המתנה הכי טובה בזוגיות אוהבת: הכרה והוקרה
רובנו יודעים שנפל בחלקנו מזל גדול, אם מצאנו זוגיות שבה הצד השני מוכן לשאת אותנו ולהישאר איתנו. אבל למרות שאנחנו יודעים את זה, בדרך כלל אנחנו לא אומרים את זה לצד השני. ומה עם הרווקים והרווקות שמצפים לזוגיות?
ה-מתנה שאפשר לתת אחד לשני בחג האהבה היא בעצם המתנה שהיה כדאי לתת כל יום מימי השנה, אם כי רובנו לא עושים זאת: הכרה והוקרה.
למה הכוונה במונח הכרה? כל אחד מאיתנו יודע, בתוך תוכו, שזה בעצם בכלל לא קל לחיות איתו. למרות כל המעלות והיתרונות שלו, לפעמים הוא לא נחמד, לעיתים יש לו מצב רוח, לא תמיד הוא הכי כייפי שבעולם. בעצם, רובנו יודעים שנפל בחלקנו מזל גדול, אם מצאנו זוגיות שבה הצד השני מוכן לשאת אותנו ולהישאר איתנו, למרות כל החלקים הלא נעימים שמתלווים לקשר הזה. אבל למרות שאנחנו יודעים את זה, בדרך כלל אנחנו לא אומרים את זה לצד השני. מקסימום, אנחנו חושבים את זה לעצמנו. אז בואו נתחיל בצעד הראשון, הכרה במצב: לא פשוט להיות איתנו, ויש לנו מזל שמישהו מוכן לעשות את זה.
אל תקחו את הזוגיות שלכם כמובנת מאליה
ועכשיו לשלב השני, הוקרה: יום האהבה הוא הזדמנות מצוינת להגיד את הדברים בקול רם: "תודה שאת/ה איתי". אל תקחו את הזוגיות שלכם כמובנת מאליה, כי היא לא. זה נהדר שאתם זוג. זה נפלא שאתם ממשיכים להיות זוג, למרות הקשיים, שבאופן טבעי נקרים בדרככם.
זוגות בטיפול זוגי אחרי משבר, כמו למשל בגידה, מבטיחים הרבה פעמים לעצמם שיותר לא יעשו את הטעות שנכשלו בה בעבר ולא יקחו את הצד השני כמובן מאליו. ובאמת, בתקופה הראשונה לאחר הבגידה והטיפול הזוגי, וגם שנים אחר כך, רבים מהם עדיין מחזיקים בתפישה הזו ואפשר לראות אותה בכל ההתנהגויות שלהם. כלום כבר לא מובן מאליו, כל התנהגות, דיבור ואקט של הצד השני נראה, נתפש, ונקלט. כלום לא חולף בלי להרגיש. "פנס המודעות" דלוק כל הזמן, והוא מאיר את המצב ועוזר לבני הזוג לקלוט מה שלומם, מה עובר עליהם, האם הם בתהליך התקרבות או התרחקות. ואם כן – מדוע, ואיך אפשר לעצור את זה.
