שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מה איבדתי ברוטשילד?
    נתניהו משלה את עצמו שזו מחאת השמאל העשיר והשבע. אחרי לילה מדהים ברוטשילד, יש לי חדשות רעות עבורו

    "מה, גם אתם נמצאים כאן? המחאה הזאת באה גם מהימין?" את השאלה הזאת שאלו אותי עשרות אנשים בלילה המדהים שעברנו בעיר האוהלים ברוטשילד בתל-אביב תוך שהפונים נדהמים לגלות כיצד אנשי ארץ ישראל השלמה ופעילי ימין עומדים לצד אנשי שמאל ומבקשים צדק חברתי. אלא שעבורי ועבור חבריי, אין חיבור טבעי יותר.

     

    חלק גדול מ-27 שנות פעילותי הציבורית מוקדש לעניינים החברתיים, הכוללים דאגה לרווחת עם ישראל. את האמת יש לומר. קשה מאוד להיות צעיר ישראלי בארץ הזאת. יוקר המחייה, העובדה שמחירי הדירות האמירו בצורה מטורפת ואפילו זוגות צעירים שמרווחים משכורת מעל לממוצע מתקשים לסגור את החודש - הם אבסורד שאין כדוגמתו.

     

    גולשים, מומחים ואנשי שטח כותבים - בערוץ הדעות

    מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet

    מדברים על זה בפורום מחאת האוהלים

     

    בשנים האחרונות החלו לפקוד את ארגון החסד אותו אני מנהל גם משפחות שלא האמנתי שיזדקקו אי פעם לסיוע של חמלה, אלא שהמדיניות הכלכלית האטומה של נתניהו בתוספת העובדה שמדיניות ההקפאה ביהודה ושומרון וחלקים מירושלים - גם אם מסכימים לה מבחינה פוליטית-מדינית - הובילה לאלפי זוגות שאין להם פתרונות דיור ראויים. מדיניות זו היא שגרמה למצב הזוי שבו לא רק מחירי הדירות בתל-אביב הרקיעו שחקים אלא שגם בקריית ארבע ובאריאל לא פשוט לזוג צעיר לקנות או לשכור דירה.


    אין הבדל בין שמאל לימין. ברוך מרזל ברוטשילד (צילום: מוטי קמחי)

     

    גם המתיישבים הם בני אדם. גם אנחנו משלמים את אותו המחיר על הקוטג', ואת אותו מס על הדלק, גם הילדים שלנו שמתחתנים צריכים לגור בדירה נורמלית וזה לגמרי לא קל. עבדכם הנאמן מתגורר בקרוואן ומצטופף בו עם תשעה ילדים כבר 27 שנים אלא שבמצוקת הדיור הנוכחית ביהודה ושומרון גם הקרוואנים כבר לא בנמצא.

     

    לדברים הללו יש להוסיף את העובדה המדהימה שממשלת ישראל הפקירה את יושבי דרום תל-אביב והפכה חלקים גדולים מהאזור "לסודן הקטנה". כן, אני יודע שגם בשאלה האם להותיר את המסתננים מסודן בארץ יש מחלוקת בינינו לבין חלק מיושבי המאהל ברוטשילד, אלא שגם המצדדים בהשארתם של אלה בישראל לא יכולים להתכחש לכך שכתוצאה מחידלון ממשלת נתניהו, אלפי בתים בשכונת התקווה, שפירא, ויד אליהו הפכו למשכן עבור הסודנים במקום לספק את מה שהיו אמורים לספק מלכתחילה: אופציה לזוגות צעירים, סטודנטים ומשפחות קשות יום שלא גומרות את החודש.

     

    לכן, המאבק ברוטשילד הוא המאבק של כולנו. לא כל יושבי המאהל ברוטשילד מסכימים עם עמדותי המדיניות וצריך להודות שמקצתם מאוד לא אהב את נוכחותנו במקום. גם אני בלשון המעטה לא מחבב את הדעות של חלק מהיושבים שם, בוודאי כאשר מדובר באנשים שאני מכיר מנעלין ומבילעין, ואולם המאבק שיצא מרוטשילד הוא מאבק שבו לעניות דעתי אין הבדל בין שמאל לימין, בין חילוניים לדתיים, בין ספרדים לאשכנזים. כולנו חיים בארץ הזאת וכולנו צריכים להתמודד עם ממשלה אטומה חסרת רגישות חברתית.

     

    נתניהו ושריו עוד מנסים להשלות את עצמם שזו מחאת השמאל העשיר והשבע. יש לי חדשות רעות עבורם. לא כל יושבי האוהלים ברוטשילד הם "אנשי שמאל שמעשנים נרגילות ואוכלים סושי". פגשתי שם רבים וטובים - חלקם אנשי ימין, גם כאלה שהצביעו לנתניהו, אך גם הם מבינים שככה אי אפשר להמשיך, שחייבים לשנות, שחייבים לצעוק כי אכפת לכולנו מהארץ הזאת.

     

    ברוך מרזל - יו"ר תנועת ארץ ישראל שלנו, חברון

     

    גולשים מוזמנים להציע טורים בנושא המאבק החברתי: opinions@y-i.co.i

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים