סם וורת'ינגטון: "אני לא אוהב שטיחים אדומים"
לשחקן סם וורת'ינגטון לא אכפת מפרסים או שבחים, אך הוא מרגיש אחראי לכך שהצופים יקבלו תמורה לכספם במהלך הצפייה בסרטיו. בשביל זה אפילו התגבר על פחד הגבהים שלו ב"אדם על הקצה". "למזלי לא פרצתי בבכי או התקפלתי", הוא אומר בראיון
עושה רושם שסם וורת'ינגטון מבין את האבסורד שבסיפור ההצלחה שלו בהוליווד: כמעט בין לילה הפך משחקן אוסטרלי מדשדש שגר ברכב שלו אחרי שהחליט לעשות הסבה מקצועית מפועל בניין, לראש רשימת השחקנים המבוקשים בתעשייה.
זה קרה הודות לתפקיד הראשי שלו ב"אווטאר", הסרט המרוויח ביותר בכל הזמנים, והוא בהחלט לא מתכחש לזה. "בגלל ש'אווטאר' היה הצלחה כזו גדולה, אם הקריירה שלי פתאום תיפול, תמיד יקחו אותי 'לרוקדים עם כוכבים'", מתבדח וורת'ינגטון בן ה-35, "הם יגידו 'זוכרים שהוא היה האיש הכחול הגדול? עכשיו הוא יעלה לבמה לריקוד הצ'ה צ'ה!'. זה הכי נמוך שאוכל לרדת. סלבריטי ריאליטי שיט. לפחות לא אצטרך יותר לחזור לעבודות בניה".
קצה היכולת
הראיון שלנו מתקיים לכבוד הסרט החדש שלו "אדם על הקצה" והקצה בסרט זה הוא מפתן החלון של הקומה ה-14 במלון רוזוולט בניו יורק. וורת'ינגטון משחק את ניק קסידי, שוטר לשעבר שנכלא באשמת הונאה, שבורח מהכלא כדי לנסות להוכיח את חפותו. בלי להלאות בספוילרים, ניק מוצא את עצמו מאיים בהתאבדות מהקומה ה-14 של המלון הניו יורקי, והפעם זוהי כבר לא אחיזת עיניים, או טריק מחשב סטייל "אווטאר".
וורת'ינגטון באמת בילה את רוב ימי הצילום שלו על מפתן חלון ברוחב של כ-30 ס"מ, כשהוא מחובר בכבלים לגג המלון והיה עליו להמתגבר על פחד הגבהים ממנו סבל עד היום הראשון של הצילומים.
"הפעם הראשונה שיצאתי מהחלון למפתן זו הפעם הראשונה בסרט" הוא מספר, "אמרתי להם 'תתחילו לצלם' ונראה מה יקרה. למזלי לא פרצתי בבכי או התקפלתי לתנוחת עובר. זאת לא היתה התחלה טובה כל כך לסרט אקשן, אם זה היה קורה. בהתחלה האדרנלין בוער, הגוף מזיע, וזה משהו שלא מפסיק. האדרנלין ממשיך לזרום עד סוף היום וזה מתיש".
טום קרוז טיפס על הבניין הכי גבוה בעולם ב"משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים", אתה מבלה באויר מחוץ לקומה ה-14 של מלון בניו יורק, זה קטע חדש של שחקנים? לסכן את עצמם בפעילויות אקסטרים בשביל תפקיד?
"אני חושב ששחקנים שואפים לאותנטיות מסויימת ואני חושב שנפספס משהו אם הקהל כל הזמן יבין שאנחנו לא באמת נמצאים שם אלא איזה פעלולן. אני לא חושב שזה משהו חדש. אם אתה מסתכל אחורה לשנות החמישים המערבונים, רוב הדברים שהם עשו עם הסוסים זה היה אמיתי. אנחנו תמיד חושבים על מה אפשר לעשות, בגבולות הביטוח כמובן, שעוזר לספר את הסיפור בלי לנפץ לצופים את האשליה של הסיפור שמסופר להם".
נפלת פעם במהלך הצילומים?
"קרה לי פעמיים שנפלתי והכבל החזיק אותי. נראתי כמו איזה שקית של תה, תלוי ככה כמה שניות, עד שהם משכו אותי חזרה למעלה. זה מביך. קלטתי שאנשים למטה צילמו תמונות, כי הם חשבו שזה הופעה של איזה מריונטה מהסוג של 'סירק דה- סוליי' באמצע ניו יורק".
