שחקן הכדורסל המיתולוגי, חתן פרס ישראל, טל ברודי, נבחר לייצג את ישראל בפעילויות ההסברה שלה ברחבי העולם ומונה לאחרונה ל"שגריר של רצון טוב" על ידי משרד החוץ. מטרת המינוי, אמרו הנוגעים בדבר, היא להגיע לקהלים אתניים וקבוצות גיל שבדרך כלל קשה להגיע אליהם ואשר שומעים על ישראל בעיקר בהקשר החדשותי ולהראות להם פן אחר של ישראל באמצעות סיפורו האישי של ברודי. ברודי, שנולד בארצות הברית, הגיע לישראל לראשונה בשנת 1965 במסגרת המכבייה, התאהב בישראל ודחה חוזה בNBA כדי להצטרף לשורותיה של קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב. החלטתו, אפשר לומר, שינתה את פני הכדורסל הישראלי וכעת הוא מנסה לשנות את תדמיתה ישראל בעיני העולם.

פגשתי את ברודי במפגש שנערך מטעם ארגון "דור חדש" בניו-יורק, במהלכו הוא דיבר על ספורט, מנהיגות והאהבה שלו לישראל. התשוקה שלו למדינת ישראל, לכדורסל ולמכבי אינה יכולה להותיר את קהל המאזינים שלו אדיש. כדי להסביר למה הוא עושה את מה שהוא עושה הוא פותח את השיחה בסיפור על אירוע התרמה למען ילדים ישראליים בסיכון שנערך בחסות דור חדש במדיסון סקור גארדן לפני כשנתיים. את הקרדיט הוא נותן לאייזאה תומאס, כדורסלן העבר בקבוצת דטרויט בליגת ה-NBA והמאמן לשעבר של הניו-יורק ניקס, "חמישים שנה אני מנסה לארגן משחק של מכבי מול הניו-יורק ניקס, ידענו שאם אנחנו רוצים לגייס תרומות רק ככה נצליח". הוא מספר שבאותו אירוע תומאס גילה לו סוד, הוא סיפר לו שבפעם הראשונה שהוא ביקר בישראל הוא הטמין פתק בכותל בו הוא ביקש שדטרויט יזכו באליפות NBA ואחרי שהוא חזר לארצות הברית, דטרויט לקחו את האליפות שנתיים ברציפות.

"אין הרבה פוליטיקאים ישראלים שיכולים להגיע למדיסון סקוור גארדן ולערוך אירוע שמתחיל בשירת התקווה כשבחוץ גשם ניו-יורקי, הרכבת של לונג איילנד מושבתת ו-18,600 איש מציפים את האולם", הוא מספר, "דודו פישר פותח עם התקווה ורב חרדי במרכז הבמה שר עם ישראל חי. ישבתי בקהל עם אהוד אולמרט וממש חשנו צמרמורת והשערות סמרו, זה היה בלתי ייאמן. זה מה שחוויתי לאורך כל הקריירה שלי והבנתי שהספורט יכול להגיע למקומות שהפוליטיקה לא יכולה".

מה מטרת הביקור הנוכחי שלך בארצות הברית?

"החל מאוקטובר האחרון אני מגיע לארצות הברית פעם בחודש או בחודשיים לביקור של כעשרה ימים מטעם משרד החוץ כשגריר של רצון טוב. במסגרת השליחות אני עורך סדנאות כדורסל לבני נוער ובתחילת הסדנה אני מסביר להם קצת על ישראל. באחד מבתי הספר התיכוניים בלוס אנג'לס העברתי את הסדנה לקבוצה שבדיוק התאמנה לקראת אליפות בית ספר שנערכה באותו ערב. הם ניצחו 70-51 והרגשתי שהענקתי להם השראה ושתרמתי לניצחון".

כמי ששירת בצבא האמריקאי ובצה"ל וייצג את שתי המדינות במשחקים בינלאומיים, האם אתה רואה עצמך קודם כל כישראלי או כאמריקאי?

