אפילו לא זוכר אם החזה שלה קטן או גדול

בפעם הראשונה שדיברו ביניהם, היא שאלה מה השעה. התנצלה שהיא מעכבת אותו. אמרה ששכחה את השעון בבית.

הוא בדיוק רץ בפארק לאורך הירקון, בכיוון של נמל תל אביב, והיא צעדה מולו, צעדים קטנים ומהירים, בכיוון של גני יהושע. הוא לא הכיר אותה לפני זה. ייתכן שכבר חלפו פעמים אחדות זה על פניה של זו. לא בטוח. יש הרבה אנשים שרצים וצועדים בפארק. איך אפשר לזהות את כולם?

• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים וסרטונים בלעדיים
  

• בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
  

עצר למענה את הריצה קדימה, אבל המשיך לרוץ במקום.

"כבר שנים שאני לא הולך עם שעון", אמר, "אין לך טלפון נייד?"

לא התעכבו מעבר לכך.

הוא מסתכל סביבו, מקווה למצוא הזדמנות להתנצל

הצטער שאולי פגע בה (צילום: Shutterstock)

משהגיע לנמל תל אביב, עשר דקות מאוחר יותר, והסתובב בדרך חזרה, הצטער שאולי פגע בה. הוא רץ בפארק מידי יום, לא בשעות קבועות, בעצם ככל שסדר היום העמוס מאפשר לו פנאי, ומהרגע שהצטער על דבריו הוא מסתכל סביבו, מקווה למצוא הזדמנות להתנצל, אבל האשה נעלמה. אולי חלפה מולו ולא זכר שזאת היא. הוא לא זוכר פרצופים.

פתאום, די בהפתעה מבחינתו, הוא לא מפסיק לחשוב על סצינה שהוא עוצר לידה לשיחת התנצלות קצרה. ככל שהזמן חולף, הוא חושב על כך יותר. חיכה בגלל זה, בכל יום, ליום הבא.

לא נפגשו אלא כעבור שלושה שבועות. שניהם היו הפעם באותו כיוון, בדרך אל גני יהושע, אבל היא צעדה בגדה הצפונית של הירקון והוא בגדה הדרומית. נופף לה ביד שתמתין בהמשך, ליד גשר העץ, והיא סימנה בהפתעה סימן שאלה והלכה בכל זאת עד הגשר. המתינה שם.

השיחה היתה קצרה גם הפעם. "מצטער שאולי דיברתי אלייך בשחצנות", אמר.

נפרדו לדרכם והפרשה הסתיימה מבחינתו. ממילא, כרגיל אצלו, לא הצליח להיזכר במראה שלה, בנוסף לכך שבקושי דיברו והוא לא הצליח לעמוד על טבעה. גיחך על עצמו שהוא אפילו לא זוכר אם החזה שלה קטן או גדול. לא זכר אפילו מה היא לבשה.

אולי היא חושבת שהוא מגוחך

בזמן שהתרחץ אחרי זה, מכין עצמו לצאת לעבודה, תפס עצמו חושב עליה באינטנסיביות. אולי היא חושבת שהוא מגוחך. טרחן אולי. שיחזר לעצמו את השיחה הקצרה, מנסה לאתר מילים שלא היה צריך להגיד. למה הזכיר את אוסף השעונים? למה התנצל בכלל? היא הרי לא זוכרת כלום. איזה אדם חוץ ממנו נטפל לפרטים שוליים כל כך? ושוב, הוא לא מפסיק לחשוב עליה.

לא ייתכן שהוא מאוהב. פשוט לא ייתכן. אין לו סיבה להתאהב בה, והנה הוא שואל את עצמו אם הוא מאוהב. אולי היא יפה, אולי לא; אולי היא חכמה, אולי לא; אולי היא נעימה, אולי לא. הוא לא מסוגל לדעת. אם זו אהבה ממבט ראשון, הוא היה יודע. זאת לא אהבה ממבט ראשון. אף מחשבה מכל המחשבות עליה, היא לא רומנטית. ועדיין - אין סוף למחשבות עליה.

יש נוסחה שאומרת שככל שאוהבים מישהו, חושבים עליו יותר. ככל שאוהבים פחות, חושבים עליו פחות. זה קורה גם בכיוון ההפוך? ככל חושבים על מישהו, יש סיכוי גדול יותר שמתאהבים בו? הוא לא יודע.