המערב יטפל בחומרה בקדאפי? "הכל אינטרסים"

ככל שחולפים הימים והשליט הלובי, מועמר קדאפי, ממשיך להיאחז בכס השלטון ומנסה לדכא ביד ברזל את המהומות בארצו, כך מחריפים הטונים בקהילה הבינלאומית נגדו. רק אמש סיפקה מועצת הביטחון של האו"ם מפגן אחדות יוצא דופן, כשכל 15 החברות, מרוסיה וסין ועד ארצות-הברית, הטילו על העריץ ונאמניו עיצומים חריפים. אבל החוקרים לא התרשמו מה"שריר" שעשו מדינות העולם, והם רואים דווקא במערב אחראי מרכזי בהישרדותו ארוכת השנים של קדאפי.

העולם נגד קדאפי ולהפך - עדכונים אחרונים ב-ynet:

• לוב: המורדים השתלטו על עיר נוספת - ומינו ראש ממשלה
• בתי חולים בלוב: "לא עומדים בקצב של הפצועים"
• אובמה לקדאפי: עזוב עכשיו, הלגיטימציה אבדה
• קדאפי העביר נשק לאזרחים - ומיליארדים לחו"ל
• עדכונים שוטפים בעמוד הפייסבוק של ynet
  

סל הסנקציות שאישרה מועצת הביטחון כולל, בין היתר, הגבלות תנועה על קדאפי, הקפאת נכסיו בחו"ל והעברת הדיון בחשדות שביצע פשעים נגד האנושות לבית הדין הבינלאומי בהאג.

למרות זאת, נותרה פרופ' יהודית רונן, חוקרת לוב ומזרח-תיכון מאוניברסיטאות בר-אילן ותל-אביב, סקפטית. "אמריקה לא גילתה את אמריקה", היא קבעה בפתח דבריה. "ארצות-הברית ואירופה עוקבות אחר הנעשה ויודעות היטב מה קרה בלוב לאורך כל השנים. כולם היו מודעים לכך שבטריפולי מתנהל משטר דיקטטורי עריץ וצמא דם שלא שינה את עורו".

היא הבהירה כי למרות שהזרקור הופנה לשליט לוב רק בשבועות האחרונים, "קדאפי לא התחיל להיות אכזר באירועים האלה, והוא פעל בדפוסים דומים מאז שעלה לשלטון ובמיוחד בשני העשורים האחרונים".

פרופ' רונן הסבירה כי אזרחי לוב סבלו מבעיות ייחודיות ומהותיות, שהיו מוכרות היטב למערב. אלא ששם העדיפו לעצום עיניים: "במשך שנים הייתה התערבות של צבא לוב במדינות שונות, גם רחוקות מהמדינה. זה גרם לשחיקה בצבא, להתמרמרות של האזרחים ולתיעול המשאבים לטובת הטרור, ולא למען האוכלוסייה".

היא הזכירה, בין היתר, כי קדאפי נטל חלק פעיל בסיוע הצבאי שאפשר לאידי אמין להישאר בשלטון באוגנדה. עשור אחר כך, בשנות ה-80, פלש צבא לוב לצ'ד כדי להשתלט על אוצרות הטבע שלה, ובהם גם על מצבורי האורניום, כדי לממש את חזונו הצבאי של קדאפי להחזיק בנשק גרעיני. "כ-5,000 חיילים, שהיו שליש מהצבא שלו, הושמדו שם. לוב הפסידה הון עתק, וכל זה בזמן שבמערב ידע על כל הכוונות והרצונות שלו". 

אבל לא בכך תמה ביקורתה של פרופ' רונן על היחס הדו-פרצופי שהפגינו מדינות המערב כלפי השלטון בלוב. "על אמצעי הדיכוי שקדאפי הפעיל במשך שנים ארוכות נגד האזרחים שלו כולם ידעו ושתקו. אותו הדבר היה גם כשבזמן שמחירי הנפט בעולם צנחו, גרמו ההרפתקאות של המשטר הלובי להקפאת פרויקטים אזרחיים ולצמצום הסיוע לאוכלוסייה".

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת

אירוע אלים ובוטה ראשון שעליו הצביעה פרופ' רונן, כרגע שבו היו אמורות נורות האזהרה להידלק, התרחש בפברואר 1987. "אחרי שהאופוזיציה התחזקה, השלטונות הזמינו את תושבי הבירה טריפולי לסקול את אנשיה בכיכר הירוקה בעיר. ה'מופע' הזה כלל גם את הוצאתם להורג בתלייה של 10 אנשים, חלקם אנשי צבא שהשתייכו לג'יהאד האיסלאמי".

בכל אותו זמן, כמו ממש עד לאחרונה, נדם קולם של מי שמנסים להציג עצמם כיום כאבירי ההגנה על זכויות האדם. "המערב היה עסוק בעיקר באינטרסים שלו ובחר שלא להתערב בנעשה שם בטענה שמדובר בעניינים פנימיים", הסבירה  רונן.

מועצת הביטחון של האו"ם. איפה היא הייתה ב-1987? (צילום: AFP) 

הצביעות שהפגין המערב באותה המדיניות, שברה לדבריה את השיא דווקא בעשור האחרון, אחרי שמעורבותו של קדאפי בטרור הוכחה מעל לכל צל של ספק. "אחרי פרשת לוקרבי, מה שהיה זה שלוב שילמה פיצויים, והסנקציות נגדה פשוט בוטלו ברובן. זה היה למעשה מתן הכשר מהמערב למשטר דיכוי שאינו בוחל בשום אמצעי כדי לעצור כל ניצוץ של פעילות האופוזיציה".

