שתף קטע נבחר

אנרכיזם ונשיות שונה: המומינים במבט לאחור

לא הרבה יודעים שסדרת "המומינים" המפורסמת, נעשתה בהשראת סדרת הספרים של טובה ינסון, סופרת שחיה עם בת זוג שנים רבות לפני הופעת המאבק לזכויות הלהט"ב. ספריה, כמו החיים אותם ניהלה, מושתתים על מסרים של קבלת האחר והשונה, לצד שבירה של מוסכמות

רובנו מכירים את "המומינים" מסדרת האנימה ששודרה בישראל בשנות ה-90, אך מעטים יודעים כי הסדרה הקסומה שנושאת מסרים מורכבים ומרתקים על הומניזם, שוויון, אהבה וקבלת האחר, מבוססת על סדרת ספרים שראתה אור כבר ב-1945.

 

עוד בנושא ספרים ויחסים:

עניין של זמן: נויה הרווקה ואימת השעון הביולוגי

מחפשים משמעות: הסקס הארוך בהיסטוריה

אל תשני אותי: חוסר סימטריה ביחסים הוא יתרון

 

למעשה, ספריה של טובה ינסון היו פורצי דרך בהתקבלותם החברתית, והיוו סנונית ראשונה לספרות הילדים המורכבת שהופיעה בעולם לאחר מלחמת העולם השנייה. גם היום, למעלה מיובל לאחר שיצאו לאור, הם עדיין מנחילים ערכים אמיצים ביותר, שנראים רלוונטיים יותר מתמיד.

 

 

חתרנות שקטה

את הספר הראשון בסדרה כתבה ינסון במהלך מלחמת העולם השנייה, והוא יצא לאור מעט לאחר סיומה. בשנים שלאחר מכן, היא המשיכה לכתוב ולפרסם את קורותיה של משפחת המומינים וחבריהם, וזכתה להצלחה רבה בעולם.

 

בשנות ה-50, כשהייתה בתקופת פריחתה המקצועית, היא הכירה את המאיירת טוליקי פייטילה, שהייתה בת זוגה, ולמרות שהשתיים שמרו על פרטיותן, הן מעולם לא הסתירו את מערכת היחסים ביניהן.

 

למעשה, ינסון מעולם לא "יצאה מהארון" באופן רשמי, והיא ניהלה חיים שהיו נאמנים במלואם למסרים שהציגה בספריה. השונוּת שלה לא השפיעה כהוא-זה על התקבלותה החברתית או על הקריירה המקצועית שלה, והיא לא הצניעה, הסתירה או הוטרדה כלל מעובדת היותה בי-סקסואלית.

 

ניכר שגם למעריציה ואוהביה ברחבי העולם השמרן של שנות ה-50 זה לא שינה במיוחד. הקבלה שלה הייתה על בסיס יצירותיה המופלאות, שנים רבות לפני הופעת המאבק לזכויות קהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים).

 

עובדה ביוגרפית זו חשובה מאין-כמוה להבנת עולמה הפנימי של ינסון שמוצג בשיא תמימותו ורגישותו בספריה. במידה רבה אפשר לומר שהאופן שבו היא התחנכה, גדלה וניהלה את חייה, עיצב את היצירות שלה והשפיע באופן הדוק על הדמויות שהציגה, ועל המסרים שהספרים שלה מנסים להעביר: קבלת האחר והשונה באופן טבעי לגמרי, לצד שבירה של מוסכמות ומסגרות חשיבה על חלוקת התפקידים המגדריים במשפחה וביחסים.

 

לקרוא תיגר על גבולות המגדר

מלחמת העולם השנייה הותירה בעולם צלקות רבות, מימדיה של המלחמה האיומה הדהדו במשך שנים באלו שחוו אותה על בשרם, והיא עיצבה את התרבות במובנים רבים. היצירות הספרותיות שצצו לאחר המלחמה הציגו נושאים חדשים-ישנים, ועסקו בשאלות שנותרו פתוחות נוכח הזוועות של אותה תקופה אפילה בתרבות האנושית, ובו בזמן העלו על הפרק נושאים שנוגעים ישירות לזכויות אדם, הומניזם, קבלה וחמלה, שצצו כתגובת נגד לספרות התעמולה המחרידה.

 

ספרות הילדים הייתה אחת הזירות הראשונות להציג מגמה ספרותית זו, משום שהילדים היו דור ההמשך, אלו שעל כתפיהם הונחה המשימה הכמעט בלתי-אפשרית: לבנות עולם שפוי יותר מזה שידעו בני-האדם עד כה. סדרת ספרי המומינים צצה בדיוק במרחב הזה, רווי הטראומות והכאב, וינסון שזרה אל תוך סיפוריה, כאמור, מסרים שגם היום נראים רלוונטיים ביותר.

 

היא שמה בהם דגש על אינדיווידואליות וקבלתה למשל, ויש חוקרי ספרות המוצאים בטקסטים שלה גם חתרנות אנטי-ממסדית, אולי אפילו אנרכיסטית, בדמויות כמו סנופקין המיוסר (והספק מסטול), ומאי הקטנה, הג'ינג'ית הסוררת שקראה תיגר על גבולות המגדר.

 

משפחת המומינים היא משפחה מיוחדת ביותר, בעיקר אם נזכור כי מדובר ביצירה שנכתבה בשנות ה-50 של המאה הקודמת. מומינ-אבא מפגין בספר נאמנות רבה למשפחתו, משום שהוא ננטש על ידי הוריו בפתחו של בית יתומים ומאז נשבע להיות אב חם ואוהב. מומינ-אמא לבושה אמנם בסינרה ומבלה זמן רב בטיפול במשפחה, בבית ובאורחים הרבים, אך מעת לעת היא יצאה למסעות והרפתקאות בטבעיות גמורה.

 

הרבה לפני התנועה לשחרור האישה, נחשף העולם למומינ-אמא ששומרת על מקומה ורצונה, זכותה לחופש ולזמן איכות עם עצמה, ולמומינ-אבא שלוקח חלק בלתי-נפרד ממלאכות הבית שעד לאותה תקופה, ולצערנו גם בימינו בקרב ציבורים מסוימים, נחשבו ל"אחריותה" של האישה בלבד.

 

מאי הקטנה, חמת המזג והישירה, רחוקה מדימוי הילדה הטובה והשקטה שספרי הילדים המוקדמים יותר ניסו להנחיל. סביר להניח שהיא סבלה מ-ADHD, ולא מן הנמנע שהיום הייתה מטופלת במנות גדולות של ריטלין, אבל בעמק המומינים גם היפראקטיביים מוצאים את מקומם ואינם צריכים להתיישר עם המוסכמות השקטות והאיטיות.

 

מדובר בילדה אקטיבית ביותר, יוזמת ויוצרת, וככזו - יש לה מקום של כבוד בפנתיאון הדמויות הנשיות שפרצו דרך בדימויים שהנחילו הלאה אודות יכולתן של נשים להיות "אחרות" מכפי שהחברה ראתה אותן קודם לכן. מסיבות אלו, ועוד הרבה אחרות, היא אחת הדמויות החביבות עלי ביותר בספרי המומינים. להבה קטנה ומקפצת של חדות, פיקחות ומהירות-תגובה.

 

גם הטבעיות בה היא מאומצת לחיק המשפחה ומתקבלת אליה, נושאת מסרים מרגשים של קבלת האחרוּת הפסיכולוגית, הרגשית, אפילו הפיזיולוגית (בכל זאת, מדובר בבת-אדם בעולם של מומינים). סנופקין, נווד היוצא אל הטבע "כדי להיות לבד מבלי להרגיש בודד", הוא גם דמות מאוד מורכבת שמתאימה ביותר לימינו. יש בו כעס גדול על הממסד (כמו לדוגמה שומר היערות), והוא אינו חושש מפעולות גרילה שנחשבות אנרכיסטיות וחוצות בקלות את גבולות החוק והסדר.

 

פורע חוק וטוב לו

לא פלא שכילד היפראקטיבי ומבולבל, התחברתי לשתי הדמויות האלה יותר מכל. הן ייצגו את הצדדים האישיותיים שלי, שרק בשנות ה-20 שלי הפציעו החוצה אל העולם – הלהבה המתפרצת והאנרכיסט חובב המוזיקה והכמה לריחוק – שני צדדים לכאורה מנוגדים שמרכיבים אותי, ועוד הרבה אנשים שפגשתי בחיי והפכו במהירות לקרובים לי מאוד.

 

בעולם המסודר והשיטתי שספרי הילדים מציגים על פי רוב, מדובר ברפרטואר מדהים של דמויות פורעות סדר וחורגות מהנורמה, שמצליחות פעם אחר פעם לשבור את התפישות המודרניות ביותר שלנו את עצמנו ואת סביבתנו.

 

אחת מנקודות העוצמה של הספרים האלו טמונה לדעתי בכך שמדובר במרחב שאינו סטרילי. הוא רווי במאפייני אישיות שחלקם מאוד בעייתיים, בקונפליקטים שונים ומשונים, ובדמויות מורכבות שאינן ניתנות לחלוקה ברורה של "טוב" או "רע" באופן אבסולוטי. עקרונות כמו חירות האדם וחופש התנועה בולטים ביותר בסיפורים האלו, כמו גם הניתוק המוחלט שלהם מסוגיות של זמן, מרחב וטריטוריה. מכאן שואב הספר את יכולתו להתחבב על אנשים מתרבויות שונות, לחצות זמנים ולהישאר רלוונטי הרבה אחרי שנכתב ופורסם.

 

העם! דורש! עמק מומינים קסום!

דווקא היום, שנים רבות לאחר שהספרים המופתיים האלו יצאו לאור, נמצאת החברה העולמית בכלל והישראלית בפרט על פרשת דרכים. בתקופה שבה ויכוח תרבותי סוער על מקומן של נשים במרחב הציבורי, וכפועל יוצא של זה גם האישי והמשפחתי, דיונים ערים על זכותם של מיעוטים לשוויון ושילוב חברתי אמיתי ומלא ומאבקים קשים על גבולות, חוקים, חופש ביטוי וצדק חברתי, שווה להוריד את הספרים המופלאים של טובה ינסון מהמדף, לנגב מהם את האבק, ולצלול אל תוך עמק המומינים הקסום.

 

 

מתוך הדמויות האלו, שהקסימו אותנו כילדים ונצרבו אל תודעתנו, נוכל ללמוד איך להיות בני-אדם טובים יותר, ועד כמה מאבקים כאלו מרחיקים אותנו זה מזה ומקבעים את הסטיגמות והתוויות שאנו מדביקים, מתוך הרגל, לאנשים ששונים מאיתנו אך במעט.

 

דווקא החזרה לטקסט הזה שנוצר בעקבות הטראומה של מלחמת העולם השנייה, שנות השיא האפלות והצורבות של שנאת האחר, הזר והחריג, היא זו שאולי תוכל להכניס לחיינו קצת פרופורציות, ועוד יותר מזה – המון אהבה ללא תנאי, תמימות וחמלה שלפעמים חסרות לנו. את הערכים הנפלאים האלו, ועוד הרבה אחרים, אפשר למצוא בשפע בעמק המומינים.

 

התחברתם לכתבה? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
פורצי דרך. המומינים
צילום: © 2011 MOOMIN CHARACTERS™ / BULLS & DENNIS LIVSON
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים