שתף קטע נבחר
 

אפילו לא זוכר אם החזה שלה קטן או גדול

יש נוסחה שאומרת שככל שאוהבים מישהו, חושבים עליו יותר. האם זה קורה גם בכיוון ההפוך? אולי ככל שחושבים על מישהו, יש סיכוי גדול יותר להתאהב בו?

בפעם הראשונה שדיברו ביניהם, היא שאלה מה השעה. התנצלה שהיא מעכבת אותו. אמרה ששכחה את השעון בבית.

 

הוא בדיוק רץ בפארק לאורך הירקון, בכיוון של נמל תל אביב, והיא צעדה מולו, צעדים קטנים ומהירים, בכיוון של גני יהושע. הוא לא הכיר אותה לפני זה. ייתכן שכבר חלפו פעמים אחדות זה על פניה של זו. לא בטוח. יש הרבה אנשים שרצים וצועדים בפארק. איך אפשר לזהות את כולם?

 

 

עצר למענה את הריצה קדימה, אבל המשיך לרוץ במקום.

 

"כבר שנים שאני לא הולך עם שעון", אמר, "אין לך טלפון נייד?"

 

"שכחתי גם אותו בבית", ענתה במבוכה. הפנים שלה האדימו.

 

"אל תשכחי לחיות", התהדר במניירה אינטלקטואלית.

 

"אתה צודק", אמרה .

 

התחילה במתיחות לאחור לשחרור שרירי הרגליים.

 

"צודק במה?"

 

"די לא משנה".

 

"שמונה ועשרים", אמר לאחר ששלף את הנייד מהכיס האחורי.

 

לא התעכבו מעבר לכך.

 

הוא מסתכל סביבו, מקווה למצוא הזדמנות להתנצל


הצטער שאולי פגע בה (צילום: Shutterstock)

 

משהגיע לנמל תל אביב, עשר דקות מאוחר יותר, והסתובב בדרך חזרה, הצטער שאולי פגע בה. הוא רץ בפארק מידי יום, לא בשעות קבועות, בעצם ככל שסדר היום העמוס מאפשר לו פנאי, ומהרגע שהצטער על דבריו הוא מסתכל סביבו, מקווה למצוא הזדמנות להתנצל, אבל האשה נעלמה. אולי חלפה מולו ולא זכר שזאת היא. הוא לא זוכר פרצופים.

 

פתאום, די בהפתעה מבחינתו, הוא לא מפסיק לחשוב על סצינה שהוא עוצר לידה לשיחת התנצלות קצרה. ככל שהזמן חולף, הוא חושב על כך יותר. חיכה בגלל זה, בכל יום, ליום הבא.

 

לא נפגשו אלא כעבור שלושה שבועות. שניהם היו הפעם באותו כיוון, בדרך אל גני יהושע, אבל היא צעדה בגדה הצפונית של הירקון והוא בגדה הדרומית. נופף לה ביד שתמתין בהמשך, ליד גשר העץ, והיא סימנה בהפתעה סימן שאלה והלכה בכל זאת עד הגשר. המתינה שם.

 

השיחה היתה קצרה גם הפעם. "מצטער שאולי דיברתי אלייך בשחצנות", אמר.

 

"לא מבינה על מה אתה מדבר", אמרה.

 

"בקשר לזה שאני לא הולך כבר שנים עם שעון".

 

"לא זוכרת שאמרת", ענתה.

 

"ובקשר לזה שלא תשכחי לחיות".

 

"מתי אמרת את זה? ממש לא זוכרת", אמרה.

 

"לא משנה. לא הייתי צריך להגיד וזהו".

 

"למה זה מטריד אותך כל כך?" שאלה.

 

אמר שיש לו אוסף קטן של שעונים. לפעמים, תלוי במצב הרוח, הוא עונד אחד מהם. שאלה אם קיבל אותם בירושה, או שהוא אוסף בעצמו, אבל הוא רץ באותו זמן במקום, והיא מותחת את הרגליים לאחור. לא התאפשר להם לדבר. הוא גם לא רגיל לדבר על השעונים שלו עם אנשים בלתי מוּכרים. חושש מיותר מדי שאלות.

 

נפרדו לדרכם והפרשה הסתיימה מבחינתו. ממילא, כרגיל אצלו, לא הצליח להיזכר במראה שלה, בנוסף לכך שבקושי דיברו והוא לא הצליח לעמוד על טבעה. גיחך על עצמו שהוא אפילו לא זוכר אם החזה שלה קטן או גדול. לא זכר אפילו מה היא לבשה.

 

אולי היא חושבת שהוא מגוחך

בזמן שהתרחץ אחרי זה, מכין עצמו לצאת לעבודה, תפס עצמו חושב עליה באינטנסיביות. אולי היא חושבת שהוא מגוחך. טרחן אולי. שיחזר לעצמו את השיחה הקצרה, מנסה לאתר מילים שלא היה צריך להגיד. למה הזכיר את אוסף השעונים? למה התנצל בכלל? היא הרי לא זוכרת כלום. איזה אדם חוץ ממנו נטפל לפרטים שוליים כל כך? ושוב, הוא לא מפסיק לחשוב עליה.

 

לא ייתכן שהוא מאוהב. פשוט לא ייתכן. אין לו סיבה להתאהב בה, והנה הוא שואל את עצמו אם הוא מאוהב. אולי היא יפה, אולי לא; אולי היא חכמה, אולי לא; אולי היא נעימה, אולי לא. הוא לא מסוגל לדעת. אם זו אהבה ממבט ראשון, הוא היה יודע. זאת לא אהבה ממבט ראשון. אף מחשבה מכל המחשבות עליה, היא לא רומנטית. ועדיין - אין סוף למחשבות עליה.

 

יש נוסחה שאומרת שככל שאוהבים מישהו, חושבים עליו יותר. ככל שאוהבים פחות, חושבים עליו פחות. זה קורה גם בכיוון ההפוך? ככל חושבים על מישהו, יש סיכוי גדול יותר שמתאהבים בו? הוא לא יודע.

 

אולי דווקא כן. הוא בכל זאת לא ילד קטן.

 


 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לא ייתכן שהוא מאוהב. פשוט לא ייתכן
צילום: shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים