שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    טיול בגליל: מקומות שהכישוף נגע בהם
    צמח שאת עליו מדביקים על משקוף חדר הכלולות, בית שכולו צבעים עזים, וכביש שיוצר אשליה של כישוף. טיול בגליל הלא רגיל

    כישוף הוא פעולה על טבעית שמטרתה להשפיע על המציאות. למילה כישוף מוניטין וקונוטציות שליליות הקשורות לפולחנים אפלים ומעשי כפירה ועכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות). אולם, בטיול לצפון, אל הגליל המכושף לא נטייל אל עולמות מיסטיים, פולחנים, פגאניים ומעשי קוסמות של תרבויות מקומיות, אלא נפגוש תופעות ומעשי אדם וטבע שמשום מה דבק בהם, לכאורה, שביב של "קסם", "שגעון", או "מעשה שטן".

     

    הבית המצויר של גברת עאפייה זכריה

    בת 100 היתה עאפיה זכריה כשהלכתה לעולמה בשנת 2002, מותירה אחריה את דירת השיכון שבה גרה בשלומי, אותה הפכה מבלי דעת ליצירת אמנות מעשה ידיה, שהמהלך בה מרגיש כאילו כישוף אוחז בו.

     

    מה גרם לתימנייה הנמרצת הזו לאחוז במכחול ולהתחיל לצבוע את ביתה, אין איש יודע. אפשר ששנות בדידותה האחרונות גרמו לה להקיף עצמה בצבעים ותמונות "מפיגי בדידות". משיחות המכחול בצבעים עזים לא הותירו פינה שלא זכתה ל"נחת ידה". השירותים, מפסקי החשמל, ארון הבגדים, התקרה, הרצפה ואפילו צנרת הביוב. 


    משיחות מכחול בצבעים עזים. ביתה של עאפייה זכריה (צילומים: אמנון גופר)

     

    בנוסף לצביעת הקירות, אספה עאפיה בובות שהפכו תחת ידה הכשרונית לדמויות נשים תימניות

    הלבושות בבגדים מסורתיים ועטויות בקישוטים עשויי חרוזים. גם אוסף תרנגולים עשויי קרמיקה קיבל "צבע חדש לחייו".

     

    הבית כולו הוא יצירה אמנותית אתנית שנעשתה באהבה רבה על ידי אשה בודדה וכישרונית, שהמהלך בו מרגיש עדיין את רוחה של עאפיה זכריה מביטה מן הקירות.

     

    שלום דדון, מנהל מחלקת התיירות של מועצת שלומי, הפך את המקום לאתר הראוי לשימור ולביקור, ובזכותו ניצל הבית. 


    לא נותרה פינה שלא נצבעה. השירותים בבית עאפיה זכריה

     

    איך מגיעים: העיירה שלומי השכונה המערבית. טלפון לתיאום: 052-2987922  

     

    שד"ב - שֵד בו

    בפתחי בתים ובשולי סמטאות בעיר הקודש צפת, מצוי צמח מיוחד שסגולות רבות ומבריחות מרעין בישין (עין הרע), טמונות בעליו. זהו שיח הפיגם. הפיגם המצוי הוא שיח הנפוץ בחבל הים תיכוני ומוכר מאד ברפואה העממית עוד מימים עברו. גובהו כ- 70 ס"מ,

    עליו הירוקים וריחם החריף הנפוץ לכל עבר כשממוללים אותם בין האצבעות, הפך אותו לצמח ייחודי ברפואה ובפולקלור. זהו צמח מגדרי. בני ספרד וערב נהנים ממנו, האשכנזים נרתעים ממנו ועל פי המסורת וסיפורי המזרח, גם השטן נרתע מריחו.

     

    בני המגרב קוראים לו "רוטא", התימנים "שדב" מלשון "שד בו". הערבים קוראים לו "פיג'ן", כלומר "פי ג'ין" - יש בו שד. בספרד מפזרות אמהות את עלי הפיגם מתחת לכריות בנותיהן הצעירות, סגולה למזל. בעירק נהוג לתלות ענפי פיגם מעל מיטת תינוק שזה עתה נולד. בכפרי הערבים בגליל ראיתי כיצד מטביעים עלי פיגם בבצק ומדביקים מעל משקוף חדר הכלולות של זוג שזה עתה נישא.


