שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חינוך רע: הטלוויזיה החינוכית לאן?
    היא כבר מזמן לא מחנכת ילדים, לא מעניינת את ההורים ורוב הזמן פונה בכלל לשוכבים במחלקה הגריאטרית. אז מי צריך את הטלוויזיה החינוכית? אריאנה מלמד וערן בר-און מסבירים למנכ"ל הטרי לאיזו צרה הוא נכנס, ואיך בכל זאת אפשר להציל את המצב

    לאלדד קובלנץ שלום,

     

    רצינו לברך אותך מעומק הלב לכבוד כניסתך לתפקיד מנכ"ל הטלוויזיה החינוכית. אחרי הכל, גם לנו יש זיכרונות מתוקים ממה שהוא היום ערוץ 23, שמשודר גם בערוץ 1 וגם בערוץ 2. גם אנחנו גדלנו על קקטוס מדבר, מבוגרים שעשו קולות של אווזים, מרקו הבכיין ומוני מושונוב שעשה בבא בובה.

     

    צפו: פתיח התוכנית "קישקשתא". גדלנו עליו. ומה עכשיו?

     

    כשאומרים "חינוכית", אנחנו נוטים לחייך בסימפטיה ואפילו לחוש מעט גאווה על שמורת הטבע האיכותית שנמצאת ממש כאן, מתחת לאף, בטלוויזיה שלנו. רק מה, שכחנו שאנחנו לא צופים בה. גם הדור הבא לא. ואנחנו החתומים מעלה, מייצגים רק 99% מן הצופים בישראל. לפעמים יותר מזה, כשהרייטינג שלכם נמדד במחצית האחוז.

     

    כן, אנחנו יודעים שאתם לא שם בשביל הרייטינג. זה ברור. אתם עושים איכות, ואיכות עולה כסף. עד כמה שהצלחנו לבדוק, תקציב "החינוכית" נע סביב 100 מיליון שקלים בשנה, שמתוכם 60% הולכים למשכורות שלך ושל 220 העובדים שלך, להוצאות מנהלה וכל הכרוך בהן. מה שמשאיר בערך 40% להפקות. שאפו, אמרנו לעצמנו, המצב טוב בהרבה מזה של רשות השידור. גאווה.

     

    "חשבון פשוט". יעזרו לכם לחשב כמה אנשים יש בחצי אחוז רייטינג

     

    אלא שאם לוקחים את הנתון הזה - 100 מיליון - ומחלקים לאחוז רייטינג אחד, שמייצג את הממוצע הגבוה שלכם בימים טובים ומעיד על כ-25 אלף צופים, יוצא שאתם מוציאים על צופה בודד, אחד ויחיד, כ-4,000 שקלים בשנה. ברוב המקרים, כשהרייטינג הוא רק חצי אחוז, הדבר מקפיץ את ההוצאה לצופה הבודד ל-8,000 שקלים לשנה. עד כמה שאנחנו מבינים, זה המחיר הגבוה והמדהים ביותר שגוף משדר כלשהו משלם כאן כדי להגיע לצופה. אולי גם בעולם.

     

    וגם זה לא היה נורא כל כך, אלמלא הכסף היה מגיע מכיסנו ממש, ואלמלא בעשר השנים האחרונות, בהן לא הצליחה החינוכית לנצח את היעדר הרייטינג שלה, הסכומים הכוללים שהוצאנו עליה מכיסנו נושקים למיליארד שקלים חדשים.

     

    לא לוקחים מפתח של החינוכית בלי רשות של רגע ודודלי

    לו קיומו של המיזם שאתה מנהל עכשיו היה נמדד רק בהגינות ציבורית וביחסי עלות מול תועלת, היינו מבקשים ממך מיד לעשות מעשה אמיץ ולהחזיר את המפתחות. ולעשות זאת לאט ובהדרגה, תוך הפיכת האולפנים והעובדים לחברת הפקה, שלא ייפלטו לשוק האכזר חלילה. אחרי הכל, הם לא עובדי "פרי גליל" שיש להם מיליון אופציות אחרות לתעסוקה בענף השימורים בצפון.

     

    "רגע ודודלי". אולי שווה להחזיר את המפתחות?

     

    אבל זה לא יקרה. לא לשם כך נכנסת לתפקיד. האגו שלך מושקע ודאי בחזיונות של שינוי. האגו של שר החינוך, שהוא אחד הבוסים שלך על פי חוק, מושקע בלהשאיר לעצמו תחנת טלוויזיה קטנה שכזו. הוא לא מוכן לתת אותה לבנימין נתניהו, ונתניהו לא הולך להילחם על זה, אז לפחות עד לסוף הקדנציה של סער מצבך שפיר. מה תוכל לעשות בזמן שנותר, עד שמישהו יתעורר?

     

    ראשית, אתה באמת צריך להסביר לנו למי מיועד הדבר הזה שתעמוד בראשו. מבחינה היסטורית, זה התחיל כערוץ שידורים של שיעורים בשחור לבן לילדי ישראל, משם עבר ל"העשרה" ונהיה "חינוכית" ב-1982, כי כך התחשק לשר החינוך ולנשיא המדינה לשעבר, יצחק נבון.

    מאז ועד היום לא נעשה שום בירור כיצד "החינוכית" מתכתבת עם "חוק מטרות החינוך", ולמה משרד החינוך והציבור כולו צריכים לשלם עבור חינוכם של מבוגרים דווקא באופן הזה.

     

    והילדים, כמובן, נדפקו. כי בשנות השבעים הם יכלו ללמוד אנגלית וחשבון בצורה מסודרת בכיתות שלהם דרך הטלוויזיה. עכשיו אי אפשר, ואין דבר כזה. דווקא בעידן שבו אתם יכולים להעלות הפקות לימודיות נאות למרקע וליוטיוב ולהנגיש אותן לכל כיתה ובית שיש בהם מסך - אין תכנים מתאימים. למעשה, אין שם כמעט תכנים לימודיים-חינוכיים בכלל.

     

    בבוקר זה בייביסיטר לקטנטנים (שלא צופים בו), בצהריים סוג של כדור שינה לבני נוער (שלא צופים בו), בערב טלוויזיה למבוגרים, שהיא שעטנז של שידורים עתיקים, "ערב חדש" ויותר מדי הפקות חוץ.

     

    כמה מהדברים הכי טובים שלכם בכלל לא מגיעים מאולפניכם. דוגמאות? "גלילאו", השידורים החוזרים של מסעות אייל פלד, "המושכים בחוטים" עם ניב רסקין (שמגיע מערוץ הבידור, בדיוק כמו "שיחת נפש") וגם "פלשבק" החמודה עם דורון צברי או אפילו "שם נולדתי" המשלבת ידוענים וסיור לימודי בעדותיהם השונות. את כל אלה ואחרים אפילו לא הצלחתם להפיק בבית. אפילו לא את "עושים סדר", שאתם מתגאים בה לאורך מאות תוכניות.

     

    "שיחת נפש". תוכנית נהדרת, אבל מיובאת בכלל מערוץ הבידור

     

    התוכניות, צריך לומר, טובות. אין בליבנו על "חוצה ישראל" או "תיק תקשורת". אפילו המיזם המקסים של גיל חובב שמבשל לחתני פרס נובל, "אוכל למחשבה", הוא סוג של סוכריה. ו"פסקול" של יואב קוטנר הוא ודאי הכרח תרבותי בל יגונה. אבל לרוב התוכניות שלכם יש תחליפים פחות או יותר מושקעים בערוץ 8, ערוץ 1, ARTE ותוכניות דגל מערוצים אחרים.

     

    איננו בטוחים שהבוגרים שעדיין מזפזפים אליכם ממש זקוקים לתוכנית דיון בענייני בעיות בזוגיות ובמיניות, או לעינב גלילי ב"חדר 101" החושפת כיצד לינוי בר גפן מתפשטת. ובינינו, הם באמת זקוקים ל"ערב חדש"?

     

    צאו מהמחלקה הגריאטרית 

    רוב מפעלות ה"חינוכית" הן הפקות אולפן של ראשים מדברים למבוגרים. יוצאי הדופן הבולטים, כמו "מנת משכל" ותוכנית הבישול לנוער, מיועדים לאנשים שנמצאים בגיל שבו סמכות שר החינוך עדיין חלה עליהם. בבלגן הנוכחי שנכנסת אליו, אנחנו מבקשים לתת לך רק עצה אחת: עזוב מבוגרים - לך על ילדים ונוער.

     

    כי הם, מה לעשות, שבויים של ערוצי זבל שמספקים להם מדי פעם עלה תאנה או שניים כדי שלא נקרא להם "זבל", אבל לא מספיק כדי שנשתכנע. הערוצים הללו מקדמים מבטא צפון קליפורני לילדות וצריכה מוגברת של צעצועי פלסטיק במחיר מופקע במסווה של "תוכניות".

     

    הם רוויי אלימות, הם וולגריים וצעקניים, הם מייצרים סמלי מין חדשים שמעריציהם בני שמונה ומטה, וברוב הבתים בישראל ההורים כמהים לאלטרנטיבה, אבל אין. וכאן בדיוק יש מה לעשות. בחיבור שבין ה"לימודי" ל"חינוכי", ובהנכחה של תכנים בשני המישורים.

     

    מתוך 220 האנשים המנוסים והמוכשרים שעובדים בערוץ, ודאי יש כמה שיכולים להרים תוכנית קוּלית ומגניבה לגמרי ללימוד אנגלית, מתמטיקה או אזרחות. או אולי להקים אולפן עכשווי עם בני נוער שמדברים בעכשווית לבני נוער, וגם עוסקים בנושאים שאפשר לצפות בהם בשעת חינוך בכיתה ואולי לדבר על זה אחר כך בבית. לא ייתכן שתישארו אופציה שפויה לגני הילדים ולאוכלוסיה החצי גריאטרית בלבד. וגם אלה, להזכירך שוב - לא צופים.

     

    לזכות ה"חינוכית" צריך לומר שהאתר שלכם מלא בהמון תוכניות עבר מצוינות. אתה מוזמן להתגאות בהן, אבל לא יותר ולא פחות מכל משלם מיסים שתרם, ועוד איך תרם, לעצם קיומן. בהנחה שלא תחזיר את המפתחות, אנחנו מצפים שתחשוב על הילדים. בתמורה, הנה הבטחה: נצפה מדי פעם, ודאי בכל ההפקות החדשות - ובעוד שנה, בלי נדר, נראה מה הצלחת לשנות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    קישקשתא. הקקטוס הזה עלה לנו הון
    אלדד קובלנץ. למה היית צריך את זה?
    צילום: זיו קורן
    לאתר ההטבות
    מומלצים