הפיכה בנוסח טריפוליטאי: "יודעים מה לא רוצים"

לוב שרויה בכאוס של ממש, הדיפלומטים ברחבי העולם מתפטרים בזה אחר זה, טייסי קרב ערקו במפתיע למלטה אחרי שסירבו להפציץ מפגינים וקולו של השליט, מועמר קדאפי, נדם. הרוח המהפכנית שנושבת במזרח-התיכון הגיעה, אחרי תוניסיה ומצרים, גם ללוב - שכשהסיבות שהובילו את האזרחים לצאת לרחוב, כמו בתימן ובבחריין, נוגעות רובן ככולם למיאוס הרב משלטון העריצות, שנמשך כבר עשורים ארוכים במדינה.

טלטלה במזרח התיכון - עדכונים שוטפים ב-ynet:

• טייסים מלוב ערקו למלטה: "סירבו להפציץ מפגינים"
• שר המשפטים של לוב התפטר במחאה על האלימות
• נציג לוב בליגה הערבית: "מצטרף למהפכה"
• הרוגים גם בהפגנות במרוקו: 5 גופות התגלו בבנק
• המזרח התיכון בוער - מדברים על זה גם בפייסבוק
  

הדיווחים על הנעשה בתוככי לוב מצביעים על מניין קורבנות שכבר הגיע למאות בני אדם. אלא שהקריאות שהם משמיעים וחזונם לגבי עתיד ארצם אינו אחיד. "הם יודעים מעולה מה הם לא רוצים", הסבירה פרופ' יהודית רונן, חוקרת לוב ומרצה בכירה באוניברסיטאות תל-אביב ובר-אילן. "הם כבר שנים מרגישים שהכל אותו דבר, שהמצב קפוא ומשותק ושאין תקווה לשחר חדש".

מועמר קדאפי מחזיק בשלטון בלוב מאז ההפיכה הצבאית שביצע ב-1 בספטמבר 1969, כשהביא להדחת המלך והיה, בעיני רבים, תקווה לעידן חדש וטוב יותר במדינה שבצפון אפריקה. אלא שבמרוצת השנים, התקוות לשינוי נגוזו כלא היו. "ה'שחר החדש' הזה הפך כבר מזמן ישן ומנוון, שאין כל קשר או שיח בינו לבין הסביבה המודרנית, האזורית והגלובלית. האזרחים פשוט לא רוצים להמשיך בדרך הזאת".

הצלחת המחאה במצרים וגם בתוניסיה עוררה, באופן טבעי, גם את "תיאבונם" של אזרחי לוב לקחת את גורלם בידיהם. "היציאה שלהם לרחובות היא חלק מהתפתחות רחבה יותר שמשקפת את רוחות השינוי הגיאו-פוליטי באזור. המהפכות שראינו לאחרונה רשמו שיאים מלהיבים ולא מוכרים. אנו עדים כעת ללהט שחוצה את המרחב הבין-ערבי ובהשפעות הגומלין שעוברות ממדינה למדינה. התופעה הזאת הולכת ומתעצמת ולוב לא נותרה חפה מכך".

לא מתכוונים לרדת מהעץ. הפגנת המונים בבנגאזי (צילום: AP) 

פרופ' רונן הסבירה כי הניגוד שבין הרצון לזכות באורח חיים דומה לזה שמשתקף בתקשורת העולמית ובאינטרנט לבין המציאות הקשה שבחיים תחת משטר העריצות של קדאפי, הוא שהביא את ההמונים להרים קול זעקה ולשטוף את הרחובות. "הם לא מוכנים יותר שה'תקשורת מטעם' תעצב להם את החיים, אחרי שהיא נשלטה בצורה גורפת כל כך על-ידי המשטר וקבעה איך ייראה יומו של האזרח הלובי. אחד הצעדים ההפגנתיים שהמורדים 'הלכו עליהם בגדול' היה ההשתלטות על שתי תחנות הטלוויזיה בטריפולי. זה בא להראות שסיפור המדינה הריכוזית החונקת בא לסופו".  

הפיכה תוך כדי תנועה: "עוד לא מנסחים מטרות"

ההתפוררות ההדרגתית של המשטר וסימני הקריסה המתרבים רק מהווים, בעיני פרופ' רונן, זריקת מוטיבציה למורדים להמשיך במאבקם עד שקדאפי יסולק מכס השלטון בטריפולי. "בערים הראשיות של לוב מתחוללת למעשה הפגנת אנטי אדירה. אין לה סדר יום או רשימת מטרות מגובשים. הם המומים מהצלחתם, בדיוק כמו אנשי המשטר - ולכן הפאניקה שם היא טוטאלית".

זו הסיבה שעל "היום שאחרי קדאפי", להערכת פרופ' רונן, עדיין לא חשבו שם. "הם לא הגיעו לשלב שבו הם מנסחים מטרות והולכים ברצינות לקראת השגתן. התגובות שלהם באות בהתאם להתקדמות. יש מטרות כלליות, שהן להיות שותפים כנים להחלטות ולעשייה הפוליטית, וזה אכן מה שכל הזמן משייט באוויר".

כמעט כמו במצרים, רוכבים על גל הרוח המהפכנית גם אנשי האיסלאם הרדיקלי. "יש גם בלוב נתח כזה באוכלוסיה, ששמר עד עכשיו על שקט. הפעילות שלהם הורגשה יותר בשנות ה-90, אבל מוגרה בעקבות הצעדים האכזריים שקדאפי נקט נגדה".