הסנקציות חונקות, אבל למה רק מיולי?
לוח הזמנים האירופי-אמריקני מאפשר לטהרן לפתח את פרויקט הגרעין הצבאי שלה ללא הפרעה עד יולי. כשהסנקציות יתחילו להשפיע, איראן יכולה כבר להיות "מדינת סף גרעינית"
אמברגו הנפט על איראן, עליו החליטו היום (ב') שרי החוץ של האיחוד האירופי, יכאיב מאוד למשטר בטהרן וגם לעם האיראני. מדינות האיחוד האירופי אמנם אינן השוק העיקרי והגדול ביותר של נפט איראני, הן גם אינן פרטנר הסחר העיקרי של האייתוללות - סין מחזיקה בשני התארים המפוקפקים האלה. אבל חרם אירופי אפקטיבי על נפט איראני, הקפאת נכסי הבנק המרכזי של איראן ואיסור על קשירת עסקאות עמו, יחד עם איסור על השקעות בתעשיות הנפט והחומרים הפטרו-כימיים האיראנית - ינחיתו מכה כלכלית אנושה על איראן.
עצם ההחלטה על נקיטת צעדים אלה מהווה כבר כעת מכה מוראלית וסטירת לחי דיפלומטית מצלצלת למשטר השמרני בטהרן, ערב בחירות לפרלמנט שיתקיימו בעוד חודשיים. מה שחשוב לא פחות הוא התיאום והסנכרון בעניין הסנקציות שהושג ויושם בין בריסל לוושינגטון, באמצעותו
הצליחו בעלי הברית המערביים משני עברי האוקיינוס האטלנטי לעקוף את הגוש הרוסי-סיני, שחסם סבב נוסף של סנקציות אפקטיביות על איראן במועצת הביטחון של האו"ם.
הסנקציות של האיחוד האירופי אמורות להיכנס לתוקף בעוד כשישה חדשים, בחודש יולי השנה, בעת ובעונה אחת עם כניסתו לתוקף של החוק האמריקני, המחרים חברות שיעשו עסקים עם הבנק המרכזי של איראן ויקנו נפט מהמשטר בטהרן. הנשיא אובמה כבר חתם על החוק וצריך רק להחליט עד הקיץ אילו מדינות או חברות מסחריות יקבלו פטור. הקונגרס האמריקני העניק לנשיא אובמה, אחרי מאמץ שכנוע קשה מצד הממשל, גם את הזכות לדחות כליל את ביצוע חוק החרם על איראן, אם יראה בעוד כמה חדשים שהפעלתו תגרום לעליית מחירים חמורה בשוקי הנפט. עם זאת, הדבר עלול לפגוע בכלכלה האמריקנית המתחילה להתאושש וגם עשוי לחבל בסיכויי בחירתו של אובמה לתקופת כהונה שנייה בבית הלבן.
ככל הנראה גם האירופים יצמידו הסתייגויות והתניות להחלטה על הסנקציות. אבל אם המהלך המתואם יבוצע בנחישות ככתבו וכלשונו, תיאלץ איראן למצוא קונים חדשים לכמעט 40 אחוזים מהנפט שהיא מייצאת כעת; כלומר להוריד מחירים ולתת הנחות דרסטיות לסין, למדינות באסיה ובדרום אמריקה וגם לסוחרים בשוק השחור. יתרה מזאת. איראן תיאלץ להשתמש בערוצים בין לאומיים חלופיים ומסובכים - רובם חשאיים ולא ממש חוקיים - כדי לקבל את התמורה ממכירות הנפט וכדי לשלם לספקים. כל ערוץ ומתווך יגזור את הקופון שלו עבור הסיכון והחשאיות - מה שידלל עוד יותר את זרם המזומנים לקופות הבנק המרכזי והבנקים המסחריים באיראן.
כבר היום, עוד לפני שנכנסו הסנקציות של אירופה וארצות-הברית לתוקף, צונח שער הריאל האיראני בחדות בשוקי המטבע הלא רשמיים באיראן. האזרחים מחפשים וקונים דולרים בשער כפול ומשולש מהשער האפקטיבי שהיה בתוקף לפני חודש. ההידרדרות בערך הריאל, הנמשכת גם כעת, משקפת חששות כבדים של המעמד הבינוני העירוני באיראן מפני הבאות ומייצרת איום פוטנציאלי על יציבות המשטר הנוכחי בטהרן.
הנחת העבודה המשותפת לכל גורמי המודיעין מוושינגטון ועד ריאד היא שמנוף הלחץ האפקטיבי ביותר על חמנאי ואנשיו הוא איום ממשי על יציבות המשטר. לכן המסר שמעביר המערב בימים אלה לחמנאי ואנשיו הוא פשוט ובוטה: ותרו על תוכנית הנשק הגרעיני, אחרת השלטון שלכם יהיה בסכנה בגלל הסנקציות שנפעיל נגדכם.
