שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מכתב לרוצח ששינה את חיי
    שנתיים עברו מאז הרצח בברנוער והרוצח טרם נתפס. ג'וזף וקסלר חוזר לרגעי הבלבול, האימה והפחד שאפיינו את הדקות הראשונות שלאחר הרצח, ויש לו מסר חד וברור לרוצח האנונימי שעדיין מסתובב שם בחוץ

    לילה נוסף של חושך ירד על הארץ. כהרגלי השבועי, כיביתי את האורות בבית והתיישבתי בחשכה אל מול הלפטופ השחור שלי. מזגתי לעצמי כוס משקה והדלקתי סיגריה ראשונה מתוך חבילה שלמה שעתידה להסתיים עד שהבוקר יפציע.

     

    הפעם על השולחן ולא רק הפרטי שלי - מחאות. הארץ סוערת בעקבות אזרחים מתעוררים הדורשים שינוי. אני נזכר במחאה אחרת בשדרות רוטשילד ומצב רוחי משתנה בין רגע.

     

    עוד בנושא גאווה בערוץ יחסים:

     

     

    שנתיים אחורה בערב דומה לשלנו כעת, נכנסת אל חיי. אינני יודע אם דרך נאותה היא לברכך לשלום, אך מפאת נימוסים אלמנטרים איאלץ לעשות בדיוק כך. שלום. מעולם לא הכרנו ועם זאת אני מרגיש צורך לכתוב לך ולדעת כי קיים סיכוי ולו הקלוש ביותר שמכתב זה יעשה דרכו אלייך.

     

    אוגוסט שוב הגיע וכמידי שנה אני מוצא עצמי מכונס בדיכאון ומוצף ברגשות מטרידים. בעבר הגורם העיקרי לכך היה יום הולדתי המקולל שמתחולל גם הוא בחודש קיצי זה. בהווה הסיבה היא קצת אחרת.

     

    מסע ארוך אל תוך הלילה

    מוצאי שבת, 2009, תחילת חודש אוגוסט, אני וחבריי יושבים על ספסל בשדרות רוטשילד יחד עם בקבוק יין אדום. בעוד אנו מבקשים את הבלתי אפשרי - שהערב הנהדר לא יסתיים לעולם ובכך תמנע הגעתו של שבוע חדש, בחדר לא רחוק מאתנו, נערים ונערות התפללו שהלילה הזה ייגמר.

     

    זיכרוני מציג בפני תמונה של שתי נערות רצות לאורך הרחוב וצווחות בקול חנוק. דבריהן היטשטשו ולא היו ברורים כלל, 'כנראה בעקבות הריצה', חשבתי בזמנו. אבל מילה אחת כן בלטה מגרונן של הצעירות - 'רוצח'.

     

    מבלי שהספקנו להבין את המשפט במלואו החלו נערים נוספים לרוץ בבהלה באזור. באותן הדקות התקהלות החלה להיווצר צפונית למקום בו ישבנו. התקרבנו ושמנו לב שהשדרה התמלאה בסימני שאלה המרחפים מעל ראשם של הנוכחים.

     

    אחד סיפר כי שמע יריות, השנייה ראתה הרבה מאד דם, ומישהו נוסף טען כי דתי משוגע ירה בבחור בתוך פאב גייז תל אביבי. שמועות צצו כפטריות לאחר הגשם, בעוד סירנות של משטרות ואמבולנסים סיפקו לנו מוזיקת רקע. אבל אתה כנראה כבר לא היית שם.

     


    באנו חושך לגרש (צילום: ירון ברנר) 

     

    לפעמים אני תוהה אם אולי לא ברחת הרחק ככל שהתאפשר לך מזירת הרצח, ובמקום זה בחרת לבלות את זמנך לאחר המעשה דווקא אתנו בשדרה. הסיכוי לכך קיים שכן זהותך נשארה עלומה.

     

    המשטרה מדווחת כי זוהי חקירת הרצח היקרה ביותר שנוהלה במדינת ישראל ועדיין אין לך פרצוף. בוודאי גיחכת לך לנוכח הידיעה על התקציב שהושקע בתפיסתך בעודך חופשי כפרפר.

     

    בוקר טוב ישראל

    שנתיים עברו מאז אותו יום בו הוצאת לפועל, את מה שנראה כיום כמשימה מתוכננת היטב, ולצערם של רבים, אף צלחת בה. למעשה האכזרי שביצעת אין מחילה, זאת כבר הנך יודע ובדיוק משום כך אתה מעדיף להסתתר.

     

    במקום לסלוח ולנסות ולהעניק לך מחילה, אני רוצה להודות לך. בזכות האקדח שנשאת עמך, הערת קהילה שלמה, והעלאת נושא חשוך לסדר היום הציבורי, לאחר שנים של התעלמות וטאטוא הצידה.

     

    בזכות הקיצוניות שהוכחת, רבבות מאוכלוסיית ישראל הבינו שעדיף לקבל ולחבק, מאשר להאשים ולהתעלם. בזכות התהודה שיצרת, לא רק העם, האזרחים והתקשורת הפכו את הנושא לקונצנזוס שיחתי, גם הממשלה ושאר מדינות העולם.

     

    בזכות היעלמותך, נותרנו עם האופציה לרצח על בסיס הומופוביה, כיוון שזה הצליח להעיר קהילה רדומה ולהשיבה למסלול דרישת הזכויות המגיעות לה. כן, קראת נכון, אני מודה לך, אבל רק כי זה עדיף על לנסות ולהצליח לסלוח לך, דבר שאינני מסוגל לעשות.

     


    ברלין. עצרת הזדהות עם הרצח בברנוער (צילום: רויטרס)

     

    בעקבות הדם ששפכת, לראשונה בחיי הרגשתי חלק מהקהילה הלהט"בית וגאה בכך. בלי סלוגנים מטופשים כמו "שווה להיות גאה", וללא צורך בכל צבעי הקשת. פשוט גאה. עזרת לי להבין כי הקהילה לאו דווקא מתאפיינת באייקונים נוצצים וחיבה לארוויזיונים, אלא באחדות שלה כאשר היא נפגעת.

     

    בימים שאחרי מעשייך ניתן היה להבחין בתהליך של שינוי פנים בקהילה המקומית. כולנו נרתמנו לעזור, להפגין, לבכות, לשתף, לחלוק, להפיץ ובעיקר לשנות, כדי שלא נאכזב את ניר כץ וליז טרובשי, שני הנערים שרצחת.

     

    אינני יודע אם דרך נאותה לסיים את המכתב היא לאחל לך עתיד דומה לשלהם, אז מפאת נימוסים אלמנטרים אחלוק איתך ציטוט שנאמר לרוצח של נער אחר, מ'תיו שפרד. גם הוא נרצח באכזריות, ובמקרה שלו הרוצחים נתפסו והודו כי הרקע למעשה היה הומופובי גרידא.

     

    במשפט של רוצחיו, ויתרו הוריו של שפרד על עונש מוות והתפשרו במאסר חיים כפול. ההסבר למעשיהם לא איחר להגיע - "נתנו לו חיים לזכר אדם אחר שלא יזכה לחיות יותר".

     

    כולי תקווה כי המשטרה והממשלה יממשו הבטחתם, יתפסו אותך וצדק יבוא על הקהילה שעזרת לי לגלות.

     

    נכתב בחדר חושך.

     

     

    הכותב מוציא לאור, עורך וכתב ראשי בפנזין האורבני התל אביבי "הכבשה השחורה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים