שתף קטע נבחר

צרפת נגד טורקיה: צדק היסטורי או ציניות?

יש הטוענים שחוק רצח העם הארמני שדוחף הפרלמנט הצרפתי הוא חוק צודק ומתבקש. אחרים, ושר החוץ הצרפתי ביניהם, תוהים למה צריך את זה דווקא עכשיו, כשאנקרה צוברת כוח בעולם המוסלמי. שגריר ישראל בצרפת לשעבר על השיקולים של פריז

צדק היסטורי, אינטרסים דיפלומטיים וכמובן – הבחירות שבפתח. כל אלה משמשים בערבובייה בדרמה הדיפלומטית המתחוללת בין צרפת לטורקיה על רקע החוק נגד הכחשת רצח העם הארמני שאישר הבית התחתון הצרפתי בשבוע שעבר. ייתכן שלעולם לא נדע מה דחף את הפרלמנט לאמץ את החוק דווקא עכשיו, אך מספר שיקולים עומדים לנגד עיניה של פריז.

 

טורקיה מסתבכת גם עם צרפת - הכתבות האחרונות:

סרקוזי האב לארדואן: טבח? לא הייתי באלג'יריה

טורקיה מאיימת בחרם: "נאסור ייבוא מצרפת"

טורקיה נגד צרפת: אין כניסה למטוסי קרב וספינות

סרקוזי נגד טורקיה: רצח העם הארמני הוא עובדה

 

יש שיטענו כי זהו חוק מתבקש, המשך טבעי לחוק משנת 2001 שהכיר באירועים שהתרחשו בין

השנים 1915-1917 כרצח עם. זהו תוצר של דיון היסטורי-פוליטי ממושך שהתנהל כבר שנים רבות בצרפת, בדומה לזה שמתנהל עדיין במדינות רבות אחרות, כולל בישראל, ושתוצאותיו (או היעדרן) לא תמיד מביאות כבוד רב למשתתפים בו.

 

על כפות המאזניים מונחים הצדק ההיסטורי ואינטרסים מדיניים מובהקים. למרות חילוקי דעות בין ההיסטוריונים על ממדי הטבח בעם הארמני והקושי לגשר בין הגרסאות בנוגע למספר הנספים (מיליון וחצי על פי הארמנים וחצי מיליון על פי טורקיה), קשה להתעלם מקווי הדמיון בין הגדרת "רצח עם" כפי שניסח אותה האו"ם ב-1948 לבין מה שקרה בארמניה בשולי מרחץ הדמים העולמי של מלחמת העולם הראשונה.

 

מנגד, בזירה המדינית מנצחת טורקיה הגדולה והחזקה את ארמניה השולית ללא קושי. בשם אינטרסים מדיניים הצליחה אנקרה לאורך השנים להכתיב את תוצאותיו של הדיון הפוליטי-היסטורי הזה ברחבי העולם או לפחות לדחות אותו עוד ועוד.

 

אובססיה טורקית

כל מי שפגש דיפלומט טורקי (ואני פגשתי רבים כאלה) יודע שלעיסוק בסוגיה הזאת יש סממנים אובססיביים כמעט כמו העיסוק של דיפלומטים ישראלים ב"הסברה", והוא מאפיל על נושאים ואינטרסים רבים אחרים הקשורים ליחסי טורקיה עם העולם הגדול. על אף שמדובר באירועים שעוד מעט ימלאו מאה שנים להתרחשותם, טורקיה משדלת, משכנעת, מסבירה וגם לא מהססת לאיים על כל מדינה שמעזה לקיים אפילו דיון ציבורי על הסוגיה.

 

פריז לא נכנעה לאיומים ואף שידעה שאנקרה תגיב בהשתוללות קיצונית שגם ישראל כבר טעמה ממנה בנסיבות אחרות, אישר הנשיא ניקולא סרקוזי את ההצבעה באסיפה הלאומית (החוק עוד טעון את אישור הסנאט). הדבר נעשה ללא התלהבות יתרה ואף שהרוב היה גדול, הנוכחות באולם הבית התחתון הייתה דלה ביותר.

 

גם לציניקנים היה יום חג. בצרפת יהיו בחירות בעוד חמישה חודשים, מצבו של סרקוזי בסקרים בכי רע ומה יותר טבעי מלקרוץ קריצה ענקית לכחצי מיליון צרפתים ממוצא ארמני? זאת ועוד: אהבה גדולה לא שררה מעולם בין סרקוזי לראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, או בין סרקוזי לטורקיה בכלל. הוא נודע כמתנגד הנחרץ ביותר לקבלתה של המדינה לאיחוד האירופי ובדרכו הישירה הוא לא ניסה להסתיר זאת או לייפות את מילותיו. יש שיודו שהוא אומר בקול מה שמנהיגים אירופים רבים אחרים, ובעיקר בוחריהם, חושבים בסתר לבם.

 

שר החוץ שלו, אלן ז'ופה, הסתייג מהמהלך ולא הסתיר את מורת רוחו. מנקודת המבט שלו כממונה על יחסי החוץ של צרפת הוא צודק מן הסתם. בימים אלה של "אביב ערבי" שתוצאותיו לא ברורות, של מהומות קשות בסוריה, של אי ודאות כלכלית, למה צריך להסתכסך עם טורקיה שהולכת וצוברת מעמד של מעצמה לא רק באזור, אלא בעולם המוסלמי כולו?

 

ובכל זאת. צרפת היא גם ערש הולדתם של ערכי צדק, שוויון וזכויות אדם. אולי הפעם לא מדובר בחישוב פוליטי קר רוח אלא ברצון אמיתי לא להיכנע לשיקולים תועלתניים ולא להפנות את המבט הצידה לנוכח אי-צדק היסטורי?

 

דניאל שק היה עד לאחרונה שגריר ישראל בצרפת ומבכירי המומחים לאירופה בשירות החוץ

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מפגינה בצרפת נגד חוק הכחשת שואת הארמנים
צילום: MCT
סרקוזי. אין אהבה גדולה לטורקיה
צילום: רויטרס
ארדואן. השתוללות קיצונית
צילום: AP
ז'ופה. לא הסתיר את מורת רוחו
צילום: AFP
מומלצים