בעלת הברית הייחודית של ארה"ב
במזרח התיכון ההפכפך ישראל נותרה המדינה היציבה והאמינה - והיחידה שלא הפנתה גב לארצות-הברית
ההתפתחויות הוולקניות במצרים ובשאר מדינות ערב שופכות אור על התרומה הייחודית של ישראל לארה"ב.
הערך המוסף האסטרטגי של ישראל בולט על רקע היעדר יציבות, הוודאות ואמינות של משטרים ערביים, לאור הפגיעות הגוברת של משטרים ערביים פרו-אמריקנים, הקצנת האלימות הפוליטית, הסלמת הטרור המוסלמי, החרפת האיום הגרעיני האיראני, העמקת החדירה הרוסית, הסינית והצפון קוריאנית למדינות ערב, הכרסום המואץ בתדמית ההרתעה של ארה"ב והפינוי הצפוי של הצבא האמריקני מעיראק ומאפגניסטן.
לעומת זאת, ישראל בולטת ביציבותה, אמינותה, יכולותיה האזרחיות והביטחוניות ומשטרה הדמוקרטי - שהם בלתי-שגרתיים במזרח התיכון.
מקבלים ומפנים גב
מצרים מקבלת מארה"ב מערכות נשק מתוחכמות, אך משדרגת את קשריה עם רוסיה, סין וצפון קוריאה, מתסיסה את קרן אפריקה, מצביעה נגד ארה"ב באו"מ וממסדת חינוך לשנאה. מצרים של פוסט-מובראק עלולה לחבור לציר אנטי-אמריקני.
איראן היתה "סלע גיברלטר" של ארה"ב בתקופת השאה הפרסי. אבל, השאה הודח על ידי חומייני ואיראן הפכה מבעלת הברית המובילה לאויבת המרה ביותר של ארה"ב.
לוב העניקה לארה"ב זכויות על בסיס חיל האוויר הענק, "ווילוס", בתקופת המלך אידריס (1954). אבל, ב-1969 הדיח קדאפי את אידריס ו"ווילוס" הפך לבסיס סובייטי.
טורקיה הייתה אבן פינה במערך האסטרטגי של ארה"ב ונאט"ו מול ברה"מ, איראן והטרור המוסלמי. אבל, ב-2002 עלתה לשלטון "מפלגת הצדק והפיתוח" המוסלמית ואנקרה הפכה למקור תמיכה פרו-רוסי בציר האנטי-אמריקאי של איראן-סוריה.
ירדן נהנית מסיוע חוץ אמריקני, אך היתה אחת משתי המדינות הערביות שתמכו בפלישת עיראק לכוויית ב-1990. נמל עקבה הפך לנתיב אספקה קריטי עבור עיראק בתקופת ההכנות למלחמת ארה"ב-עיראק שפרצה בינואר 1991.
עיראק הייה פרו-מערבית עד למהפכה האנטי-מערבית ב-1958. ב-1979 עלה סדאם חוסיין לשלטון ושכנע נשיאים אמריקאים שהוא ראוי לאמונם. לכן נהנה משיתוף-פעולה אסטרטגי עד יום פלישתו לכוויית.
תימן נהנית מסיוע חוץ אמריקני, אך היא תמכה בפלישת עיראק לכווית, ומאפשרת פעילות טרור מוסלמי, גם אם היא נלחמת בו מדי פעם.
סעודיה תלויה בסיוע אמריקני לעמידה מול איומים קיומיים, אבל מממנת פעילות בינלאומית של ארגוני טרור מוסלמי ושל ארגונים מוסלמים אנטי-אמריקאים הפעילים בארה"ב.
אור במזרח התיכון
ישראל, לעומת זאת, הוצגה על ידי הגנרל אלכסנדר הייג, שהיה המפקד העליון של נאט"ו ומזכיר המדינה האמריקאי כ: "נושאת המטוסים האמריקנית הגדולה, החסכונית ומנוסת-הקרבות בעולם, שאינה זקוקה לחיילים אמריקנים, שאי-אפשר להטביעה ופועלת באזור קריטי לאינטרסים אמריקנים. אלמלא ישראל, הייתה ארה"ב שולחת לאזור מספר נושאות מטוסים בעלות של עשרות מיליארדי דולרים לשנה, תוך הסתבכות בסכסוכים מקומיים ואזוריים".
לדוגמה, ב-1970, כאשר ארה"ב היתה שקועה במלחמת וייטנאם, הדפה ישראל פלישה סורית לירדן שאיימה גם על יציבות מקורות הנפט במפרץ הפרסי. ב-1981 השמידה ישראל את הכור הגרעיני בעיראק וחסכה מארה"ב עימות גרעיני מול עיראק ב-1991 וב-2003. ב-1982 וב-2007 השמידה ישראל סוללות טילים סובייטיות וכור גרעיני צפון קוריאני-איראני-סורי - על-פי פרסומים זרים. שיטות התקיפה הועברו לארה"ב ושינו את מאזן הכוחות הגלובלי לטובת ארה"ב. ב-2011 מעניקה ישראל לצבא האמריקני בעיראק ובאפגניסטן ניסיון ייחודי בלוחמה מול מטעני-צד, מכוניות-תופת ומתאבדים.
לדברי הסנטור אינוייה, יו"ר וועדת ההקצבות שהיה יו"ר וועדת המודיעין בסנאט: "התרומה המודיעינית של ישראל לארה"ב עולה על התרומה הכוללת של מדינות נאט"ו, וערך הציוד הצבאי הסובייטי שהועבר על ידי ישראל לארה"ב נאמד במיליארדי דולרים".
ישראל מהווה את המעבדה היעילה בעולם למערכות נשק אמריקניות. למשל, למעלה מ-600 לקחי-קרב ישראליים משולבים במטוס ה-F-16, חוסכים לארה"ב מיליארדי דולרים של מחקר ופיתוח, מעניקים לה יתרון-תחרותי ומשדרגים את תשתית התעסוקה והיצוא של ארה"ב. תרומה דומה ניכרת במאות מערכות נשק אמריקניות.
שדרוג דרמטי של שיתוף הפעולה הנוכחי בין ישראל לארה"ב מתבקש לאור התרומה ההדדית המתועדת, נוכח הזעזועים הדרמטיים במזרח התיכון ועקב הפינוי הצפוי של צבא ארה"ב מעיראק ומאפגניסטן. לדוגמה, שדרוג נמל אשדוד לצרכי הצי ה-6; אכסון בישראל של מטוסים, טילים, טנקים ונגמ"שים אמריקנים שנועדו להגן על משטרים ערבים פרו-אמריקנים; הקמת מתקני ביטחון אמריקנים בישראל; הקמת קרן משותפת לקידום שיתופי-פעולה בין התעשיות הביטחוניות של ישראל וארה"ב.
שדרוג דרמטי של שתוף הפעולה האסטרטגי הוא טבעי לאור יכולותיה של ישראל, צרכיה של ארה"ב והמכנה המשותף הייחודי בין השתיים: ערכים, אינטרסים ואיומים משותפים.
יורם אטינגר, מנכ"ל "במחשבה שנייה: יוזמה ישראלית-אמריקנית"