שרה וביבי הביאו את זה על עצמם

קרב הגרסאות הפומבי בין המטפלת של אבי-אשת-ראש הממשלה ובין לשכת ראש הממשלה מעלה כמה תהיות, חלקן מתחום האתיקה, המינהל התקין והמשפט, ואחרות מתחום האחריות האישית ושנאת נשים.

התהייה המרכזית מהכיוון המשפטי והאתי, היא השימוש במערך הדוברות (המנופח והבזבזני ממילא) של לשכת ראש המשלה כדי להגן על שמה הטוב של אשתו. כל אזרח זכאי להגנה על שמו הטוב, אבל לא כל אזרח מקבל ובחינם (כלומר, על חשבון משלם המיסים), טיפול כה מסור כמו הגב' נתניהו. בין אם התנהגותה היתה עבריינית מבחינת דיני העבודה ובין אם מדובר בהאשמות שווא, הגב' נתניהו, בעלה ואנשי לשכתו עברו לכאורה כמה עבירות מתחום היעדר המינהל התקין בכך שרתמו את המנגנון שאמור לטפל בבעיות ה"הסברה" של המדינה, כדי לטפל בבעיית ה"הסברה" האישית של הגב' נתניהו.

עוד בערוץ הדעות :  

• קוראים לו האזרח הקטן / טליה ששון
• היום מתמחה, מחר מלצר / עסאם עקרם דאוד
• אמא, אבא. הצעדה הזו בשבילכם / אתי כהן
• ממשלה יקרה, שמחי בשמחתנו / סתיו שפיר
  

התהייה השנייה היא מתחום האחריות האישית. בני הזוג נתניהו, כבר מהכהונה הראשונה של בנימין נתניהו בראשות ראש הממשלה, ניסו להשתיל בפוליטיקה הישראלית את המוסד האמריקני כל כך של ה"זוג הנשיאותי" ו"הגברת הראשונה". אלא שלפעמים השתלה תרבותית לא עולה יפה. הרעיון, האמריקני כל כך, של "הגברת הראשונה", לא נקלט בישראל, לפחות לא כפי שכנראה נתניהו ויועצי התקשורת שלו תיכננו.

טרא גורשה מהבית. האם נוצלה?(צילום: גיל יוחנן)

לו התקשורת היתה נטפלת במידה זהה - בהנחה כאמור שיש כאן היטפלות מצידה - לאשת ראש ממשלה נחבאת אל הכלים, הטענות נגדה היו כנראה מוצדקות. אבל מרגע שבנימין נתניהו לא "רץ" לבדו, אלא השתמש במשפחתו כמכשיר, הוא ואשתו הפכו את העיסוק בהם, בזוגיותם ובה ללגיטימי.

האשה מוכפפת לסטריאוטיפ

התהייה השלישית שעולה מהפרשה הזו קשורה לשנאת נשים. לא מעט נאמר, עוד בעניין ההעסקה הלא חוקית של מנהלת משק בית על-ידי אהוד ברק ונילי פריאל, על כך שהאשה היא זו שסופגת את האשמה, ומשלמת מחיר כפול: היא גם מוכפפת לסטראוטיפ שהיא זו שדואגת למשק הבית, וגם היחידה שמואשמת בפעילות הלא-חוקית.

גב' שרה נתניהו, בכך שהסכימה שלשכת ראש הממשלה - כלומר מקום העבודה של בעלה - תדברר אותה, מקבלת על עצמה את התפישה הפסיבית, הנזקקת וכמובן - האחראית על משק הבית - שנשים קרייריסטיות ועצמאיות כמותה מנסות להתנער ממנה כבר כמה עשורים. בכך, ושלא במודע, הגב' נתניהו מחזקת את הסטריאוטיפ של הרעיה החלשה, זו שגם מחלישה ומכשילה ברפיון שכלה או בשיקול דעתה הפגום את בעלה.

לבסוף, התקשורת שקושרת בין ההעסקה הפוגענית לכאורה של מהגרת עבודה על-ידי אשת ראש הממשלה ובין הלגיטימיות של שלטונו מועלת גם היא בתפקידה ומחזקת את התפישות הסקסיסטיות הללו. איש לא יוצא טוב מהפרשה הזו, בוודאי לא נשים.

אילו התקשורת היתה עוסקת באותה מידה של תקיפוּת בסיקור ההתנהגות הנפשעת של ישראלים - גברים ונשים - המעסיקים מהגרי עבודה בתנאים מזעזעים, ניחא. אבל העובדה שהדבר נעשה לעיתים נדירות יחסית לזכוכית המגדלת שבה נבחנות נשותיהם של נבחרי ציבור (שהן תמיד "רעייתו", לעולם לא "אשתו"), חושפת את הצדקנות, המניפולטיביות, והדעות הקדומות הסקסיסטיות שעומדות בבסיס דפוסי הסיקור הללו.

ד"ר צבי טריגר מלמד דיני משפחה ודיני חוזים בבית הספר למשפטים ע"ש חיים שטריקס, המסלול האקדמי המכללה למינהל.

גולשים מוזמנים להציע טורים: opinions@y-i.co.il