כך "עוזר" מ' התחבורה למי שגילה אזרחות טובה
משרד התחבורה מסרב להעביר כתובת של נהג מונית לידי אדם נכה שהתלונן נגדו והביא להרשעתו. המידע נחוץ לצורך הגשת תביעה אזרחית, אך משרד התחבורה מספק שלל תירוצים, כגון "לא חייבים" דרך "טעות" ועד "לא מוסמכים"
באחד מימי חודש יולי 2008 הגיע מ' לתחנת הרכבת בבית יהושע, ומשם ביקש להמשיך בדרכו ליעד בעיר נתניה. הוא נכנס למונית ויצא לדרך. אולם, כשהגיע למחוז חפצו בנתניה, ומ' ביקש מהנהג קבלה על מחיר הנסיעה, טען הנהג כי היות שלא הופעל מונה, הוא אינו יכול להוציא קבלה.
מ' היה ער לכך שמדובר בטענה מופרכת, ומשלא הצליח לשכנע את הנהג, הבין שיהיה עליו להגיש נגדו תלונה למשרד התחבורה. היות ששם הנהג - בניגוד לקבוע בחוק - לא הופיע בתוך המונית, רשם מ' את מספר המונית.
המשפט הסתיים בסוף דצמבר 2010, ורכזת התביעות הבכירה הודיעה למ', כי בעקבות תלונתו הורשע הנהג בשורת עבירות: אי הפעלת מונה, אי מתן חשבונית, נהיגת מונית ללא לוחיות זיהוי, ודרישת שכר שלא בהתאם למה שהראה המונה. בגין כל אלה הוטל עליו קנס כספי של 2,500 שקל, או 250 ימים מאסר תמורתם, וכן התחייבות כספית בגובה 5,000 שקל למשך שנתיים, שבמהלך תקופה זו לא יבצע שוב את העבירות שבביצוען הורשע.
כתובת העבריין נמחקה מכתב האישום
זה המקום לספר, כי מ' הוא נכה שבימים כתקנם נוהג במכונית המותאמת לצרכיו. באותם ימי יולי 2008 הוא היה "בין מכוניות", ולכן נאלץ להשתמש בשירותיו של אותו נהג מונית. נוסף על כך, הוא היה זכאי להחזר כספי של הוצאותיו למוניות באותה תקופה, ומכאן חשיבותה של הקבלה שביקש - ולא קיבל - מנהג המונית. כעת, משהורשע הנהג, ידע כי עצם ההרשעה תקל עליו לקבל פיצוי בתביעה אזרחית שביקש להגיש נגד הנהג עקב הנזק הכספי ועוגמת הנפש שגרם לו בהתנהגותו הנלוזה.
בשל כך פנה מ' למשרד התחבורה, וביקש כי יישלחו אליו את עותקי כתב האישום ופרוטוקול הדיון בבית המשפט. את זאת עשו שם די מהר. ואולם, למ' ציפתה הפתעה לא נעימה כאשר הגיעו לידיו המסמכים שביקש: מעותק כתב האישום נמחקה כתובתו של הנהג, ובלי כתובת אי-אפשר להגיש תביעה נגד אדם.
בלית ברירה שב מ' ופנה למשרד התחבורה, והתלונן על מחיקת הכתובת. על פנייה זו לא קיבל תשובה. לכן הוא פנה אל ynet.
הדובר מציע: שהנכה ייגש לבית המשפט בעצמו
פנינו אל דובר משרד התחבורה, פירטנו את עיקרי תלונתו של מ', ושאלנו: מדוע נמחקה כתובתו של הנהג מעותק כתב האישום, שהוא מסמך רשמי וגלוי של מדינת ישראל, אשר נשלח למתלונן?
למעלה משבועיים חלפו, ותשובה אִַין. כמה שיחות טלפון לתזכורת עשו בסופו של דבר את שלהן, ובסופו של דבר קיבלנו שיחת טלפון מדובר המשרד. הסברנו שוב במה מדובר, והדובר טען בצורה נחרצת, כי המשרד אינו חייב למסור למתלונן - במקרה שלנו, מ' - את כתובתו של הנהג העבריין.
ציינו בפניו, שכתב אישום, שבו מופיעה כתובתו של נאשם, הוא מסמך שהציבור רשאי לעיין בו, ולכן לא ברור לנו מדוע החליטו במשרד התחבורה למחוק את הכתובת. אם כך, אמר הדובר, מדוע שמ' לא ייגש לבית המשפט ויעיין בעצמו בכתב האישום.
כאן הסברנו לו שתי עובדות חיים לא נעימות. ראשית, מ' הוא נכה שהניידות קשה עליו. שנית, כיום התיק הרלבנטי נמצא בארכיון, ונחוץ תהליך מסורבל כדי לדלותו משם. אשר להסבר הראשון, בדבר הקשיים בניידותו של מ', הייתה לדובר הצעה: מדוע שאנחנו, ב-ynet, לא נמצא עבורו את התיק. בשלב זה הזכרנו לו מי הוא משרת הציבור מבינינו, וביקשנו את תגובתו בכתב.
מהו מחיר הכתובת?
כעבור כמה שעות שב דובר משרד התחבורה והתקשר. בידיו הייתה כתובתו של הנהג, כך אמר, וציין כי הפקידה שמחקה את הכתובת עשתה זאת בטעות. כעת היה מוכן להעביר את הכתובת לידינו. "ומה תעשי בזה?" - שאל. "אכתוב על זה ב-ynet" - היתה התשובה. ואז הודיע הדובר כי אינו מוכן למסור לנו את הכתובת. או אז ביקשנו, פעם נוספת, שיעביר את תגובתו בכתב.
כשזו הגיעה, כבר הייתה בה גרסה חדשה בעניין זה. כעת ציין הדובר כי משרד התחבורה אינו מוסמך, להבדיל מ"אינו חייב", למסור מידע זה. והנה התשובה כלשונה: "משרד התחבורה אינו מוסמך להעביר נתונים שהתקבלו ממשרד הפנים, ובמקרה זה כתובתו של המתלונן (הטעות במקור; צ"ל "כתובתו של הנאשם" – י.א.). במידה והמתלונן מבקש מען של גורם כלשהו עליו לפנות בבקשה לגורם הרלוונטי".
העזרה היא רק בכיוון אחד
כזכור, מ' טרח והתלונן נגד נהג המונית העבריין. על כך הרי גם זכה בשבחי משרד התחבורה, שציין כי עשה מעשה של אזרחות טובה. האזרח בשירות מערכת אכיפת החוק - מה יותר טוב מזה? אבל, מתברר, כשהעזרה מתבקשת בכיוון ההפוך, כלומר שמשרד התחבורה יסייע לאזרח, זה כבר סיפור אחר.
יתרה מזאת: אין ויכוח שמישהו במשרד התחבורה טרח ומחק את כתובתו של הנהג העבריין מהעתק כתב האישום שנשלח למ'. הגרסאות מה גרם לכך אינן עקביות. פעם שמענו שהמשרד אינו חייב למסור מידע זה, לאחר מכן נאמר לנו שזו היתה טעות, ובתגובה נוספת ממשרד התחבורה נטען, כי המשרד אינו מוסמך למסור מידע זה.
ואם כך, אם זו הייתה טעות - מדוע לא לתקן אותה? אשר לטענה השנייה, כי המשרד אינו מוסמך למסור את המידע, זו נשמעת כמו ניסיון להצדיק בדיעבד מחדל שפירושו כי המדינה רק משתמשת בשירותי אזרחיה, אבל אינה מוכנה לצעוד לקראתם ולו צעד ביורוקרטי קטן כשהם זקוקים לעזרתה. אין פלא שבתלונתו של מ', לאחר שגילה כי כתובת הנהג נמחקה, והמדינה בעצם אינה עושה את המינימום שיאפשר לו להיפרע מהעבריין שפגע בו, הוא תהה איזה אינטרס יהיה לו בעתיד להתלונן במצבים דומים.
נא להכיר: זה האיש שיעיד נגדך
האבסורד מתחדד עוד יותר נוכח עובדה נוספת: בכל כתב אישום מופיעים שמות העדים וכתובותיהם. ברשימת העדים בכתב האישום שהוגש נגד הנהג מופיעים גם שמו וכתובתו של מ'. זאת ועוד: באחד המכתבים שקיבל ממשרד התחבורה נאמר לו במפורש, כי ייתכן שיוזמן לתת עדות (דבר שבסופו של דבר לא נדרש במקרה זה).
וכך, בעוד הנהג העבריין יכול לדעת מי התלונן נגדו, כי הוא הרי מקבל לידיו את כתב האישום, הקורבן אינו יכול לאתר - לפחות מנקודת המבט של משרד התחבורה - את העבריין.
וישנו כמובן היבט נוסף. נניח שמ' היה מוזמן לעדות, מגיע לבית המשפט, ובעת שיחת ההכנה עם התובע מטעם משרד התחבורה היה מביט בכתב האישום, וכך לומד מה כתובתו של הנהג. האם אז היו מרגישים במשרד התחבורה שידם לא הייתה במעל של מסירת מידע "שלא בסמכות" לאזרח שהתלונן ומעיד נגד נאשם?
ומעבר לכל זה: כל כך הרבה טרח משרד התחבורה לחסום מידע שנחוץ לאזרח מ'. לא היה פשוט יותר לתת לו את הכתובת ולסיים את הפרשה בצורה מכובדת?
דובר משרד התחבורה אבנר עובדיה מסר בתגובה: "כתב אישום הוא לא מסמך גלוי לעיני כל ולא כל אחד יכול לקבלו לפי רצונו. המתלונן קיבל עותק מכתב האישום מאחר והוא בעל נגיעה ישירה לתיק, אולם פרטי הכתובת הוא נתון שהתקבל ממשרד הפנים ולכן אין אנו רשאים להעבירו לגורמים אחרים. באותו אופן נאשם מקבל את פרטי הזהות של המתלונן נגדו– לא את כתובתו
"אמרתי כי מ' רשאי לפנות בבקשה למשרד הפנים לקבל את כתובתו הפרטית של הנאשם. לא הצעתי כלל שהמתלונן ייגש בעצמו לבית המשפט, אלא אמרתי שניתן להשיג זאת גם בבית משפט, שבו נידון התיק, במידה ובית המשפט ימצא לנכון להעביר לידיו עותק של כתב אישום עם כתובת הנאשם.
"ניתן לפנות לבית המשפט בטלפון או בכתב ואין צורך להגיע עד לבית המשפט כדי לקבל מסמך מסוים ובודאי אם המבקש הוא נכה".
הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות ומנהלת פורום צרכנות ב-ynet
לפנייה לכתב/ת 