מחפשים מוכר אחר
השאלה המתבקשת כעת היא מדוע ארה"ב ואירופה מחכות לקיץ והן אינן מפעילות את הסנקציות "החונקות" לאלתר. הרי ידוע שבזמן הזה מסתובבות במהירות העולה על מהירות הקול אלפי צנטריפוגות בנתנז ומאות צנטריפוגות באתר החדש "פורדו" ליד העיר קום ומעשירות אורניום. תחילה הן מעשירות לדרגת העשרה נמוכה (3.5% איזוטופ u235) ובהמשך לדרגת העשרה בינונית (20%), שממנה קצרה הדרך להעשרת האורניום לדרגה של 90% ויותר, המשמשת כחומר בקיע לייצור ליבת הפצצה. גם תוכנית פיתוח ועיצוב הנשק הגרעיני המתבצעת במקביל מתקדמת, אם כי בצעדים קטנים יותר.
אולי הינונן, המדען הפיני שהיה סגן ראש הסוכנות הבין לאומית לאנרגיה אטומית ועסק בפיקוח על מניעת תוכניות גרעין צבאיות בעיראק ובאיראן, מעריך היום את מצב תוכנית הגרעין של איראן כדלקמן: האיראנים מייצרים היום אורניום מועשר בדרגה נמוכה 3.5% בקצב של 140-150 ק"ג לחודש. כרגע יש להם כ-5,200 ק"ג אורניום בדרגת העשרה נמוכה ובסוף השנה יהיו להם כנראה כמעט 7 טונות של אורניום מועשר בדרגה נמוכה. כמות זו מספיקה לייצור 5-6 מתקני נפץ גרעיניים.
מה שחמור יותר הוא שאיראן מעשירה אורניום לדרגה של 20%, שממנה קצרה הדרך להעשרת אורניום לרמה של 90% - הוא החומר הבקיע המשמש כליבת הנשק הגרעיני. לצורך העשרת האורניום במהירות לרמה זו משתמשת איראן בצנטריפוגות חדשות מפיתוח עצמי, מדגם IR-1. בנתנז עובדות כבר שתי סוללות של צנטריפוגות מהירות ויעילות אלו ובפורדו הופעלו לפני שבועיים שתי סוללות מאותו דגם.
כעת מתקינים מהנדסים איראנים עוד שתי סוללות של צנטריפוגות IR-1 בפורדו. בעוד חודשיים יהיו לאיראן שש סוללות IR-1 פעילות (בכל סוללה יש 164 צנטרפוגות), שיעשירו אורניום לרמה של 20% מתוך המאגר של אורניום שכבר הועשר לדרגה נמוכה. קצב הייצור, לפי הינונן, יהיה 15 ק"ג של אורניום מועשר לדרגה של 20% בחודש. כדי לייצר מתקן נפץ גרעיני או ראש קרב גרעיני צריך כ-220-250 ק"ג של אורניום מועשר בדרגה 20% (שאותם מעשירים לדרגה של 90%). ברגע שתצבור איראן כמות כזו יוכלו מדעניה לייצר מתקן נפץ גרעיני בתוך חודש, באמצעים העומדים לרשותם כרגע.
הינונן מעריך על סמך המידע שיש ברשותו, שהוא מוסמך ומהימן, כי בסוף השנה הנוכחית תהיה לאיראן כל הכמות הזו של אורניום מועשר לדרגה של 20% ואולי אף יותר. אז יוכלו מנהיגיה לבחור באחת משתי אופציות: לייצר מתקן נפץ גרעיני בתוך חודש ומשהו - וכמה חודשים אחר כך גם ראש קרב גרעיני מבצעי; או לחלופין להפוך "למדינת סף גרעינית", כלומר להיות במצב שבו ברגע שההנהגה העליונה תחליט - יוכלו המדענים האיראנים לייצר נשק גרעיני בתוך חדשים ספורים.
במצב הזה - ביולי השנה, כשיופעלו הסנקציות החונקות על ידי האיחוד האירופי וארצות-הברית, תהיה איראן במרחק של חצי שנה מהפצצה. אולי אפילו קרוב יותר. עד שהסנקציות יתחילו ממש להכאיב לאיראן תעבור לפחות עוד חצי שנה ואז כבר יהיה מאוחר מדי. כך לפחות טוענת ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו וגם שר הביטחון אהוד ברק טוענים כי בסוף השנה הנוכחית איראן תהיה כבר למעשה בעלת יכולת גרעינית צבאית - מה שמכונה "מדינת סף גרעינית" ומה שגרוע לא פחות - ההתבצרות האיראנית תצמצם את האפשרות לפגוע במתקניה הגרעיניים ובכמות האורניום המועשר שצברה.
האמריקנים והאירופים רואים לפניהם לוח זמנים אחר, פחות לחוץ. לטענתם עצם ההחלטה העקרונית להטיל את הסנקציות ולממש את האיום בקיץ יוצר לחץ כבד על המשטר בטהרן. עדות לכך היא העצבנות שמגלה טהרן, הצהרת המשטר שהוא מוכן עקרונית לחדש את ההידברות עם האיחוד האירופי, הנכונות לאשר ביקור של הסוכנות לאנרגיה אטומית של האו"ם במתקני הגרעין ב-28 בחודש, כדי לברר את טענות סבא"א שאיראן מפתחת נשק גרעיני. עד היום סירבה איראן אפילו לדון ברצינות בממצאי סבא"א בעניין זה.
