למה פעוטות אומרים "ביצות" ו"אוטואים"?

מי מאיתנו ההורים לא מכיר את שיבושי המילים המשעשעים, כשהילדים הקטנים מבקשים מאיתנו ש"תעשו לי פי" כשהם צריכים לשירותים או "שתפו לי" כשהם רוצים שנקרר להם את המרק. בדרך למקלחת כשהם עירומים הפעוטות אומרים שהם "פשוטים" ובארוחת צהריים כשהם אומרים "פפון" או "פרסק" הם בעצם מתכוונים למלפפון או אפרסק.

כתבות אחרונות בנושא  - בערוץ החינוך של ynet

• "המפוזר מכפר אז"ר" עולה לכיתה א'
  
• לשון הרע: יוצאים למלחמה בשפה הדלה של הנוער
  
• הרפורמה בתיכונים נחתמה: 'צעירים, לכו להוראה'
  

ספר חדש שחקר את שיבושי המילים של הילדים קובע, כי הם לא מתבלבלים. מחברת הספר טוענת כי מה שלהורים נדמה כטעויות לשון, הם שלבי התפתחות טבעיים ברכישת השפה.

הספר "המגדל נפרק - חידושי מילים של ילדים וניתוחם", שחיברה ד"ר מיכל סגל, עוסק בשיבושי מילים הנפוצים בקרב ילדים ומצביע על העקרונות המנחים את הילדים בהבנה של חוקי השפה וביצירה של ביטויים לשוניים.

במהלך המחקר, מחברת הספר אספה רשימות מילים מקוריות של ילדים בגילאי שנה וחצי עד ארבע וחצי ולמעשה מראה כי הביטויים המשובשים הם למעשה תוצרים הנשענים על החוקיות והלוגיקה של הדקדוק. "מוחו של הילד נערך כבר מתחילת דרכו לשלוף שורשים ממילים שקלטו אוזניו ולאגור אותם בזיכרונו, כך שבעת הצורך הוא יוכל ליצור בעזרתו פועל חדש משלו", הסבירה ד"ר סגל.

כך למשל, אם הילד שמע בעבר את הביטוי "יש לגזור לפי הקו", אז כשהוא ירצה לתת שם לחפץ שגוזר הוא ישתמש בתבנית הצלילים המוכרת לו וייצור את המילה "מגזריים", או למשל כאשר הילדה לאחר שאמרה שלום לחברותיה, משתמשת בשורש ש.ל.ם ומטמיעה אותו בתבנית דקדוק המסמלת סיום פעולה וכך נוצר הביטוי "אמא אני שלומה" (אמרתי שלום).

בובה-בובות, ביצים-ביצות

דוגמה נוספת לחוקיות בשיבושי המילים היא כאשר הילד אומר "ביצות" במקום ביצים, כיוון שהוא שם לב לקשר בין יחיד לרבים במילים בובה ובובות ועוגה ועוגות. "ילדים לא מתבלבלים", קובעת ד"ר סגל. "כל אלה אינן סתם טעויות, אלא שלַבי התפתחות טבעיים, שאותם עובר כל ילד השואף לבטא את עצמו באמצעות השפה המדוברת בסביבתו. כמו כל טירון בלימוד שפה גם הילד לומד תוך כדי התנסות. בפעילות של ניסוי וטעייה הוא לומד להכיר בהדרגה את התבניות של המילים, של צירופי המילים והמשפטים".

בנוסף, לדבריה של ד"ר סגל, כשהילדים משבשים מילים לא מומלץ לתקן אותם, שכן הדיבור משרת את הצורך החברתי והרגשי של הילדים

 וכשמתקנים אותם למעשה קוטעים להם את התקשורת ועושים להם מעין חסימה לדיבור. "במקום לתקן את הילד מומלץ להמשיך את השיחה כרגיל ולנסות לשזור בתוכה את הביטוי הנכון, כך שהילד ישמע את ההגייה הנכונה, אך לא ירגיש שחסמו לו את התקשורת", 

ד"ר סגל, מרצה בכירה במכללת סמינר הקיבוצים, שפרסמה את הספר בהוצאת מכון מופ"ת, סיכמה: "בסופו של דבר חשוב להדגיש שאין סכנה שהילד לא ילמד את המילה הנכונה וכל הטעויות החינניות הללו, הן רק הוכחה לכך שהמוח של הילד עובד והוא קולט את הצלילים והתנועות שהוא שומע מסביבו".