גלנט לא ראוי, נתניהו חייב לחתוך
כל אם עברייה צריכה לדעת שאין ספק ערכי לגבי הרמטכ"ל, וכדאי שגלנט יבין זאת בעצמו. מה יקרה עכשיו ומי המועמדים? בכל מקרה, נתניהו צריך להחליט - ומהר
החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להגן בבג"ץ על מינוי יואב גלנט לרמטכ"ל, חוסמת למעשה סופית את דרכו של האלוף ללשכה. בהודעתו לממשלה קובע יהודה ויינשטיין יחד עם בכירי הפרקליטות, כי אכן היו פגמים חמורים, משפטיים וערכיים, בהתנהלותו של גלנט בפרשת הקרקעות במושב עמיקם. קביעה כזו, בהצטרפה לחוות דעתו של מבקר המדינה ולסימני השאלה שעלו בבג"ץ, מעוררת, לכל הפחות, ספק ציבורי חמור לגבי חוט השדרה המוסרי והערכי של גלנט. וכשמדובר במי שאמור לפקד על צבא העם, כשיש ספק - אין ספק.
גם אם גלנט יעתור באופן פרטי לבג"ץ וגם אם בג"ץ ימצא כי גלנט לא עבר על החוק - עצם הביקורת הממוסמכת והפומבית על התנהלותו הבעייתית שנמשכה שנים, פוסלת אותו מהרמטכ"לות. לא יתכן שהאיש ששולח אנשים לקרב דורש מהם דיווח אמת והתנהגות ערכית ללא דופי בנסיבות קשות, יישא על גבו חטוטרת ציבורית כזו. אסור שלציבור האמהות והאבות, השולחים את בניהם ובנותיהם לצבא, יהיה ספק לגבי סמכותו הערכית והמוסרית.
אלוף תחת אש (צילום: אבי אוחיון)
את זה בדיוק הבין כבר בן גוריון לפני 60 שנה כשקבע הלכה: "תדע כל אם עברייה כי הפקידה את גורל בנה בידי מפקדים ראויים לכך". אחרי קביעת היועץ המשפטי לממשלה היום ינקר ספק בלב אותן אמהות עבריות רבות, אם אכן הפקידו את גורל בניהן בידי מפקד הראוי לכך. הניסיון מראה כי ספקות כאלו עלולים להצית תבערה ציבורית גדולה, אם משהו ישתבש חלילה בפעילות הצבא תחת פיקודו של גלנט.
לא מדובר כאן בטהרנות מוגזמת וצבועה. זו בעיה פרקטית שאי אפשר להתעלם ממנה ושיש לה יותר מהיבט אחד: מה שמכשיר מפקד בכיר בצה"ל להיות רמטכ"ל הם יכולותיו וניסיונו המקצועיים המוכחים, שיקול דעתו, כושר המנהיגות שלו ויושרתו. צריך גם לזכור כי הרמטכ"ל הוא דמות המפתח בתפר הרגיש שבין הצבא לדרג המדיני האזרחי, הנשען על שיקול דעתו ובין הצבא לחברה.
קשה לתת אמון ברמטכ"ל מניפולטור
לגלנט יש כל הכישורים המקצועיים וגם שיקול דעתו הצבאי ראוי וזוכה להערכה. אך התנהלותו העיקשת בפרשת הקרקעות בשנים האחרונות, אחרי שכבר ידע כי הוא בדרכו ללשכת הרמטכ"ל, מעלה סימני שאלה כבדים לגבי שיקול דעתו ויכולתונניח לרגע בצד את השאלה אם חתם ביודעין על תצהיר שאינו אמת. עצם העובדה שגלנט לא מיהר לפנות את השטחים שתפש, כפי שהורה לו מינהל מקרקעי ישראל וניסה בתואנות שונות למסמס את התחייבותו מעוררת תמיהה. האיש הרי ידע כבר שהתקשורת בוחנת בשבע עיניים את התנהלותו וצריך היה לשער כי יריביו ינצלו כל סרכה מצדו כדי למנוע את קידומו.
אולם, הוא התעלם והמשיך בשלו תוך גילוי מפתיע של תחמנות חסרת זהירות. אולי אפילו זלזול בדעת הציבור הנובע מיוהרה. סימן לא מעודד לגבי התנהלותו מול הציבור והחברה כשיהיה רמטכ"ל וגם מול הממשלה. הקברניטים המדיניים בשעות הכרעה קשות עלולים להתקשות לתת אמון ברמטכ"ל שיצא לו שם של מניפולטור.
לאור כל אלה, טוב יעשה גלנט אם יודיע מיוזמתו שהוא מסיר את מועמדותו ויפטור את הממשלה או את ועדת טירקל, ואולי בהמשך גם את בג"ץ, מהצורך לבזותו בעצם שלילת מינויו לתפקיד הרמטכ"ל. לא מגיע לגלנט וגם לא מגיע לנו שמפקד קרבי עתיר זכויות ומוניטין כמוהו ייאלץ, כמאמר הפתגם העממי, לבלוע את הדג המסריח וגם יגורש מהעיר.
שלוש אפשרויות יש לברק ולנתניהו
אם גלנט יחליט להיאבק עד הסוף, יעבור תפוח האדמה הלוהט הזה כפי שקבע היועץ לידי הממשלה, שהיא על-פי חוק המפקד העליון של הצבא. מי שאמור לנהל את המשבר עד להכרעת הממשלה הם שר הביטחון ברק וראש הממשלה נתניהו.
אשכנזי וברק. יוכלו להסתדר עוד קצת ביחד? (צילום: דודו אזולאי)
פתוחות בפניהם שלוש דרכי פעולה עיקריות: האחת, להחזיר את עניין המינוי לוועדת טירקל בטענה שממצאי המבקר והיועץ המשפטי מחייבים בחינה מחודשת של מועמדותו של גלנט לרמטכ"לות. אחרי שוועדת טירקל תסיק מסקנות ותמליץ לממשלה, יוחלט אם לאשר מחדש את מינויו של גלנט או לבקש משר הביטחון להמליץ על מועמד חדש. על-פי החוק, שר הביטחון הוא שבוחן את המועמדים וממליץ לממשלה על אחד מהם. לאחר מכן, אחרי שוועדת טירקל בוחנת את המועמד, הממשלה מאשרת סופית את המינוי.
דרך פעולה שנייה היא שהממשלה תדלג מעל ראשו של היועץ המשפטי לממשלה ותחליט להגן בבג"ץ על מינויו של גלנט באמצעות עורכי דין פרטיים שתשכור. ניתן להעריך כי בפני נתניהו יובאו בקרוב כמה חוות דעת של משפטנים מהמעלה הראשונה, המוכיחות כי מינוי גלנט כשר וראוי, למרות ממצאי המבקר וחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה. כמו כן, ישנם גורמים בכירים במערכת הפוליטית ומחוצה לה הטוענים כי הממשלה חייבת לעמוד על דעתה בנושא גלנט. לטענתם, לא ייתכן שהמערכת המשפטית תתערב בהחלטות המערכת הביצועית בלי עילה פלילית ברורה. זה טירוף ועירוב מערכות
דרך פעולה שלישית היא שנתניהו וברק יגיעו למסקנה (אולי בהתייעצויות עם חברי הקבינט הביטחוני-מדיני) שתהליך אישורו מחדש של גלנט הוא חסר סיכוי ושר הביטחון ייאלץ להמליץ על מועמד אחר לתפקיד הרמטכ"ל.
פתרון הביניים הנכון ביותר בנסיבות הנוכחיות היה להאריך את תקופת כהונתו של הרמטכ"ל גבי בחודש או בחודשיים. הוא מנוסה ובקיא ועל רקע החילופים של ראש אמ"ן וראש המוסד זה הפתרון המתבקש. אבל ישנה בעיה – היריבות בין ברק לאשכנזי שבגללה כנראה הפתרון אינו ישים מנקודת מבטו של שר הביטחון. אבל גם החלטת נתניהו וברק למנות סגן הרטמכ"ל, יאיר נווה, לרמטכ"ל זמני אינה בלתי סבירה ומאפשרת להם להאיץ את תהליך מינוי הרמטכ"ל שיחליף את אשכנזי בלשכת הרמטכ"ל.
תגרת המחנות
כעת, סביר להניח כי גם אם תבחר הממשלה בדרך הפעולה הראשונה, כלומר תנסה למצות את התהליכים לאישורו מחדש של גלנט כרמטכ"ל הבא, היא תגיע במוקדם או במאוחר למבוי משפטי סתום. אלא שבינתיים יגברו המבוכה והדמורליזציה בצבא ובציבור. לכן ראוי לגשת כבר עכשיו לבחירת מועמד חדש לרמטכ"לות.
כאמור, בתנאים רגילים, שר הביטחון בוחן את המועמדים וממליץ על אחד מהם לממשלה. אלא שהתנאים כעת אינם רגילים. שר הביטחון ברק מעורב עד צוואר בתגרת המחנות, אלה המצדדים בגלנט ואלה המתנגדים לו, ולכן קיים חשש סביר כי שיקול דעתו יהיה מוטה. זאת לנוכח העובדה כי כמה מהמועמדים לרמטכ"לות, שברק עצמו הכריז כי הם ראויים ומתאימים לתפקיד, למשל האלופים גדי אייזנקוט ובני גנץ, מזוהים עם המחנה שמותח עליו ביקורת בפרשת המינויים.
גנץ ואייזנקוט עם ברק. אחד מהם יהיה רמטכ"ל? (צילום: אריאל חרמוני)
לכן צריך ראש הממשלה, וצריכה הממשלה כולה, לשקול ולהחליט על סטייה קלה מרוח התהליך המוכתב בחוק. במקום ששר הביטחון יציע מועמד מועדף אחד, יביא ברק בפני הקבינט שנים או אפילו שלושה מועמדים ראויים לדעתו.
הקבינט, כמי שמוסמך מטעם הממשלה לטפל בענייני הביטחון הוא שיקבע מיהו האחד שיובא לאישור הממשלה (אחרי שאושר על-ידי ועדת טירקל). כך יובטח שהמינוי נעשה בתהליך ראוי ומתוך שיקולים ענייניים בלבד. מטרת הליך כזה היא לא להטיל דופי בשיקול דעתו או ביושרו של שר הביטחון, אלא כדי להסיר ספק ראוי שניקיון התהליך מיצרים ומכעסים יהיה ברור ומוכח.
כרגיל במקרים כאלה תוססת בורסת שמות המועמדים. בראשה צועדים שלושה שמות של אלופים לובשי מדים, ששר הביטחון כבר חיווה עליהם את דעתו וקבע כי הם ראויים לפקד על צה"ל: הראשון, האלוף גדי אייזנקוט, מי שמכהן כעת כאלוף פיקוד צפון ומילא תפקיד בכיר במטכ"ל. לגביו ציינה ועדת וינוגרד את תפקודו לטובה במלחמת לבנון השנייה. מדובר בקצין בעל ניסיון והכרה טובה של זירת הצפון, שכיום היא הזירה המרכזית, והכרה טובה של תפקוד המטכ"ל ושל הזירות
השם השני הוא האלוף בני גנץ. לזכותו עומדת העובדה, שהוא שימש לאחרונה בהצלחה ובמיומנות בתפקיד סגן הרמטכ"ל. הוא גם היה אלוף פיקוד צפון ופיקד על זרוע היבשה, ולמרות שפרש בינתיים, הוא עדיין לא פשט את מדיו ואין צורך לגייסו מחדש. יש מי שיטען כי גנץ הוא המועמד המעורר פחות מכולם התנגדות אצל ברק.
השם השלישי הוא האלוף אבי מזרחי, שכיום משמש אלוף פיקוד מרכז. בעבר פיקד על זרוע היבשה וגם שימש כמפקד אוגדת רמת הגולן.לחובתו עומדת העובדה שלא שימש עדיין בתפקיד מטכ"לי בכיר.
קפלינסקי עם גלנט."זוכה להערכה רבה" (צילום: דנה קופל)
בנוסף לשמות האלה, יש גם את האלוף במילואים, משה קפלינסקי שכיום לא משרת בצה"ל.
קפלינסקי, ששימש כסגן הרטמכ"ל בתפקידו האחרון, זוכה להערכה רבה בצבא ובמערכת הביטחון. גם שמו של האלוף (במיל') שלמה ינאי מוזכר. לינאי ניסיון רב בשורה של תפקידים מטכ"ליים בכירים וגם הוא מוערך מאוד בצה"ל ובמערכת הביטחון.
בכל מקרה, מוקדם כרגע להעריך איך תצא הממשלה ואיך ייצא גלנט מהתסבוכת המכוערת שנקלעו אליה. ייטיב לעשות ראש הממשלה, ויעשה עם הציבור חסד רב, אם יחתוך - ומהר.
לפנייה לכתב/ת 