    מצטערים, קשה להריח כאן. שיח הפיגם (צילום ארכיון)

     

    ואם נהיה גם קצת פרקטיים, עלי הפיגם טובים לתיבול זיתים שחורים ולכאבי אוזניים. אמר הרמב"ם: "והיה וסובל מכאבים באוזניו, יש לטבול עלי פיגם בשמן זית חם ולטפטף לאוזנו של הדרדק" (מומלץ לנסות רק בהשגחת רופא).

     

    הכביש המכושף באתר תאנים

    תופעת ה"כבישים המכושפים" איננה קשורה לכוחות מאגיים ולאמונות תפלות. כל עניינה הוא אשליה אופטית היוצרת אצל הנוסע בכביש, תחושה של "גולשים בעליה". כלומר, נעמיד את רכבנו במורד הדרך, נשלב הילוך סרק ונשחרר את בלם היד והמכונית תתחיל לנסוע לבד "בעליה" וכאילו חוקי הכבידה אינם חלים עליה.

     

    ההסבר פשוט. הזווית בה נסלל הכביש ביחס לנוף שסביבו, יוצרת תחושה שמדרון לפניך ולא כך הוא. כביש "מכושף" שכזה נמצא במעלה דרך האספלט המתפתלת ביער ביריה, בין צומת מחניים לקברו של רבי יונתן בן עוזיאל.

     

    אחרי שנעבור על פני אזור התעשייה של חצור משמאלנו והדרך תטפס בהר, נגיע למזלג כבישים כשמימיננו אתר "תאנים". זוהי מטמנת פסולת אזורית שהותאמה לדרישות מחמירות של איכות סביבה ואפילו מופק ממנה ביו-גז. פנו ימינה במזלג ולכאורה אתם "יורדים" לעבר העמק. סעו 100 מטר כשפניכם "למטה" ואז, ביושבכם ברכב, עברו להילוך סרק ותנו לרכב "לעלות" לבד בירידה. עשו זאת תוך זהירות מירבית, ורק כששדה הראייה והכביש פנויים.


    אשליה אופטית היוצרת תחושה של 'גולשים בעליה'. הכביש המכושף בביריה

     

    המעיין המשוגע בנחל המשוגע

    בפי כל, הכינוי "מעיין אכזב" מצביע על מעיין שמימיו נובעים לעת חורף ויבשים בקיץ, או שכמות השפיעה בהם יורדת באופן משמעותי והבא לשתות מהם, מתאכזב. אולם ישנם מעיינות שמימיהם מכזבים. יש תחושה שהמעיין מהתל בך. תבוא לעת בוקר ומימיו זורמים ושעות מספר אחר כך עומדת זרימתם.

     

    מג'נון, קוראים ל"עין יפעם" אשר בנחל בית העמק. מג'נון בערבית, פירושו משוגע, או אחד שהשד כפאו. המהלך אצל הדרוזים בכפרים ג'ת, ינוח וירכא יגלה שנחל בית העמק קרוי בפיהם נחל מג'נונה ושמו ניתן לו משום עיקוליו החדים ממרומי מתלול צורים והר חלוץ, בעיקר באזור מצוקי גיתה וגם בזכות המעיין המשוגע, הוא "עין יפעם" הנובע בשיפוליו המערביים, שמימיו באים והולכים כאילו שד כולאם ומשחררם על פי רצונו.


    המים באים והולכים כמו שד. המעיין המשוגע

     

    המעיין ממוקם באפיקו של נחל בית העמק, וכביש האספלט הצר בין הכפרים הדרוזים ג'ת וינוח, גולש בין כרמי זיתים וטרסות אבן עתיקות ולוקח אתכם מרחק הליכה קצר מהמעיין.

     

    השאירו את רכבכם ברחבה ליד הכביש וצאו להליכה קלה מזרחה במעלה הנחל בין הזיתים על דרך העפר מרחק של כ-500 מטר עד המעיין.

     

    אזהרה! סעו לאט, הכביש צר ועיקוליו חדים.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הבית המכושף של עאפייה זכריה
    צילום: אמנון גופר
    מומלצים