"אני רואה עצמי כישראלי ומעריך את החינוך שקיבלתי באמריקה. יש לי כאן משפחה וחברים".

מה ההבדל בין הצבא האמריקאי לצבא ישראלי?

"יש הבדל גדול. כששירתי בצבא האמריקאי בתקופת מלחמת וייטנאם, רבים מהחיילים, אם לא כולם, לא ידעו מה המטרה שלשמה הם נלחמים. כל בוקר שקמנו היינו מתאמנים ושריםI want to be a rainbow ranger I want to kill the Vietnamese , אבל הם לא באמת הבינו למה אנחנו שם. הייתי אז בן 25 וכולם שם היו ילדים בני 18-21 אז הם שאלו אותי כמנהיג הפלוגה מי זה האויב הוייטנאמי. הם היו צעירים ולא יצאו אף פעם מגבולות ניו-יורק או ניו ג'רזי, הם לא ידעו בכלל איפה זה וייטנאם ופתאום הם מוצאים עצמם הולכים להלחם שם, הייתי צריך להסביר להם שזה בדרום מזרח אסיה. הם ידעו שיש להם מחויבות למדינה שלהם אבל לא מעבר לזה. בישראל, לעומת זאת, אנחנו יודעים בדיוק בשביל מה אנחנו נלחמים. בשביל ההיסטוריה שלנו, האדמה, הנשים והילדים שלנו. זה שלנו ואנחנו נלחמים להגן על זה".

בשנים האחרונות יש תחושה שיחס הקהילה היהודית-ליברלית כלפי ישראל מתקרר, יש יותר ביקורת על התנהלות מדינית. אתה מרגיש את זה במפגשים שלך איתם?

"מרגישים את זה יותר באוניברסיטאות, זה בדרך כלל יותר בעיה של הסטודנטים הצעירים. נושאים כמו החוקים של הרבנות או נושא הגיור, זה בעייתי ותמיד תהיה הבעיה הזאת כי זה התוצאה של העדר הפרדה בין דת ומדינה וזה פוגע בנו במיוחד בארה"ב. אבל זה טוב שהם מדברים על זה, הבעיה היא עם אלה ששותקים שמקובעים בדעתם ולא משנה מה תגיד הם לא ישנו את עמדתם".

מה האסטרטגיה שלך מבחינה הסברתית?

"אני לא בא כפוליטיקאי. משרד החוץ שולח אותי לספר את הסיפור שלי, למה באתי לארץ ולמה החלטתי להישאר. את הסיפור שלי שעברתי את מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים ועל ההישגים של מכבי. כשהתחילה המלחמה השגרירות האמריקאית הציעה לי לעזוב את המדינה אבל אני אמרתי להם שאני נשאר, נקשרתי וגם זאת הייתה התקופה שהתחילה ההצלחה של מכבי. אני מבהיר שכמו שאמרתי בכדורסל 'אנחנו על המפה' אז גם בקהילה אני אומר להם שהקיום של מדינת ישראל היום תלוי גם בהם. וכל עוד מתנהלת שיחה תרבותית זה בריא. הבעיה היא עם אנשים שלא היו בארץ ומדברים על הנושא של עזה וגדר ההפרדה הם יכולים לשמוע את מה שאתה מסביר אבל עד שהם לא יבואו לארץ הם לא באמת יבינו. הבעיה שאנשים יורים לעצמם ברגל. כשאנחנו מדברים על עצמנו בעולם בפני אנשים שלא מבינים את המצב אז מה שהם עושים זה מגייסים עוד אנשים נגדנו. אני אומר, בתוך הארץ תדברו כמה ומה שאתם רוצים, אבל בחוץ תייצגו את המדינה".