דיכוי מתנגדי השלטון נעשה, לדברי פרופ' רונן, באופן כה קיצוני עד ש"בתי הסוהר שם התמלאו עד אפס מקום. הרג אנשי האופוזיציה שם נעשה ללא שום היסוס, וקריאות לרוצץ גולגלות של אנשי האופוזיציה הייתה במשך שנים עניין של מה בכך".

כמו אז, כך כעת: רק הכסף מדבר

אז מה בכל זאת גרם לפרץ הזעזוע הפתאומי בעולם ממעשיו של הרודן הלובי? פרופ' רונן סבורה שאותם אינטרסים שהובילו לשתיקה ארוכת השנים, הם בדיוק גם אלה שעוררו את קול הזעקה. "ללוב יש נפט, ולמדינות רבות באירופה היה הסדר נוח מאוד של אספקה שקטה וסדירה מלוב. השלטון שם גם היה שותף לדאגת המערב בכמה נושאים, ולכן העדיפו שם כמה שיותר לעצום עיניים ממעשיו של השליט".

העיתוי לשינוי המנגינה במערב היה גם כן נוח למדי. "המחאה של האירופים החלה בקול רפה, שהתגבר רק כשנדמה היה ששלטונו של קדאפי מגיע לקצו ואין עוד שום סיכוי שיהיה בין הצדדים אינטרס משותף. יותר מזה, במערב יודעים שאם הם לא ייפעלו כעת הם יביאו לפגיעה באינטרסים שלהם מול מי שיחזיק במושכות השלטון בטריפולי בעידן שאחרי קדאפי. הכל מתחיל ומסתיים בכך שהמערב דואג אך ורק לאינטרסים שלו". 

אזרחים מפגינים בבנגאזי. במערב דואגים להם? (צילום: AP)  

עיקר המחלוקת בין חברות מועצת הביטחון, שהביאה לדחייה של כמה שעות בהצבעה על חבילת הסנקציות, עסקה בדרישה להעביר את הטיפול במה שנראה כפשעים נגד האנושות שביצעו קדאפי ואנשיו במעשי הטבח באזרחים לבית הדין הבינלאומי בהאג.

פרופ' איל בנבנישתי, מומחה למשפט בינלאומי מאוניברסיטת תל-אביב, סבור כי מדובר באחיזת עיניים ובצעד הצהרתי בעיקרו, שלפחות מבחינה מהותית הוא ריק מכל תוכן. "זה בעיקר כסת"ח. בפנייה הזאת לבית הדין הבינלאומי אין שום חדש, ומעצם קיומו ניתנה לו הסמכות לדון בנושאים שבין היתר, מעבירה אליו מועצת הביטחון".

הפנייה לבית הדין: לא נעים, לא נורא?

דוגמה הממחישה את אופיו האמיתי של המהלך, לדברי פרופ' בנבנישתי, היא פנייה דומה שהוגשה נגד נשיא סודן, עומר אל-באשיר, שכתב האישום נגדו כבר הוגש. "מועצת הביטחון מפנה את הסוגיה לבית הדין, התובע המרכזי בודק אם יש עילה לכתב אישום, ואם נמצא שכן - הוא מוגש וחובה לציית לו". 

למרות שמהבחינה הטכנית נראה כי על פניו מדובר בהליך רב משמעות, סבור פרופ' בנבנישתי כי "מדובר בסך הכל בחזרה על פרקטיקה שנועדה לגביר את הלחץ ולהעמיד את השליט באור שלילי. פרט לכך, ספק רב אם דבר כזה יכול להניב תוצאות אפקטיביות בפועל. לאל-באשיר זה לא ממש מדגדג, ובמדינות אפריקה בכלל לא ממש מתייחסים לבית הדין".

נשיא סודן, עומר אל-באשיר. לו זה לא מפריע (צילום: AFP)  

למרות זאת, הבהיר בנבנישתי כי לא מדובר בתופעה גורפת, ובמקרים אחדים, דוגמת העמדתם לדין של האחראים למעשי הטבח ביוגוסלביה, קיבלה ההעמדה לדין פלילי בינלאומי משמעות מרחיקת לכת. "יש צורך לגרום לכך שמנהיגי העולם ידעו שיש גבולות, ומי שעובר אותם, כמו מילושביץ', נשפט על מעשיו".

אבל כל עוד מדובר בפנייה בלבד, כפי שנראה לפחות בינתיים באשר לקדאפי, מדובר ב"דרך של מועצת הביטחון לומר: עשינו מה שעשינו, אבל פעולה צבאית לא ננקוט. זה בעצם הסבר לעולם ולכל מי ששואל למה לא עושים יותר. יש בכך גם מעין ניסיון לצייר את המהלך כאילו שהוא נועד לכבד את ריבונותן של המדינות, כשברקע הוא נותן למערב הכשר להמשיך לא לעשות דבר", הסביר פרופ' בנבנישתי.

זו הסיבה שלפחות לפי המצב כרגע, לא אמורה הפנייה לבית הדין בהאג להיות הגורם שידיר שינה מעיניו של קדאפי. "כל עוד ממשיך לשהות בלוב או בכל מדינה אחרת שאינה מכבדת את בית הדין הבינלאומי, הוא צריך להתחיל לחשוש רק במצב שמישהו ייכנס לשם ויישלוף אותו משם", הסביר פרופ' בנבנישתי. "לא היו עדיין תקדימים כאלה. אפשרות אחרת היא שכוחות האופוזיציה ישתלטו עליו, ואולי דווקא די יישמחו להעביר אותו לטיפול בית הדין".