פיצה בחוץ? מכינים לבד! חינוך כלכלי מתחיל בבית

עם אילו תובנות יחזרו הילדים שלי מהביקור במחאת האוהלים? מה ייצרב בתודעתם ויתקבע בארגז הכלים האזרחי שלהם? ככל שזה תלוי בי, אני אפעל לשימור רוחות המהפכה לטובת שיעור בצרכנות גאה, כזו שמתהדרת בעמוד שדרה ויודעת שהכוח הכלכלי מצוי בידיים שלה. כזו שלא תניח לזכיינים תאבי ממון, למשווקים חזיריים וליבואנים תפוחי ארנק להזרים מים לבריכות השיש הפרטיות שלהם על חשבון החורים שלא דאגנו לסתום בצינור הגומי שלנו.

• בואו להתעדכן בכתבות ובתמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

לקנות פיצה? להכין בבית!

בשבוע שעבר, למשל, התבשרנו שהמבורגר במקדונלדס עולה בישראל פי שניים לעומת מקבילו האמריקאי. לא שבעבר הסתופפנו לעתים קרובות מדי תחת כנפי ה-M הגדולה (איך שלא נהפוך את הקציצה, בבית היא יוצאת יותר טעימה), אבל כעת ברור שלא נעצור בסניפי ענקית המזון המהיר, גם לא לגלידה אמריקאית, לפחות עד שנתבשר שהמחירים חוזרים ומכבדים את הצרכן הישראלי.

נכון, מהפכת הפיצה המקומית משאירה את הפיצה הביתית שלנו די מאחור ואין ספק שהפיצריות העדכניות מספקות עיגולי בצק מנחמים ומענגים יותר, אבל היי, איזה תענוג זה לטעום את טעמה של הגאווה הצרכנית ולא להניח למישהו להתפלש בכסף על חשבון העבודה הקשה שלי! ואיזה כיף זה להכין לבד טחינה ולא לקנות מוכנה, לשקשק בעצמי את הרוטב לסלט או לקלות את החציל על הגז, למרות שצריך לנקות לאחר מכן את הכיריים.

הילדים חוזרים עם עודף

כשמסבירים לילדים מה המניעים שמאחורי סדרי העדיפויות שלנו ומדוע אנחנו בוחרים לחסוך בתחום מסוים (כמו אוכל מוכן, מסכים שטוחים, גאדג'טים מהבהבים) ולהשקיע בתחום אחר (החינוך שלהם, טיולים משפחתיים משותפים, טיפול וטרינרי טוב לחיית המחמד שלנו), הם מתגלים כשותפים נפלאים למלחמה, כחיילים שנותנים את הנשמה וחוזרים עם עודף.

משב המהפכה הסוציאליסטית הגיע מבחינתי בול בזמן כדי להחליף מילה עם הילדה גם על הילקוט החדש שרצתה לשנה הבאה - דגם ממותג שעולה קרוב למאתיים שקל. נישאת על הרוח הגבית משדרות הבומבמלה, הסברתי לה שככל שזה תלוי בי, היא צריכה לבחור בין הילקוט משנה שעברה, משומש במצב מצוין, ובין לשאת את ספרי הלימוד מופקעי המחיר בשקיות בד. שתבחר.

נראה שהקטנה ממש השתכנעה, אבל אז אמא שלי התערבה בשיחה והתנדבה לרכוש את הילקוט המדובר, העיקר שהילדה תגיע מצוידת ל-1 בספטמבר. לך תגדל דור שנלחם על גאוותו הצרכנית בצלם של סבא וסבתא יוצאי מעברה, שמרגישים שכל מה שנמנע מהם באוהלים דאז הם חייבים להעניק לנכדי המרציפן דהיום.

אבל אני לא מוותרת. אנחנו נישאר עם הילקוט הקודם ואמא שלי תתכבד ותשקיע את הכסף במשהו אחר לטובת נכדתה, כי את האמת שלי לגבי בזבוז וחיסכון ספגתי ממנה. היא עודדה אותי להתחיל לעשות בייביסיטר כבר בגיל 13, ושלחה אותי לעבוד בסניף המזון המהיר (שלימים, סגירת מעגל, הפך להיות סניף מקדונלדס) בקניון איילון עוד לפני שבישראל ידעו מה זה קניון, והאיצה בי לחסוך חלק מהכסף. חסכתי אז סכום נכבד שבסופו של דבר השקעתי בהוצאה לאור של ספר השירים הראשון שלי. ומי יודע, אולי זה גרם לי לבחור במקצוע שבו אני עוסקת עד היום.

בזכות שדרות האוהלים יהיה גם לי קל יותר ללמד את ילדיי לחשוב על עצמם כעל המותג החזק בעולם, שמחליט במה להשקיע את הכסף שלו ולאן לא לזרוק שקל, שיודע שכל עוד הכסף מצוי בידו גם הכוח הכלכלי נמצא אצלו, ושאסור לבזבז את הכוח הזה על מי שמזלזל בנו ומוכר לנו מוצרים בסיסיים (או מותרות) במחירים בלתי הגיוניים.

הכותבת היא מחברת סדרת ספרי המתנה בהוצאת ידיעות ספרים. לעמוד הפייסבוק של ענת לחצו כאן .