אפשר לא להתעצבן? קראו ושפטו בעצמכם

בואו לדבר על כעס גם בפייסבוק של ynet יחסים

גם אני ואותה בחורה הכרנו בצורה וירטואלית, באתר הריגול המוכר לכולנו כל כך. התכתבנו קצת, הרגשתי קליק, ומכיוון שאיני נוהג לבזבז את זמני בהתכתבויות ילדותיות, הצעתי ליצור קשר טלפוני. נעניתי בחיוב, ומכאן התחילו העניינים להתדרדר.

בכל פעם שניסיתי ליצור קשר נעניתי בתירוץ של עייפה/עסוקה. בסופו של דבר הצלחנו לתקשר ורבלית במהלך אותו השבוע, ואכן, השיחה היתה שוטפת ונחמדה והרגשתי שיש לי כאן עסק עם בחורה איכותית. נקבע דייט בסוף השבוע ו...

כשעה לפני שהיינו אמורים להיפגש קיבלתי ביטול, שוב, בתואנה של עייפות. איך לא, התחילו להיווצר במוחי ספקות לגבי כוונותיה. למחרת שיחת טלפון נחמדה מאוד השכיחה את העניין. האמנתי לה.

במהלך השבוע (שעבר) שוב, ניסיתי ליצור קשר, ומלבד הודעות במהלך הימים לא היתה תקשורת משמעותית. אבל שוב, נקבעה פגישה לסופ"ש. יום הפגישה הגיע, וכשרציתי לוודא איתה פרטים לגבי שעה/מקום וכו', לא נעניתי, לא לשיחה ולא להודעה ששלחתי. בערב ניסיתי שוב, וקיבלתי שוב ביטול, בתואנת מחלה.

אין מה לעשות, באותו רגע, חשתי תסכול עז ואמרתי לה, בתוקפנות, יש לציין, שנמאס לי לנסות. גוללתי באוזניה בצורה נחרצת את הרגשתי מתגובותיה לנסיונות האלה, במהלך הזמן מאז התחלנו לתקשר. בנוסף ציינתי, שמעכשיו, הכדור בידיים שלה. מובן שהיא התגוננה והמשיכה בשלה כי עייפות/מחלה/זמן קודמים לדייטים, ובנוסף, לא נפגשנו מעולם ואין לה הרגשה שהיא צריכה להתנצל.

מיותר לציין, שתגובתי השאירה משקע שלילי. אמנם לא השתמשתי בקללות וגידופים, אך הכעס היה ניכר.

אין דבר כזה אדם שעסוק מדי; אדם שרוצה להכיר מוצא את הזמן

התנהלותה בהחלט היתה לוקה בחסר. למשל, היא יכולה היתה להודיע לי הרבה יותר מוקדם על ביטול הפגישות ולא לקחת את זמני היקר כמובן מאליו, בדיוק כשם שאני נהגתי עם זמנה שלה. היא בהחלט יכולה היתה להשיב לשיחות להן לא ענתה, למרות שנקבעו מראש (אחת ביום, אני לא מטרידן), או לפנות שעתיים מזמנה במהלך השבועיים שעברו על מנת להיפגש. אין דבר כזה אדם שעסוק מדי; אדם שרוצה להכיר מוצא את הזמן.

אז לשאלתך, האם אפשר לשפוט אדם ברגע אחד של כעס? חד משמעית לא. מיטב מכריי יגידו שקשה להכעיס אותי ושיש בי המון סבלנות, סובלנות ועדינות (כיאה לשור). גם אם קרה והגבתי בצורה קיצונית למצב כלשהו, אני תמיד בוחן את המצב לאחר לקיחת כמה נשימות עמוקות, ותמיד מתנצל, לרוב גם אם אני לא חושב שמגיעה התנצלות כלשהי ממני.

ואם כבר בחז"ל עסקינן (אמא, השיעורים בתושב"ע בחטיבה השתלמו!) במשנה כתוב על ארבע מידות: נוח לכעוס, נוח לרצות - יצא הפסדו בשכרו; קשה לכעוס, קשה לרצות - יצא שכרו בהפסדו; קשה לכעוס, נוח לרצות חסיד; נוח לכעוס, קשה לרצות - רשע.

והמטרה בהבאת דוגמה זו היא: תראו, גם חסיד יכול להתעצבן, ואין בזה שום דבר רע. צריך להכיר היטב את האדם העומד מולך על מנת לשפוט ולו רק חלקיק מאישיותו.

בהצלחה לכולנו בהתמודדות עם הכעס.