"זה כבר אף פעם לא יהיה אותו דבר" אומרת דנית, חמש שנים אחרי הטיפול הזוגי שעברה יחד עם יוסי (השמות בדויים). "אבל אני לא מצטערת. פעם היינו תמימים והכל נראה הרבה יותר פשוט. אבל זו גם הסיבה שבגללה איבדנו את עצמנו באמצע הדרך. זו הסיבה שהבגידה נכנסה לחיינו. היום אנחנו מפוכחים. איבדנו את התמימות של תחילת הנישואים. זה קצת כואב וחבל. יש סוג חוויות שכנראה לא יקרו לנו יותר. אבל המחיר ששילמנו על ההתנהלות הזוגיות שלנו בעבר היה יקר מדי, ולא נסכים לשלם אותו שוב. היום אנחנו בודקים כל הזמן אם אנחנו רוצים להמשיך לחיות ביחד. זו בדיקה שאני עושה לעצמי כל בוקר, וגם יוסי עושה. כל אחד לעצמו. כל עוד התשובה של כל אחד מאיתנו היא 'כן', אנחנו חוגגים את זה. חוגגים את הביחד שלנו. חברים שלנו אומרים שאנחנו נראים כמו זוג צעיר שרק התחתן, וקשה להאמין שעברנו 20 שנה יחד. הם לא יודעים מה עוד עברנו, וכמה קרובים היינו לפירוק. הם לא יודעים כמה הכל היה רופף ושביר. יותר לא נסכים לקחת זה את זה כמובן מאליו. לא יקרה יותר מצב שיוסי בתקופה קשה, והוא כבוי או עצבני, ואני לא אהיה שם בשבילו. לא יקרה מצב שיהיה לי קשה או ארגיש בודדה ולא אגיד לו את זה. ילדים, עבודה, מצב כלכלי, ההורים – מבחינתנו נגמרו התירוצים. הזמן הכי טוב להשקיע בזוגיות הוא תמיד עכשיו ולא נסכים לדחות את זה יותר. הבנו כמה המחיר גבוה".
ההצעה שלנו לברכה שלכם אחד לשני, לכבוד יום האהבה, היא להתחיל אותה ב"זה לגמרי לא מובן מאליו בעיניי ש..." ולהשלים כראות עיניכם, למשל:
זה לא מובן מאליו שהיא בוחרת בך, מגדלת את הילדים שלכם, מחזיקה את הבית, מצליחה לעבוד ולהיות אמא במשרה מלאה, להמשיך להראות כל כך טוב, לארח, להתייחס יפה למשפחה שלך, להתחשב בתחביבים שלך ובקריזות שלך.
זה לגמרי לא מובן מאליו שהוא בוחר בך, ממשיך לחיות איתך למרות הלחצים שלך, החרדות, תומך בקשרים שלך עם החברות שלך גם אם הוא לא אוהב אותן, מקבל את התחביבים שלך, נותן לך זמן, מקבל את המשפחה שלך, למרות החלקים המעצבנים שבהם.
עבור הרווקים, חג האהבה זורה מלח על הפצעים
וכמו שכל שמחה מהולה בעצב, יש לחג האהבה צד נוסף. הצד של אלו שאינם חוגגים, אלו שנמצאים לבד. עבור הרווקים, חג האהבה זורה מלח על הפצעים, מגביר את הפגיעה בדימוי העצמי, ומעצים את תחושת הכישלון. עבורם חג האהבה הוא לא פעם זמן של חשבון נפש, והוא מעלה שאלות קשות: האם אשאר כך לתמיד? האם זה רק מקרה שאני לבד? למה לאחרים יש זוגיות ולי לא?
אנחנו מציעים לאותם אנשים בדרך לזוגיות, כחלק מחשבון הנפש של ולנטיינ'ס דיי, לעשות משהו שמזכיר את ההוקרה וההכרה שביקשנו מבני זוג ותיקים לעשות: מה יש בך שמיוחד? יוצא דופן? שווה להיות איתך בזוגיות בגללו? שעושה אותך ראוי לקשר? מה העוצמות שלך? הייחודיות? למה זה יהיה מזל גדול למי שיבחר לחיות איתך?
הכרה בעוצמות האישיות שלך והוקרה שלהן הן שלב ראשוני והכרחי בדרך לקשר. בלי זה אי אפשר. ומהצד השני – אפשר לקחת את ההכרה הלאה ולראות מה יש בך שדורש שינוי, על מה היית רוצה לעבוד, ממה כדאי להיפטר. זו הזדמנות טובה לקחת אחריות על החלקים שלך שמקשים עליך או עלייך להיות בקשר, כדי שביום האהבה הבא (אולי כבר זה הקרוב, בט"ו באב השנה), תהיו במקום שאתם רוצים.
חג אהבה שמח!
גילי ויעל, מכון זוגות
רוצים לזכות באוטו? השתתפו בתחרות הנהג החסכוני בפייסבוק שלנו >>
