זוגיות: איך לוותר במקום לצבור כעסים

אנשי מקצוע יודעים שסוגיית הוויתורים בזוגיות היא סוגיה מסוכנת ורגישה מאוד, בעיקר כי לא פעם אנחנו מתבלבלים בין וויתור לבין צבירה. קחו את הסיפור הבא: בעל אמר לאשתו שהוא יעזור לה עם הילדים, דבר שלא עלה בפועל בסופו של דבר. מאחר והאווירה הייתה טובה, העדיפה האשה לוותר ולהבליג, אך אחרי כמה פעמים נוספות שבהן הדבר חזר על עצמו, היא התפרצה עליו, תוך כדי שהיא מזכירה לו את שקרה לפני שבועות מספר.

עוד בנושא:

למחוק שנים של זוגיות בגלל ריב עם משפחתו?

למה סקס פיוס אם אפשר סקס במקום ריב?

ח"י כללי ברזל לניהול מריבה טובה

לפחות פעם בחודש יש לנו מריבה איומה

הבעל, מצידו, מרגיש כי המריבה היא מחוץ לכל פרופורציה, היא מתעצבנת, צועקת ומבקרת והבעל לא מבין! ואז... האישה גולשת אל נושאים אחרים בנישואין: היא מזכירה לו איך הוא איחר בהזדמנות אחת ולא קיים הבטחה בפעם אחרת, והוא מרגיש שהוא לא מבין מאיפה זה בא לו עכשיו, מה הקשר למה שקורה כעת?

ההבדל בין וויתור לצבירה

כאשר ננתח את המקרה, נשים לב שבפעמים הראשונות שבעלה לא עמד בהבטחה שלו היא האמינה שהיא ויתרה לו, אבל היא לא ויתרה אלא צברה עוד ועוד ולבסוף זה התפרץ במריבה האחרונה. אם היא באמת הייתה מוותרת אז זה היה נשכח רגשית כבר אז, וזה בטח לא היה מטריד אותה כעת, אבל כנראה שהיא לא באמת סלחה, היא בסך הכול צברה.

המקרה מלמד שבזוגיות צריך לוותר פחות. אני לא מתכוון שאנחנו צריכים להפסיק להתחשב בבן הזוג, הכוונה היא שכשמשהו מפריע לנו, כדאי וחשוב לדבר על זה על מנת שלא נצבור תחושות רעות פעם אחר פעם, שימלאו אותנו ברגשות שליליים אשר יתפרצו בוויכוח הבא מחוץ לכל פרופורציה.

מכאן שאם אנחנו רבים מחוץ לכל פרופורציה זה אומר שכנראה צברנו הרבה מידי, וכאמור, ההוכחה לכך מתבטאת במריבות שלנו עם בן /ת הזוג, שמתחילות בנושא המריבה ועוברות במהרה לאזכורים של פרשיות שונות שהתרחשו במהלך הקשר שלנו, ושאינן רלוונטיות לריב העכשווי.

מחקרים כיום מראים ש-70% מהזוגות רבים סביב אותו נושא במשך 4 שנים. אחרי 4 שנים הנושא מתחלף, אבל את כלי התקשורת והדרכים הנכונות לנהל דיאלוג הם לא החליפו ולכן רק הנושא יתחלף אבל לא אופי המריבה בין שני בני הזוג.

לא תשנא את אחיך בלבבך

אחד הכלים שחשוב להשתמש בהם על מנת לנהל תקשורת נכונה ודיאלוג פורה זה למצוא זמן מתאים לדו שיח, כי מאד יכול להיות שכעת מפריע לי משהו אצל בת הזוג שלי ואני אמון על כך שאם אני אוותר יותר מידי, אז אני אצבור כעסים מיותרים, שעתידים להתפרץ בעתיד. בספר ויקרא כתבו חכמינו: " לא תשנא את אחיך בלבבך". הרמב"ם מסביר שאם יש לך משהו בלב על החבר שלך, אל תשמור את השנאה בלב, תמצא זמן מתאים ודבר אתו עד שיתלבנו הדברים.

בנוסף לחשיבות השיחה, חשוב שנמצא זמן שמתאים לשנינו לנהל את הדיאלוג. אני למשל, אגש אל אשתי ואומר לה: "נושא הסדר בבית מציק לי לאחרונה. האם זה בסדר מבחינתך שנדבר כעת"?, ואם אשתי תאמר לי: "כן", אזי ניגש למלאכה. אני אומר את שלי ואיך שאני רואה את הדברים מבלי לשפוט או להתקיף אותה, ואילו היא תציג לי את זווית הראייה שלה. ביחד ננסה למצוא את ההתנהלות הנכונה ביותר לשנינו.

אבל יכולה להיות סיטואציה אחרת, סיטואציה שבה אני פונה לאשתי ושואל אותה האם אפשר לדבר כעת? והיא תאמר לי: "לא!". אני יכול לפרש את זה בצורה פסימית, ולהאמין שלא אכפת לה מה מפריע לי, או שאני יכול להבין שכרגע, בזמן הנתון, היא לא פנויה לשיחה הזאת ועלינו לחפש מועד אחר.

נכון שזה דורש מידה מסוימת של משמעת עצמית אבל המחיר של משמעת עצמית הוא תמיד זול יותר מאשר המחיר שאנחנו משלמים על ניהול חיים ללא משמעת עצמית.

לסיכום: חשוב שנשים לב להבדל בין וויתור לצבירה – ונהיה כנים עם עצמנו. ננסה להבין האם וויתרנו או צברנו. אחרי שהחלטנו לדבר על נושא מסוים, נמצא זמן שמתאים לשני בני הזוג על מנת שהדיאלוג יפיק את מירב התוצאות החיוביות.

אז קדימה לעבודה. אל תוותרו לעצמכם!

לכל הכתבות, העדכונים והסקרים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים  

• הרב ד"ר אייל אונגר, בעל תואר דוקטורט בפסיכולוגיה המתמחה בתחום ייעוץ נישואין ומשפחה.