היום התנהגה איראן כאילו דבר לא קרה, כאשר נושאת מטוסים אמריקנית ועשרות כלי שיט מלחמתיים של ציי ארה"ב, בריטניה וצרפת עברו במשט גאה ופרובוקטיבי במצר הורמוז. זאת למרות האיום המפורש של איראן מלפני שבועיים כי לא תתיר מהלך כזה. למעשה, אומרים בוושינגטון ובבריסל, הלחץ על איראן כבר עובד והתוצאות ניכרות בשטח. מה שחשוב עוד יותר שהלחץ הזה אינו גורם לזינוק במחירי הנפט.
סיבה שנייה לדחייה בהפעלת הסנקציות המערביות היא הזמן הדרוש למדינות אירופה ולחברות מסחריות ברחבי העולם למצוא תחליפים לנפט האיראני ושווקים חלופיים לסחורות שאיראן קנתה. חרם על נפט אי אפשר להטיל מהיום למחר. מדינות חייבות למצוא מקורות אנרגיה והכנסות אלטרנטיביות וזה לוקח זמן. אם הכול ילך כמתוכנן ביולי, כשהסנקציות האמריקניות והאירופיות אמורות להיכנס לתוקף, איראן כבר תתקשה לסובב את הגלגל אחורה, כיוון שהמדינות והחברות הסוחרות עמה כיום יהיו קשורות בחוזים חדשים חלופיים עם סעודיה ומדינות המפרץ הערביות, שהבטיחו להגביר את תפוקת הנפט שלהן ולמכור אותו ללקוחות לשעבר של איראן במחירי השוק.
מסיבה זו האפקט של הסנקציות יתחיל להיות מורגש באיראן כבר בחודשים הקרובים. כשיתברר אם מדינות באסיה ואירופה וחברות המסחריות שם מתכוננות לביצוע הסנקציות האמריקניות והאירופיות באמצעות קשירת חוזים חדשים.
מה הלאה?
בעוד ארבעה חודשים, בחודש מאי, מתכוון האיחוד האירופי לבחון מחדש את נושא הסנקציות ולהחליט אם להמשיך בתהליך. מה שיקבע אם הליך החלת הסנקציות יימשך או ייעצר בנקודת זמן זו הוא הנכונות שיפגינו האיראנים להידבר ולהגיע לפשרה בעניין העשרת האורניום וביטול תוכנית פיתוח הנשק. בכך מפגינים האמריקנים והאירופים רצון טוב כלפי המשטר בטהרן.
הם נותנים לחמנאי ולאחמדינג'אד לעבור בשלום את הבחירות למג'לס במרס ואף מפגינים עד כמה הם מתאמצים לרסן את ישראל במטרה לעודד את האיראנים לגלות רצון טוב מצדם ולאפשר הידברות נינוחה שתביא לפשרה. למשל, הסכם, שיתבצע באמצעות טורקיה, לפיו האורניום שאיראן כבר העשירה יועבר למדינה מערבית או לרוסיה. שם ייצרו ממנו מוטות דלק שאותם יחזירו לאיראן לשימוש בכור המחקר שלה. יש גם הצעות פשרה אחרות שאפשר ליישם בקלות אם איראן תגלה נכונות להגיע להסכמה ולפשרה. אם לאו - יימשכו ההכנות ליישום דווקני של הסנקציות.
עד כאן התפישה האירו-אמריקנית לגבי לוח הזמנים לבלימת איראן, מבלי להשתמש באופציה הצבאית. מובלעת בה ההנחה שאם הסנקציות ייכשלו תשקול גם ארה"ב, בנוסף לישראל, תקיפה של מתקני הגרעין באיראן. הצרה היא שלוח הזמנים האירופי-אמריקני מאפשר לטהרן לפתח את פרויקט הגרעין הצבאי שלה ללא הפרעה. היא תצטרך אמנם לספוג בחצי השנה השנייה
של 2012 נזק כלכלי כבד בגלל הסנקציות, אבל בסוף 2012 איראן תהיה כבר למעשה מעצמה גרעינית או לכל הפחות "מדינת סף גרעינית", שזה כמעט אותו הדבר.
איראן תהיה באותו מעמד שבו נמצאת היום צפון קוריאה: אמנם מבודדת בזירה הבין לאומית, אך איש אינו מעז לחשוב אפילו ברצינות על תקיפה צבאית נגדה, מחשש שתעשה שימוש בטילים וביכולת הגרעינית שצברה נגד שכנותיה; בה בשעה כולם משחרים לפתחה כדי שתואיל בטובה להסכים להמשך הפיקוח של סבא"א עליה ועל הקפאת ייצור החומר הבקיע והנשק הגרעיני תמורת הסרת הסנקציות והטבות כלכליות מפליגות. זהו חלומם הרטוב של חמנאי ואחמדינג'אד, שהלו"ז האמריקני-אירופי נותן להם חלון הזדמנות צר אך מספיק להגשימו.
לפנייה לכתב/ת 