אם הם היו שואלים אותי אם אני מוכן להיכנס לפוליטיקה הייתי אומר שלא אז הם שאלו אותי אם המדינה חשובה לי". ברודי בחברת ראש הממשלה (צילום: שאול גולן)

אתה לא מרגיש שישראל, בהרבה סיטואציות אליהם היא נקלעת, כמו פרשת המשט, מכתב הרבנים או הקיפאון המדיני, מתקשה להגן על עצמה? למה יש פער בתפיסה של ישראל את עצמה לבין איך שהעולם רואה אותה?

"אנחנו הדוגמה הכי טובה לזכויות אדם ושוויון וכל הביקורת זה הצביעות של העולם. אני לא יודע מה התמונה שהעולם רואה אבל אני יודע שזה נורא חשוב קודם כל איך אנחנו רואים את עצמנו. תמיד למדתי, בכל קבוצות הכדורסל ששחקתי וגם במכבי, שמה שקשור לבית צריך לנקות בבית. אנשים צריכים להגיד את חוות דעתם והדיבור זה דמוקרטי אבל את הוויכוחים האלה צריך לנהל בתוך המדינה. זה לא שלאנשים אין זכות לדבר ולהביע את דעתם בעולם אבל צריך להיות קצת יותר חכמים כי העולם הזה נגדנו ולא צריך לתת להם עוד משהו. תתווכחו בתוך המדינה איפה שאנשים יכולים להבין את המצב אבל אל תביאו את הוויכוח שלנו לצד שני של העולם לאנשים שלא מכירים. יום אחד חבר שלי שגר בארצות הברית סיפר לי שמתכוונים לפרסם באוטובוסים בסיאטל שהישראלים הם פושעי מלחמה וששלוש ביליון דולר מהכסף האמריקאי הולך להרוג ילדים פלסטינים ואני הרגשתי שזה לא פייר. אני לא פועל כגוף פוליטי אלא כאדם שחי ומגדל משפחה בישראל וכשחבר שלי שלח לי את זה התחלתי להתקשר לכל מיני ארגונים וחבר שמקורב לאובאמה, שאני לא אגיד את שמו כרגע, גם עזר וביקשתי ממנו למצוא איך אפשר להלחם בזה מבחינה חוקית. באמריקה כל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה אבל יש חוק שיכול לגרום לביטול המודעות האלה והוא שלח לי את התקנות שאם המודעות יכולות לגרום לתסיסה ולוונדליזם אז האפשר לבטל את המודעה. זכותם לדבר על הנושא הזה אבל בסיאטל מישהו תמים ברחוב שלא מכיר את ישראל ומסתכל על המודעה באוטובוס, מיד מקבל חוות דעת מוטעית על ישראל ולא נותן לנו סיכוי הוגן".

כמי שהתפקד בבחירות האחרונות לרשימת הליכוד, מה הכיוון הלאה מבחינה פוליטית?

"מהיום הראשון שביבי ויוסי פלד גייסו אותי, ידעתי שאני לא נכנס לפוליטיקה. אם הם היו שואלים אותי אם אני מוכן להיכנס לפוליטיקה הייתי אומר שלא אז הם שאלו אותי אם המדינה חשובה לי. הלכתי ועשיתי את הבית ספר לעבור את התהליך של הפריימריס וכל מה שקשור וחיכיתי בסבלנות שנה וחצי כדי בסופו של דבר לעשות את התפקיד שאני עושה היום. אני שמח שמשרד החוץ קלט את העניין והחליט לשתף איתי פעולה. תמיד הייתי מעורב בארגון משלחות וקשרים עם ארצות הברית, תמיד דיברתי בעד ישראל בכל מקום שהגעתי והקונסוליות היו מקום יותר טבעי לי לתת סיוע בתוך הקהילות".

שלושה אוהדי כדורסל הגישו לפני כמה ימים עתירה לבג"ץ על ההחלטה להעניק את פרס ישראל לשמעון מזרחי, בשל העובדה שאתה ישבת בראש הוועדה והם טוענים לניגוד אינטרסים. אתה לא חושב שנכון היה אם היית נמנע מלהשתתף בהצבעה מאחר ואתה המלצת עליו ואתה אכן מקורב אליו?

קודם כל זה לא ניגוד אינטרסים כי בכל תחום בפרס ישראל מי שבוחר את המועמדים זה קולגות, זה אנשים מאותו ענף. אסטרונאוט בוחר את האסטרונאוטים, שר החינוך בחר אנשים לא רק מהספורט אלא ממערכת החינוך. לפני שיצאתי לארה"ב דיברו איתי ממשרד החינוך וביקשו שאני אשב בראש הוועדה בנושא הספורט. אמרתי להם שעלולים להיות ברשימה אנשים ממכבי ובגלל שאני מזוהה עם מכבי יכול להיות שזה יהיה בעייתי בעיני אנשים, אבל השארתי להם להחליט. שר החינוך והיועץ שלו אמרו שזה בסדר ושאני לא היחיד, יש עוד אנשים בוועדה. מבחינת תקנות אם מישהו הולך להיות שופט הוא לא יכול להיות בדירקטוריון של הקבוצה, אז מישהו כתב בעיתון 'טל בדירקטוריון של מכבי תל אביב'. נכון, הייתי, אבל עד 2007 וכשהגיע הפריימריס אמרו לי שאם אני מחליט להתמודד אז אני לא יכול להיות בחברה שפועלת למטרת רווח ואז ביקשתי לצאת מהדירקטוריון ואם הם רוצים להזמין אותי כמשקיף אז אני אבוא. אני במכבי לא כשחקן כבר מ-77 ואני לא מקבל שכר, גם לא שהייתי בדירקטוריון וגם אם מזמינים אותי לשבת שם, אין לי זכות הצבעה היום אבל אם שואלים את דעתי על נושא מסוים אני יכול לענות, אז זה לא נוגד את התקנון. אחר כך אמרו 'הוא חבר של שמעון מזרחי'. מי לא חבר של מי במדינת ישראל? לאנשים תמיד יהיה מה להגיד, הם גיבורים גדולים. כמו בבחירות במדינת ישראל, אם 50% לא מגיעים להצביע בבחירות בארץ ומישהו נבחר לראשות הממשלה אז איך יש להם זכות לבקר למה הוא לא זכה. למה הם לא הציעו את האנשים שהם חשבו שהם מתאימים לפרס ישראל ואולי הם היו זוכים, משרד החינוך פרסם שכולם מוזמנים להציע מועמדים להמליץ לוועדה. איפה הייתם, למה לא הצעתם? זאת הצרה של מדינת ישראל, כולם חכמים לאחר מעשה".

"אנחנו הולכים להצגות בברודווי". ברודי על שעות הפנאי (צילום: אלדד רפאלי)

למה אתה חושב שיש כאלה הבדלים בין תרבות הספורט האמריקאית לזו הישראלית?

"ההבדל הוא עצום. המנטאליות האמריקאית היא שחינוך וספורט זה גוף אחד. משרד החינוך ורשות הספורט בארץ היו פעם כל אחד בקצה השני, היום עובדים ביחד אבל עדיין בספורט מתוך בתי ספר יש רק אליפויות אין ליגות. יש אליפות פעם בשנה, הרבה התלהבות, אולם מלא בבתי ספר אבל זה לא ליגה, זה טורניר. בארץ יש מועדונים שמשתלטים על הספורט ואז קשה יותר להסתדר עם זה. יש לימודים בבית ספר ובספורט יש מועדון. בארצות הברית הספורט הוא מתוך בית הספר, המאמן בא מתוך מערכת החינוך. לא צריך ללכת לשחק במקום נפרד, משחקים בנבחרות של בית הספר, גומרים לימודים בשתיים והולכים לאימון. באוניברסיטאות בארץ מתחילים יותר להכניס קבוצות, מתחילים בשיטה כמו באמריקה. כשהיינו בבית הלבן הצוות של מישל אובאמה שאלו אותי איך זה שהישראלים הרבה יותר רזים מהאמריקאים, אז אמרתי להם שאני ואשתי אוהבים קורן ביפ סנדוויץ' ואם בישראל נזמין כל אחד סנדוויץ' אחד, כשאנחנו מגיעים לכאן אנחנו חולקים וכל אחד אוכל חצי, כי הגודל פשוט עצום".

