זה הוגן לשפוט אדם לפי רגע אחד של כעס?
הכעס חלף, הוא חזר להיות רגוע ושלו, מוכן לשלב שהיינו בו רגע קודם לכן, ואילו אני נותרתי עם המילים ועם הרבה שאלות. אנחנו רק מגששים, אפילו עוד לא נפגשנו פיזית. האם זה אומר שעליי להתעלם ממילים שאמר בשעת הכעס ולהמשיך לשלב הבא כאילו דבר לא קרה?
בואו לדבר על כעס גם בפייסבוק של ynet יחסים
כל מה שרציתי לומר לו היה "לך תזדיין!" בקולי קולות. אילו הוא היה לידי, והייתי חושבת שיש לי אפשרות להפעיל כוח פיזי בלי לשבור קוד אישי/התנהגותי/מוסרי, אני בטוחה שהיד שלי היתה מצטרפת למיתרי הקול. הרגשתי שהדם שלי מבעבע, פשוטו כמשמעו. סערת רגשות מלאה ואמיתית, של כעס, עלבון, אכזבה וכאב.
הכרנו באינטרנט, בצורה מקרית. אני מניחה שזה הקל עלינו במידה רבה את שלבי הגישוש הווירטואליים. הוא סיפר על עצמו, אני הקשבתי ושאלתי, ולהפך. לפעמים עשינו את שני התפקידים בו זמנית ולפעמים כל אחד בתורו.
אחרי תקופה מסוימת החלטנו לעבור לשלב הבא. שנינו רצינו להכיר עוד, שנינו חשבנו שיש מספיק עניין וסקרנות להמשיך. ברגעים של החלפת הטלפונים, שנייה לפני הפרידה הסופית מהצג ומהווירטואליה, זה קרה.
משום מקום, צפוי או מתוכנן, מצאנו עצמנו בסיטואציה "כועסת". הוא שלף מהמותן, ואני צעקתי בלי מילים "לך תזדיין!". הוא התמסר לכעס, ואני התמסרתי למחשבה של כמה צעדים קדימה, כשהכעס ייעלם וכל מה שיישאר ממנו הן המילים.
האם האדם מיוצג במילים שבחר?
הכעס חלף, הוא חזר להיות רגוע ושלו, מוכן לשלב שהיינו בו רגע קודם לכן, ואילו אני נותרתי עם המילים ועם הרבה שאלות. אנחנו לא באמת מכירים, או במערכת יחסים, אנחנו בדרך לבדוק אם יש אפשרות לכזאת. האם זה אומר שעליי להתעלם ממילים שאמר בשעת הכעס, ולהמשיך קדימה בתוכנית כאילו דבר לא קרה? האם האדם שאני לא מכירה מספיק עדיין מיוצג במילים שבחר? האם זה הוגן לשפוט אותו על רגע כעס בודד, בהתחשב בעובדה שמדובר באדם כמעט זר?
התגובה הראשונית שלי, מודה ומתוודה גם הרגשית שלי, היתה להתנתק. משהו בתוכי כבה, ולא היה זכר לרצון להכיר אותו מעבר למסך. כאשה של מילים, מילים מקבלות משמעות עצומה עבורי גם ברגעים "רגועים", על אחת כמה וכמה ברגעי כעס.
על אף שכל מה שרציתי באותם רגעים היה להתמסר לכעס במלוא עוצמתו, בדיוק כפי שבחר לעשות, מצאתי עצמי סופרת עד 3 ומגיבה מהראש, לא מהבטן. היה לי ברור שהכי קל זה לשפוך את כל הגועל המבעבע שהיה בתוכי, בלי לחשוב על שום דבר מעבר – לא עליו, לא על צעד אחד קדימה ולא על מה זה יאמר או לא יאמר עליי. בחרתי לחשוב על הרבה דברים מעבר. האם הבחירה שלי מהווה לגיטימציה לשפוט אותו על הבחירה שלו?
אני זוכרת, ולצערי לא במעורפל, סיטואציות אחרות, עם בני זוג, שבהן הבחירה שלי היתה מעט שונה. היו רגעים שהתמסרתי כל כולי למפלצת המכוערת של הכעס. זו שלוקחת ממך את השליטה והופכת אותך לבובה על חוטים. אני בהחלט יכולה להבין מדוע אדם ניכר בשעת כעסו.
גם אני חטאתי באמירת דברים קשים, כואבים, לעיתים אכזריים, ברגעי כעס. אמרתי זאת לאנשים קרובים ואהובים. ההחלמה לאחר רגעים חסרי שליטה כאלו אינה פשוטה. הרבה אחרי, כשהסיבה לכעס נשכחת, אתה עוד עסוק בליקוק הפצעים. ההרס מרגעים אלו הוא גדול מאוד לפעמים.
עם השנים, ההבנה וההכרה בכוחו ההרסני של הכעס, ביכולת שלו להגדיר אדם ומערכת יחסים, הפכו אותי לשונה. אני עדיין מבעבעת בקלות (אומרים שקיבלתי את ראש הגזר של אבי), אבל אני פועלת בצורה אחרת. אולי יקראו לזה איפוק, אני קוראת לזה בגרות ואינטליגנציה רגשית. קל מאוד לעשות משהו בלי להכיר בהשלכות והתוצאות. קשה הרבה יותר, ברגעים בלתי אפשריים כאלו, להכיר בהשלכות ולהפעיל שיקול דעת. זה נוגד לחלוטין את הלך הרוח בשעת כעס.
אני בהחלט מאמינה, שאדם צריך להיבחן במיוחד בשעת כעסו, שכן זו מעידה על דברים עמוקים ועקרוניים הרבה יותר. זאת לא באמת בחירת המילים, אלא האופן שהדברים נאמרים, הכוונה מאחוריהן. כאשר אנחנו כועסים, אנחנו רוצים לפגוע/להכאיב, "להחזיר" לאדם שהכעיס אותנו ולתת לו לטעום את הדייסה שבישל. באותם רגעים אנחנו לא רואים דבר, מעבר לכאב/ אכזבה/עלבון האישי שלנו. הדרך בה נתמודד עם כל תחושות אלו תעיד הרבה מאוד עלינו, ובעיקר על חשיבות האדם מולנו והיחסים איתו. לא רק זוגיות, גם חברים ומשפחה, יחסים באשר הם.
משהו בתוכי מסרב להמשיך קדימה, על אף שהתנצל
ואז אני נזכרת במילים שלו ובדרך ששלף אותן בלי לחשוב על מה יקרה דקה אחרי. הרי במערכת יחסים בהחלט צריך לצפות לשליטה בכעס, אבל אנחנו לא במערכת יחסים. עכשיו אנחנו בדקה אחרי, ומשהו בתוכי מסרב להמשיך קדימה, על אף שהתנצל לאחר שהערתי לו על כך. התנצלות לא באמת מעלימה את המילים ואת חותמן. אני לא יודעת אם זה נכון או הגיוני לצפות להתמודדות עם כעס בשלב הכה טרומי שבו אנחנו נמצאים, אבל כך מרגישה. הוא לא מבין, ואני לא מוצאת את הרצון להסביר. האם זה לא מעיד על דברים עמוקים ועקרוניים יותר?
לפנייה לכתב/ת 
