שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    תנו לזונות למחות
    "זונות הן המפגינות שלא תראו, הנשים שלא תשערו שהן זונות". רגע לפני צעדת המיליון, כמה מילים על זנות ודיור

    כמעט חודשיים עברו מאז התחילה מחאת האוהלים, במהלכה היינו עדים לריבוי קבוצות מחאה ומאהלים מגוונים, ממאהלי נפגעי הדיור הציבורי והרפתנים ועד אוהל השידוכים ומאהל קולנוע המהפכה.

     

    את מאהל הזונות לא תוכלו לראות – לא בצורת 'המאהל הדיסקרטי' ולא בסגנון 'ליעד מארחת בכיף באוהלה'. אין הדבר אומר שזונות לא משתתפות בגל המחאה על יוקרת המחיה ועל העדר מדינת הרווחה ששטפו את הארץ. זה פשוט אומר שאינן נושאות אוהל בגאון ומצהירות על כך.

     

    מחאה חברתית בערוץ יחסים:

     

    מחאה נשית

    מרבית הזונות משתייכות למין הנשי. גם את המחאה הנוכחית מובילות נשים, ולא בכדי: אם המחאה מתבססת מחד על עלות המחיה ומאידך על אובדן מדיניות הרווחה שהוביל לעלות מחיה גבוהה מדי מבחינה פרופורציונאלית, הרי שחשוב לזכור שנשים מרוויחות פחות מגברים ונפגעות יותר מקיצוצים תקציביים ומכישלון מדינת הרווחה בישראל.

     

    הוכחות לקשיים הכלכליים הנערמים כנגד נשים נמצאות בכל תחום בו המפגינים והמפגינות מבקשים התערבות ממשלתית ושינוי. נשים בישראל מרוויחות בממוצע 63 אגורות על כל שקל שמרוויח גבר, וזאת למרות שרמת החינוך הממוצעת של נשים גבוהה מזו של גברים.

     

    מרבית העובדים במשרה חלקית הן נשים, על אף שמתוכן חלק ניכר היה מעדיף לעבוד במשרה מלאה. כמו כן, נשים הן המועסקות המרכזיות בסקטור הציבורי, אם זה כמורות, פקידות או אחיות – שבו קיצצה ופיטרה המדינה הכי הרבה מועסקים.

     

     

    גידול ילדים למשל, כרוך בהוצאות עבור גנון ומטפלות. מדובר בעלות עצומה שנופלת בעיקר על נשים, כתוצאה ממחסור בחינוך חינם והפרטת החינוך בישראל. בהיעדר אלו, נשים לא יכולות לצאת לעבוד ולהתפרנס. נשים שתבחרנה להישאר בבית על מנת לחסוך עלויות – עלולות לגלות שביטוח לאומי עומד לשלול את הפיצויים והקצבה שהן הרוויחו לאחר ארבע שנים בלבד מחוץ למעגל העבודה, למרות שאותו דבר לא ייעשה לגברים.

     

    ואם כל זה לא מספיק, כעת מנסה הממשלה להעלות את הגיל הפנסיה ולשלול מנשים את קצבת הזקנה. נשים שבוחרות שלא להתחתן, אמהות חד-הוריות, או לסביות - סובלות מדיכוי כלכלי כפול.

     

    סובלות מקשיים כלכליים. נשים במצעד העגלות (צילום: יונתן סבו   ) (צילום: יונתן סבו   )
    סובלות מקשיים כלכליים. נשים במצעד העגלות(צילום: יונתן סבו )
     

     

    זונות בעד צדק חברתי

    קל להבין מדוע נשים מוחות. ומה הקשר לזנות – תשאלו? ובכן, רוב הנשים שעובדות בזנות עושות זאת מסיבות כלכליות, כך שנשים שנפגעו מאוזלת מדיניות הרווחה או שלא סוגרות את החודש עם עבודותיהן הנוכחיות עלולות לבחור בזנות כאמצעי להשלמת ההכנסה הנדרשת. סטודנטיות במאהל הסטודנטים לא נושאות שלט של 'זונה בעד צדק חברתי'. זונות הן המפגינות שלא תראו, הנשים שלא תשערו שהן זונות. כי ככה זה עם זונות – לא תמיד רואים אותן.

     

    בואו נחזור למקורות המחאה הנוכחית – סוגיית הדיור. הבית, מעבר להיותו זכות בסיסית לכל אדם, מסמל מקדש של ביטחון אישי ושלווה. הדבר נכון פי כמה וכמה לנשים העוסקות בזנות. לעיתים רבות, הבית הוא מקום העבודה.

     

    בישראל העסקת נשים בזנות מתחלקת בגדול לשלושה תחומים: הרחוב – מקום לא בטוח עם תדמית ושכר נמוכים, בתי זונות - כוללים גם מכונים ודירות דיסקרטיות, שם מוסרות המועסקות את מחצית מרווחיהן למעסיקיהן. התחום השלישי הוא הבית, בו נשים עובדות לבדן או בשיתוף עם נשים אחרות, בשעות שהן קובעות תוך שמירת כל כספן לעצמן. בשפה מרקסיסטית – לעובדות מהבית יש אוטונומיה מלאה על אמצעי הייצור שלהן. אבל בשביל זה הן צריכות בית.

     

    אצל זונות לעיתים הבית הוא מקום העבודה (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    אצל זונות לעיתים הבית הוא מקום העבודה(צילום: AFP)
     

     

    רק אל תעבדי מהבית

    אחד הדברים המעניינים בנשים שעובדות מהבית הוא שהן האוכלוסייה הכי מגוונת שעוסקת בזנות. במהלך השנים, יצא לי להכיר נשים שעובדות מהבית עם ילדים, אחות אחת, עיתונאית ומנקה שהשלימו הכנסה ועבדו מביתן כשהיה להן זמן, מספר סטודנטיות, גברים, מלכות סאדו (ולא אכפת לי שזה לא 'זנות נטו' – זה עדיין מתן שירותי מין עבור כסף), נשים מבוגרות, נשים שגרות בפריפריה ולא מסתמכות על בתי בושת בערים גדולות, ונשים טרנסיות.

     

    המחשבה של לשים את כולן בחדר אחד יוצרת דימוי של אוכלוסיה מגוונת עד מאוד, שספק שמי שיראה אותן יהיה יכול לנחש מה הגורם המשותף בינן. אבל יש פה קאץ' אחד – השכרת דירה שבה עובדים בזנות הוא עבירה על החוק, וכל מי שאני מכירה שעבדה בביתה לאורך מספיק זמן נתפסה. זה בדיוק כמו שאתם מדמיינים לעצמכם: דפיקות באמצע הלילה, משטרה, מעצרים, תחקורים בתחנה, קנסות, דו"חות, פתיחת תיקים, שוטרים סמויים שיושבים מחוץ לבניין או אורבים בחדר המדרגות אחרי כל מי שנכנס ויוצא, שלא לדבר על הסתבכויות קשות עם בעל הדירה.

     

    לפני כמה שנים, כשעבדתי בתור מלכת סאדו בסטודיו שהשכרתי עם שותפה, התפרסמה עליי כתבה בעיתון ודרכה שכניי גילו על עיסוקיי בדירה. כמה מהם כמעט אנסו אותי בחדר המדרגות, עד שנאלצנו, אני והשותפה, לעזוב את הדירה והעסק תוך יום. במשך שנה פחדתי להסתובב במרחק 100 מטרים מאותו הבניין.

     

    זנות בישראל איננה בלתי-חוקית אבל לעבוד תחת דירתך שלך מהווה עבירה על החוק – שני דברים שסותרים זה את זה. בעצם קיום החוק ומדיניותו, נדחקות זונות לאחת משלוש אופציות: לעבור על החוק, להידחק לעבודה ברחוב או תחת סרסור או לוותר על התענוג ולסבול את עוולות העדר מדינת הרווחה בישראל ולשקוע בעוני. עם רשימת הדרישות הארוכה שמנהיגי המחאה הציגו, לא נראה לי ששינוי חוק שכזה הוא בגדר דרישה מוגזמת.

     

    בשורה התחתונה – בין אם בסוגיית הבית לצורכי מגורים או עבודה, בין אם בפרנסה או במימון הפעוטון - המחאה הנוכחית מבטאת צורך לביטחון אישי, כלכלי, בבית ובעבודה. ולזונות מגיע את הביטחון הזה, כמו לשאר הנשים וכמו לשאר האוכלוסייה.

     

     

    הכתבת היא אמנית פרפורמנס ופעילה חברתית שעובדת עם 'היידרה' - ארגון זכויות פועלות המין בברלין.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים