הקשר שלנו חזק. אפשר לפתוח אותו לסקס מהצד

כשהייתי בת 22 ניהלתי (או לפחות ניסיתי) מערכת יחסים "פתוחה". זאת אומרת, לא ממש פתוחה, יותר בכיוון של "מהונדסת היטב", כשבבסיסה שלושה עקרונות פשוטים: מותר ואפילו מומלץ להכניס אנשים חדשים למיטה, אף פעם לא ממחזרים, ואסור בתכלית האיסור לבלות איתם בנפרד. לפני תשע שנים עניין מרגש כזה בהחלט נראה לי מרענן והגיוני.

עוד בנושא:

כל המרבה הרי זה משובח?

אנחנו בזוגיות פתוחה. למה לא, בעצם?

האם ניתן לקיים זוגיות פתוחה לאורך זמן?

הרעיון היה שאם אנחנו כל כך בטוחים באהבה שלנו וכלום לא יכול לה, למה שלא נצא יחד להגשים משאלות, לממש ולמשש, ליהנות מכל הבא והבאה ליד? אחרי הכל, הם רק אובייקט, גוף נטול משמעות, שכל תפקידו מסתכם בלספק את תאוותינו, ובעיקר בלקדם ולהוכיח את הטענה שאנחנו מעל לכל זה, כי מי בכלל יכול להתחרות עם זוגיות בטוחה ונשגבת כשלנו, עם אהבה נדירה שמאפשרת חופש אמיתי ולא מאוימת מאף אדם - מדהים ככל שיהיה?

ידיים ולשון ללילה, לא לנצח

מסתבר שלא היינו היחידים שבחרו בדרך הזו, גם נעם חשב כמונו. פגשתי אותו לפני שבוע בבית קפה תל אביבי. נעם הוא בחור שרמנטי ורווי כריזמיה, מצויד באינספור מניירות, בקי היטב ברזי הפילרטוט ואני מוכנה לחתום בדם, שגם עם אמא שלו הוא מפלרטט ללא הרף.

הוא איש עם מטרה - לכבוש את כל הנשים כולן, ומה זה משנה בכלל אם הוא יצא מרחמה, אם היא הבוסית או אישתו של החבר הכי טוב שלו, מבחינתו, פלרטוט איכותי תמיד מועיל.

נעם חולק את חייו עם אישה אותה הוא אוהב בשיגעון. היא צעירה ממנו בחמש שנים, ולדבריו, נראית כמו ציור. "אי אפשר ללכת עם לירון ברחוב מבלי להיתקל בעשרות מבטים סורקים וסוקרים", הוא אמר לי בגאווה. "אפילו נשים נעצרות כדי לנעוץ עיניים ולהביט בפלא. לירון כל כך מיוחדת ומרהיבה שזה פשוט מדהים שהיא שלי.

"אליך הגעתי כדי לנסות ולהסביר את עצמי בכתב", הוא ממהר להסביר את עצמו. "אני מרגיש שככה עדיף ואולי יהיה ללירון הרבה יותר קל להבין אותי ואת הכוונה האמיתית שלי, ולי יהיה פשוט יותר להסביר את עצמי בלי להתבלבל ולהסתבך. אני מרגיש שאנחנו בטוחים ואוהבים מספיק כדי להכניס למיטה שלנו עוד אנשים, כי בעצם, למה לא? אחרי הכל הם רגליים וידיים ולשון ללילה, ואילו לירון, שלי לתמיד".

נעם הקפיד לתאר את תחושותיו במדויק כי באמת האמין שיש לו את המתכון לזוגיות מנצחת, את הדבר הזה שיאיר ויעשיר את האהבה שטיפ טיפה התקהתה בתוך שגרת החיים. הנה קטע ממכתבו.

"כבר שש שנים את איתי ואני כל כך מאושר. הבאת אל חיי שמחה שלפניך לא ידעתי שאפשר בכלל להרגיש. איך רק את מכירה ומצליחה בלי שום מאמץ לראות אותי כמו שאני, נקי וחף מעניינים, ואני רוצה להאמין שאת בטוחה איתי כמו שאני לידך, ומרגישה בדיוק כמו שדמיינת ורצית. בתוכך את הרי יודעת שאת כל עולמי ולא אשאיר אותך, אפילו לא לשנייה אחת, לבד.

האם אני חולה מין משוגע?

"גם בחלומות הפרועים ביותר שלי, לא עלה בדעתי לעשות משהו שיסכן אותנו. אני הרי מכור אליך, לגוף שלך, לדרך המחשבה שלך, לריח שנודף ממך כשאת מתרגשת, וזו הסיבה שאני כותב לך, בזכות הבטחון שיש לי בקשר שלנו. אני מרגיש אשם, כי עם כזו אהבה אני לא אמור להתעסק בזה, לא עכשיו וכנראה שלא אף פעם, אבל אני לא יכול להתעלם מהקולות האלה, להעמיד פנים שאני לא שומע אותם, ואני מקווה שתביני כי אחרים לא מבינים.

"הם מעקמים את המבט, לא רוצים או מצליחים לראות מעבר למוכר, אולי כי זה מתנגש להם בכל מה שהם יודעים, בכל האמונות וההרגלים שהם סוחבים מהבית. ואולי זה כי לימדו אותם שלאהבה יש צורה ודרך, וכל סטייה מהמסלול המקובל מחרידה אותם, מאיימת. ואולי פשוט נראה להם מעוות שבאותה הנשימה אני יכול גם לאהוב נקי ועמוק, וגם לא לוותר על סיפוק גופני עם שותפים מזדמנים. ומה את חושבת, האם אני משוגע, חולה מין, מכור ולא הגיוני?

"הם כולם יודעים הכי טוב, והם לא מבינים כלום, ואת כל מה שרציתי וביקשתי לעצמי, אבל אני מתגעגע. מתגעגע לנשים שלא הכרתי, לריגוש שמביא איתו גוף אחר שמתחכך בשלי, לנשימות בקצב מהיר, לגניחות ולמבטי הזימה, לזרות הזו שבהתעלסות חד פעמית ולא מחייבת. חסרה לי ההרגשה שכבשתי ויכולתי ומימשתי, ששוב הפכתי אשה למוקסמת ומסופקת. ואני לא אעז לבגוד בך, כמו שהם עושים, אני לא אשקר לך לעולם.

"לכן אני כותב את המכתב הזה, כי בתוך תוכי אני מקווה שאת מבינה שאין באמת קשר בין האהבה שלי אליך לתאווה או לסקרנות, שגם היא חלק ממני. אני לא יכול להבטיח לך שלא יכאיב לי לראות אותך מונחת בידיו של גבר זר, ושלא תתכווצי למראה אשה שמתפתלת במיטתך, אבל אני רוצה לחוות את החיים יחד איתך מזווית קצת אחרת, שאולי עבורנו, תהיה המתאימה ביותר. יקירתי, אין באמת ממה לפחד, כלום לא יוכל לעמוד בינינו ולסכן את הדבר החד פעמי שנרקם משנים ארוכות של אהבה עמוקה".

שבילי הלא נודע

קשה להתעלם מהעובדה שנעם באמת אוהב את לירון, אהבה עצומה ואמיתית, והוא בוחר לפרוש בפניה את האמת שלו בכנות מעוררת הערצה. לא לבגוד ולא לשקר. אצלי החוויה הזו, לא זכורה לטובה שלא לומר לרעה, אבל אין בזה כדי לקבוע שדרך חיים כזו - סופה כשלון חרוץ.

אני לא יודעת איך לירון תגיב ואם היא תבין ותצעד איתו בשם האהבה, גם בשבילי הלא נודע, ואולי יש אנשים שיכולים לחיות ככה ומוכנים לקחת את הסיכון בעבור סיכוי לחיות בתוכה של מונוגמיה מתירנית שתובלה ועורבבה לכדי זוגיות אחרת, כזו שאולי תפיח חיות ותשמר נאמנות בקשר של שנים. אבל זה לא מקטין את הסיכון שמולידה הרפתקה כזו, כי הפער בין המילים למעשים הוא עצום, ויש לו מחיר. תמיד יש מחיר.

ואתם, ממש לא משנה כמה אתם בטוחים בזוגיות שלכם, בכוחה של האהבה ובפתיחות שגידלתם. תעצרו רגע לחשוב, שנייה לפני שאתם נשאבים אל הריגוש ובוחרים למשוך לגבול בזנב, לבדוק את סף הכאב והקנאה ולהעמיד את כל מה שיש לכם במבחנים קשים וגבוליים, רק כדי לראות אם האהבה לא נשברת ועומדת באתגר. רגע לפני כל זה, נסו לזכור שהתוצאה עשויה להיות מהנה ומרתקת, אך באותה נשימה, היא עשויה להצליף ולהשמיד את כל מה שאתם אוהבים.

לכל העדכונים, כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים בפייסבוק

• הכותבת כותבת מכתבי אהבה לפרנסתה, ובעלת "טקסטורה - מילים של אהבה". הסיפור עצמו מבוסס על מקרה אמיתי, והציטוט נכתב באישורו של "נעם".