כיצד הכדורסל הישראלי השתנה מאז תקופתך?

"הכדורסל הישראלי התקדם. יש יותר בתי ספר לכדורסל בכל רחבי הארץ ובגלל שמתחילים ללמוד כדורסל וכדורגל בגיל צעיר ובצורה מאורגנת אז הרמה יותר גבוהה. גם המתקנים יותר מתקדמים, הרמה בספורט תלוי גם במתקנים, אנחנו שחקנו על אספלט, בחוץ. היום יש אולמות כמעט בכל בית ספר יסודי. עם השיפור של המתקנים בא השיפור של הרמה וככה התקדמנו בארץ. אנחנו שחקנו בארץ בחוץ, בגשם ובסופות חול אבל כבר כשחזרתי מהצבא היה לנו את נוקיה הסגור ואת יד אליהו. והחוק לאט לאט השתנה, במקום לשחק בחוץ כולם התחייבו לשחק באולם ואחר כך בא חוק שכל האולמות צריכים להיות ממוזגים. השתפרו עם השנים, פעם שיחקו בבלומפילד, לקחו מגרש כדורגל שמו משטח והפכו אותו למגרש כדורסל".

מי הספורטאים שאתה הכי מעריך כיום?

"יש את עמרי כספי, ליאור אליהו, יש את בני השרון ובהפועל ירושלים יש שני שחקני חוץ יוגב אוחיון ויובל נעימי. יש לנו שחקנים טובים".

כיום יש בהרכב של מכבי שישה שחקנים זרים מתוך 13, למה לא נותנים יותר הזדמנותיות לשחקנים ישראלים?

"כששיחקנו לפני שנה נגד הקליפרס בלוס אנג'לס, הכתב של ג'ואיש ג'ורנל כתב 'אני לא יודע מאיזה שבט כמה מהשחקנים של מכבי, אבל אם זה מה שנדרש כדי להביא תחת אותה קורת גג חב"ד, אורתודוקסים, רפורמים וקונסרבטיבים, זה כנראה טוב'. זה הגלובליזציה, ככה זה בכל מקום באירופה. דווקא במכבי יש יותר שחקני בית מרוב הקבוצות שמשחקות באירופה. בזמני היה מותר רק שני זרים אבל החוק באירופה השתנה, ב-NBA יש יותר משמונים שחקנים שהם לא אמריקאים, אצל היוונים יש שני יוונים ועשר שחקנים זרים".

מה אתה מקפיד לעשות בביקוריך בארצות הברית?

"אני מבקר באמריקה שלא במסגרת השליחות פעם-פעמיים בשנה ומגיע בעיקר לאירועים של NBA אול סטאר וויקנד אליהם אני מוזמן. אם אשתי מצטרפת אלי אז אנחנו הולכים להצגות בברודווי ובדרך חזרה לארץ אנחנו עוברים דרך דנוור לבקר את המשפחה שלי. אימא שלי,שתחיה, תהיה בת 103 באפריל ואני הולך לבקר אותה בקרוב. כשהיא הייתה בת 100 המאמן קיי שלח לה חולצה עם המספר 100. היא אוהבת את דיוק ואני שיחקתי באילינוי אז שאלתי אותה – 'אימא, איך זה שאת אוהבת את דיוק, אני הייתי באילינוי'. אז היא ענתה לי 'אני אוהבת את דיוק, ראיתי אותו בטלוויזיה ואני אוהבת אותו'".

"צעד קטן לאדם, צעד וחצי לסל שלך". טל ברודי, על פי "ארץ נהדרת", עם עומרי כספי