברו את מחסום הפחד. מפגינה בקהיר
    צילום: AP
    מפגינים רבים קיבלו בשמחה את הצבא
    צילום: AP
    האזרחים מוכנים לסכן את חייהם כדי שהמשטר יישבר
    צילום: AP
    מומלצים