האקסטרים נשאר לסרטים
למרות ההצלחה שלו, והעובדה שהלו"ז שלו עמוס בפרויקטים לפחות בשנתיים הקרובות, וורת'ינגטון נמנע מלסגל לעצמו גינונים של כוכב. הוא לא גר בווילה מפוארת בהרי הוליווד, לא מאכיל את מדורי הרכילות בסיפורים, ושואף לחיים צנועים ופשוטים. "אני אוהב לטייל עם הכלב שלי" הוא מספר, "וגם לשבת בבית ולצפות במרתונים של 'חוק וסדר' בטלוויזיה. ראיתי את כולם".
אתה לא מתחבר לחיי הזוהר?
"אני לא אוהב את כל השטיחים האדומים, זה לא נוח לי לעשות את זה, אבל זה חלק מהעבודה וצריך לבלוע את זה, כי קידום הסרט הוא חלק מהעשייה שלו. אבל אני חושב שאני חי חיים פשוטים, זה משהו שאני מנסה לעשות. מה אתה חושב שבראד פיט עושה? אתה חושב שהוא טס על הג'ט-סקי שלו מסביב לריביירה הצרפתית כל יום? לא, הוא מחליף חיתולים. זה מה שעושים".
אז את כל האקסטרים אתה שומר לעבודה שלך? ג'יימס קמרון אמר שאת כל "אווטאר 2" הוא מתכוון לצלם מתחת למים.
"ג'ים מטורף. ברצינות. הוא רוצה כל פעם לעבור את הגבולות כמה שאפשר. אני חושב שמה שג'ים אוהב אצלי זה שאני צולל פנימה, כי בהתחלה סיכמתי איתו שאני מוכן לנסות כל מה שהוא מבקש לפחות פעם אחת. אז הוא סיפר לי את כל הסיפור וכל הרעיון. שאלתי אותו איך אתה מתכוון לעשות את זה והוא אמר שאין לו מושג. זה כל הכיף. זה המסע וזה ממש ג'ים. הוא מרים לעצמו את הרף".
החוב, והמחויבות שלו
אחד התפקידים היותר צנועים של וורת'ינגטון לאחרונה, היה בעיבוד האמריקאי לסרט הישראלי "החוב" בבימויו של ג'ון מאדן, בו גילם את דמותו של דיוויד הצעיר (שבסרט הישראלי קראו לו צבי ושיחק אותו איתי טיראן). הסרט לא היה שובר קופות ברמות שסם רגיל אליהם היום.
"אני בכלל שמח שהסרט הזה בכלל בסוף יצא", הוא צוחק כשאני מספר לו שהסרט הוכתר על ידי הלוס אנג'לס טיימס כ'סרט הכי אנדרייטד בשנת 2011'. "ג'ון מאדן עשה עבודה טובה שם ובסופו של יום אנשים הלכו לראות את זה וזה החזיר את ההשקעה שלו ואפילו יותר מזה. אני לא ממש שם על זה שהסרט לא זכה בפרסים וכל מיני שטויות כאלה".
יש תפקידים בקריירה שלך שאתה מצטער שעשית?
"באופן אישי אני לא ממש אוהב את מה שעשיתי ב'התנגשות הטיטאנים' ואני מרגיש שאיכזבתי את הקהל עם זה. יצרתי איזושהי דמות שהיא לא היתה באמת דמות. זה היה סרט אקשן כללי וריק, לפחות ככה אני רואה את זה. כל אחד היה יכול לשחק את פרסאוס, ואני לא אוהב את העבודה הזאת.
"אז בזה למזלי קיבלתי צ'אנס נוסף עם 'זעם הטיטאנים' (סרט ההמשך שיוצא בסוף מרס למסכים) וכשניגשתי לתפקיד הזה הפעם, ממש בניתי אותו בקטע של איזה סוג של גבר.
יצרתי דמות שגם ילד בן 11 וגם אשה בת 38 יוכלו לומר לעצמם 'כן אני רוצה ללכת למסע עם הדמות הזאת', במקום להרחיק את הקהל כמו שקרה עם הדמות הזאת בסרט הראשון".
מאד חשוב לך לבדר את הקהל.
"כשאני בוחר תפקידים, הדבר היחיד שמעניין אותי זה האם הסרט הזה יגרום לקהל שבא לראות אותו, להרגיש שזה שווה את הכסף שהם שילמו. אולי זה בגלל מאיפה שבאתי, או בגלל שאני בעצמי אוהב להרגיש ככה כשאני משלם כרטיס לקולנוע. אני חושב סתם על גבר, שעבד נורא קשה 12 שעות כל יום במשך כל השבוע, ובסוף השבוע הוא לוקח את המשפחה שלו לסרט ואז יוצא ממנו ואומר 'זה היה בילוי מעולה'. זאת האחריות שלי שזה יקרה".
