שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מחליף פורמט: מה קרה למודל המשפחה הישן?

    מודל המשפחה שגדלנו עליו הולך ומשנה צורה. פתאום זה מקובל להצהיר על חוסר רצון להביא ילדים, אנשים מתגרשים מהר יותר ונשים כבר לא מפחדות להפוך לאמהות יחידניות. שלושה מודלים למציאות חדשה. טובה או רעה? תשפטו בעצמכם

    משפטים כמו "אני לא רוצה משפחה" או "אני לא משתוקקת להיות אמא" הפכו לאחרונה למשהו די איני. אם מדברים על מערכות יחסים, הרי ש"מערכת" בימינו זו מילה כבדה. כולנו רוצים שיפשטו לנו את החיים כדי שנוכל לרוץ מהר יותר, ועדיף שזו תהיה ריצה למרחקים קצרים. משהו כמו דייט, צ'אט או סטוץ, נשמע הרבה יותר מתאים.

     

    עוד בנושא בערוץ יחסים:

    אין לי אינסטינקט אימהי ואני לא רוצה ילדים

    דברים שאפשר לעשות במקום לעשות ילד

    אנרכיזם ונשיות שונה: המומינים במבט לאחור

    נויה הרווקה ואימת השעון הביולוגי

     

    פעם חשבתי באמת ובתמים שההתרחקות שלנו מהיכולת לאחוז בזוגיות ארוכת שנים מעידה על איזשהו פגם רגשי, משהו שצריך להתבייש בו ואפילו ראוי להתבייש בו. כי מי שלא מסוגל להתחבר באמת לאף אחד אחר, אז מה הוא עושה פה בכלל?

     

     

    היום, מה אומר, נפתחו אצלי כמה סימני שאלה. העולם משתנה ונראה שאין שום טעם להחזיק בכוח ערכים עתיקים של מערכות יחסים שמתפוררות לנו ביד. ולא יעזור גם אם ננסה לתפור עליהם אלף תלאים אצל אחרון החייטים. כי אם אפשר להחליף בן זוג כל יום, אז תנו לי סיבה אחת טובה - מדוע עלי להיתקע עם אותו אחד בטוב וברע?

     

    במשוואה הזו החשבון פשוט והתוצאה קלה: רבים נמנעים מלהכניס את ראשם לאותה מיטה חולה. או במילים אחרות: הגיע הקץ להתפתחות האינסטינקטיבית שלפיה אנחנו מרגישים מחויבים להתחתן כדי להתרבות. עייפות החומר הביאה אותנו לתקופה חדשה. מוצלחת או כושלת יותר? זו כבר שאלה אחרת.

     

    אז בינתיים, עד שתחשבו על התשובה, אפרוש בפניכם שלוש דמויות נפוצות למדי במאה ה-21, שמעידות שמשהו במשפחתיות שלנו משנה צורה, ותסלחו לי על השימוש במגדר הנשי, זה תקף גם לגבי גברים.

     

    זו שאינה מעוניינת בילדים

    תתפלאו, היא לא חייבת להיות רווקה מתוסכלת, למרות שבחיפזון רב אנחנו מנכסים לה ייאוש אותו היא מנסה להסתיר תחת מילים בומבסטיות כמו: "אין לי אינסטינקט אימהי ואני לא רוצה ילדים". היא יכולה להיות רווקה שדי נהנית מהחיים, או פשוט רווקה שרואה שהעולם נעשה ממש רע, ולא מוצאת שום סיבה להביא לו במתנה עוד ילדים.

     

    מה גם שהיא מחשבנת בסמארטפון שלה, שעוד לפני שתספיק לומר "הארי פוטר", ילדיה יהפכו ליצורים תזזיתיים, מכורים למסכים גדולים או קטנים, שסוחטים מאימם את מיטב המזומנים כדי לקנות עוד כמה אפליקציות ומשחקים.

     

    "זו שאינה רוצה" יכולה גם להיות נשואה שחיה חיים טובים א-לה אירופה בצבעים. החופש שלה ושל בעלה עומד בראש סדר העדיפויות העולמי, והיא מרגישה שילדים זו שמחה, אבל בביתם של אחרים.

     

    לא, אין לה רצון לנקות אחריהם, לדאוג בגללם, 'להתנייח' באותו בית במקום להיות ניידת על הקו החם. אין לה רצון לקנח, לטפח, לנפח בלונים במסיבת יום ההולדת שתחייב אותה לסבול נוכחות של עוד זאטוטים (מלכלכים, כבר אמרנו?). בקיצור, ה"אל-הורית" מעדיפה ת'חיים סטריליים מבלגן, סנטימנטאליות או כינים.

     

    בסטטיסטיקה, כל זוג חמישי באירופה היום כבר לא מביא ילדים. גם היפנים לא ממש מתלהבים מפיתוח תוכנת הזאטוטים. יוצא שירדנו מתחת לקו האדום של כמות הילודה הטבעית, ובעוד כ-40 שנה יהיו פה 250 מיליון פחות ילדים, והרבה הרבה יותר זקנים.

     

    אין לה כוח לנפח בלונים במסיבת יום הולדת (צילום: סי די בנק) (צילום: סי די בנק)
    אין לה כוח לנפח בלונים במסיבת יום הולדת(צילום: סי די בנק)

     

    זו שרוצה אבל אין לה בנמצא

    היא יכולה להיות בחורה משובחת שמרוב מעלות נכנסה לנעליה של "הכלה הפסלנית", ושכחה להסיר אותן גם כשהמידה כבר לחצה. בגלל שתמיד הסביבה אמרה לה למצוא את האחד, היא לא חיפשה מישהו שהולך על שניים, כי עבורה - פשרה זו אופציה מחפירה.

     

    היא לא באמת אשמה כי יתכן שהיא עשתה כל מאמץ, אבל לא התמזל מזלה, ושום דבר לא נדבק. אבל כשהיא מתבגרת ומגלה עוד שערה מכסיפה, היא מבינה שהנה, הגיע צו השעה האחרונה לממש את ההשתוקקות שלה. אז היא עושה צעד נועז ומביאה ילד בעצמה, לבדה, מתוך מבחנה.

     

    היא הופכת לאימא יחידנית מבחירה. רק אצלנו במדינה, מספר האימהות היחידניות עלה בכ-60% בשנים האחרונות. אז כנראה שזו תופעה נפוצה. כדאי או לא כדאי? משאירה לכם את זכות ההצבעה.

     

    המתגרשת

    היא באמת ניסתה, אבל מה לעשות שהניסוי כשל וכעת צריך לפרק את התרכובת הכימית לפני שזו תהפוך לפצצת אטום שתחריב חצי מדינה. מה גם שבתוך תוכה, היא בטוחה שממש מעבר לפינה, בין המכולת השכונתית לבית הקפה שבשדרה, מחכה לה האחד, עם חיוך ממיס ואוזניים של פיל, שמסוגלות לשמוע את כל מה שבעלה לא רצה.

     

    החדש שמחכה רק לה יהיה רגיש וכריזמטי, עדין ודרמטי. הוא לא ידרוש ממנה דבר, רק ינשק יומם וליל את האדמה שעליה פוסעות כפות רגליה הקדושות. הוא ייקח אותה לראות עולם, ייתן לה חופש לפרוח, יפגין נאמנות עיוורת ומסנוורת, ולעולם לא ימאיס עליה את הרגליו המגונים.

     

    כמובן שבמקרים מסוימים פירוק החבילה הוא דבר בלתי נמנע, אבל אם תיכנסו לפורום גרושים, תראו כמה נסיבות מקלות נפוצות במחוז המתגרשים. מה שמשקף את ההקצנה שלנו זו העובדה שכל זוג שלישי צפוי להגיע לרבנות בהזדמנות זו או אחרת, וגיל המתגרשים רק הולך ויורד עם השנים. אבל מי שחי בשוק החופשי מכיר היטב את טעם האשליה. לא כל הנוצץ - זהב, וגם מה שזהב עולה בסופו של דבר, ביוקר רב.

     

    גיל המתגרשים יורד עם השנים (צילום: index open) (צילום: index open)
    גיל המתגרשים יורד עם השנים(צילום: index open)

     

    הטכנולוגיה עוד תהרוג את כולנו

    האמת שמי שהכי נוגעת ללבי, היא זו שרוצה ואין בין הנמצא. בכל יום אני נתקלת בכתבה אחרת של אישה שנכנעה לתהליך הבידוד שאנחנו עוברים ובחרה ללכת לבדה, להגשים את משאת נפשה להוליד, לאחוז בתינוק רך, לגלות מהי אותה אהבה אימהית שטמונה בתוכה. ואין. זורקים אותה כל חודשיים על בסיס "חוסר התאמה". לא רוצים להתחייב, מבטיחים לה ולא מקיימים, מורידים לה ת'פרופיל בלי רחמים, עד שהיא מגיעה לנקודה שבה היא מחויבת להרים ידיים.

     

    מחויבת להרים ידיים, אתם מבינים? ועל מה זורקים אותה? מה גברים היום מחפשים בנשים? מה נשים מחפשות בגברים? איך זה שאנחנו פועלים כמו חיות שרק מנסות למלא את הצרכים המיידים שלנו על ידי אחרים?

     

    אז יתכן שההתפתחות הטכנולוגית משפיעה גם על נפשנו הדלה, והופכת אותנו לרובוטים משומנים שיודעים לזרום על גלי הפירוד באווירת הסצנה של העיר הגדולה. יתכן שאנחנו פשוט עוברים מהפכה והפורמט המשפחתי המוכר נראה לנו פתאום מכוער, ופורמט חדשני ופתוח יותר מתחיל להתהוות.

     

     

    ויכול להיות שפשוט הפכנו לחברה חולה. אנחנו נורא נהנים לדבר על יחסים שבינו לבינה, אבל לנסות ולהבין מה זה בכלל יחס נכון לבני אדם? זה נחשב לפסיכולוגיה זולה. עם כל האינטלקט המפותח שרכשנו, אנחנו מתעלמים בעקביות מהעובדה שבסופו של יום, כולנו קשורים. רוצים או לא רוצים.

     

    אישית, אני מקווה שתוך כמה שנים נפקח ת'עיניים ונראה את המגמה שמתהווה לה בינתיים. הרי להתגרש מכל העולם - אנחנו לא יכולים, ונותר לנו רק להתחיל להכיר את מערכת הקשרים העדינה שבתוכה כולנו כבולים, תלויים ומושפעים בכל נשימה.

     

    הפעם הקשר לא יהיה רק ביני לבינך, אלא בינך לבני לבין כל בני האדם שסביבי. כי למרות שהמערכת הזו שקופה, היא חזקה מפלדה או פצצות שבהם תעשה לך מלחמה. 

     

     

    לכל העדכונים, הכתבות והסקרים - כנסו לפייסבוק של ערוץ יחסים  

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים